מאמר ״הוי לי בעוזרי ואני אראה בשונאי״ י״ב תמוז תשי״ז #2 הרב יעקב גולדשמיד

מאמר ״הוי לי בעוזרי ואני אראה בשונאי״ י״ב תמוז תשי״ז #2 הרב יעקב גולדשמיד "זמירות היו לי חוקיך" — שני עניינים כלולים בכל מצווה ומצווה בשיעור זה נעמיק בביאורו של הרבי על הפסוק "זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי" (תהלים קי"ט, נ"ד), ונעיין בשני העניינים הכלולים בכל מצווה — קבלת עול ואבינה ודעת — ובמשמעותם הן בקיום המצוות הן בהנהגת היום יומית כולה. תקציר השיעור מבאר מדוע בחר דוד המלך דווקא ב"חוקיך" כמקור כוחו בעת הצרות. הרבי מלמד כי בכל מצווה גנוזים שני ענינים: הרצון האלוקי הכללי הנמצא למעלה מטעם ודעת, ואינו תלוי בהבנה או בטעם כלל; וההמשכה הפרטית הנמשכת על ידי אותה מצווה בפרטיות. הבנה זו — שהמצוות אינן שורשן מן העולם כי אם מרצון עליון שלמעלה מגדרי עולם — היא שגרמה לדוד המלך לחוש כיצד כל העולם כולו בטל, ועל ידה נכרתו אויביו. הנקודה המרכזית בכל מצווה ישנם שני ממדים שאינם סותרים זה את זה. הממד הראשון הוא קבלת עול מלכות שמים — הרצון האלוקי שלמעלה מטעם ודעת, שכל תרי"ג המצוות שוות בו. הממד השני הוא ההמשכה הפרטית הייחודית לכל מצווה, כנגד "רמ"ח פיקודין כנגד רמ"ח אברין דמלכא" (זוהר) — כל אבר הוא כלי לפעולה מסוימת. כאשר האדם מתבונן שהמצוות מתחילות מן הממד הראשון — "כך חוקתי גזרתי" — ולא מצורך העולם, הוא מגיע לידיעה שכל העולם בטל במציאות לגבי הדקדוקים שבדברי תורה, שכן הרצון האלוקי אינו זקוק לעולם כדי להתקיים. עיקרי השיעור שני פירושי "זמירות היו לי חוקיך": הפירוש הפשוט — התורה ייחדה ושמחה את דוד בעת הצרות; פירוש הרבי הקודם — "זמירות" מלשון כריתה והכרתה, שעל ידי לימוד התורה נכרתו אויביו. הרבי מחבר: שני הפירושים תלויים זה בזה — מי שאינו בטל לתורה אין לו קיום, וממילא נכרתים כל הסונאים. שתי חלוקות כלליות במצוות: בחלוקה הפשוטה — עידות ומשפטים (יש בהם טעם) לעומת חוקים (אין בהם טעם גלוי). אולם בעומק הענין, שני הסוגים הם "שני עניינים כלולים" בכל מצווה ומצווה — לא שיש מצוות שעניינן רק קבלת עול ומצוות שעניינן רק אבינה ודעת, אלא ששני הממדים נמצאים בכל מצווה. שתי כוונות בכל מצווה: (א) כוונה כללית — לקיים רצון ה' בלבד, ללא קשר לפרט המצווה ולמה שממשיכים על ידה; (ב) כוונה פרטית — ידיעת ההמשכה הייחודית של כל מצווה (תפילין ממשיכים גילוי מסוג אחד, מזוזה — מסוג אחר), כנגד רמ"ח פיקודין כנגד רמ"ח אברין דמלכא. דוגמת התפילין — "כך חוקתי גזרתי": תפילין חייבות להיות שחורות ומרובעות. אם נאמר שהסיבה היא כדי להמשיך אלוקות בעולם — הרי שהעולם תופס מקום (כי "בלי השחור לא עובד"). אבל כשמבינים ש"כך בא לי" — שהרצון האלוקי אינו נובע מצורך העולם — אז כל העולם בטל, ואנו מגיעים לבטול אמיתי. זהו ענין החוקים: המצווה כפי שהיא למעלה מגדרי עולם לגמרי. יישום בהנהגת היום יומית: שתי הסוגיות הללו אינן שייכות רק לשעת קיום המצוות, אלא לכל הנהגת האדם כל היום כולו: (א) בדיקה שמעשה אינו פוגע באיסור או במנהג ישראל — ממד קבלת העול; (ב) שיקול הדעת ובחינה בשכל ובחוכמת התורה אם הדבר ראוי ונכון — ממד האבינה והדעת. שני הממדים נדרשים בכל פרטי החיים.