לקוטי תורה מאמר "וידבר ה׳ אל משה במדבר סיני" #2 - הרב יצחק מאיר וייס

(שיעור מס' 2 על המאמר "וידבר ה' אל משה במדבר סיני", מפי הרב יצחק מאיר וייס): 1. רצון תחתון מול רצון עליון הרב מסביר את ההבדל היסודי בין שני סוגי רצון באדם: רצון תחתון: רצון הנובע מהשגה שכלית (חב"ד - חכמה, בינה, דעת). האדם לומד, משיג את גדולת השם, וכתוצאה מכך רוצה להידבק בו. רצון זה קשור לדרגה האלוקית המתגלה ומותאמת לנבראים ("נודע בשיעורים"). כאן קיימת דואליות: האדם מרגיש את מציאותו העצמית וגם רוצה באלוקות. רצון עליון: רצון שלמעלה מהשכל. הוא אינו נובע מהשגה, אלא מתחושה שכל המציאות הנבראת (כולל ההשגה השכלית) בטלה לחלוטין מול עצמותו של הקב"ה. מול הכרה זו, הנפש חשה תשוקה עזה ("כלות הנפש") לצאת מנרתיקה (הגוף) ולהיכלל לגמרי באינסוף. 2. ההתגלות בהר סיני (מתן תורה) "על כל דיבור פרחה נשמתן": במתן תורה, חוו בני ישראל את הרצון העליון הזה. הדיבור האלוקי לא היה רק מסירת מידע, אלא התגלות של העצמות ממש. "אנוכי": המילה "אנוכי" במתן תורה ("אנוכי מי שאנוכי") מכוונת לעצמות האלוקית הבלתי מושגת, הידועה רק לעצמה. במתן תורה, עצמות זו התגלתה ישירות לנשמה, מה שגרם לפריחת הנשמה וליציאה מכל הגבלה ומיצר ("אשר הוצאתיך מארץ מצרים"). 3. דרגות הנשמה הנשמה כפי שהיא מתלבשת בגוף (דרך השכל והמידות) כפופה לשינויים ולהגבלות של ההשגה האנושית. אולם, בשורשה (לפני ירידתה לעולמות), הנשמה דבוקה תמיד בקב"ה ללא שינוי, בביטול מוחלט. דרגה עמוקה זו של הנשמה היא שהתגלתה במתן תורה, אף על פי שבסופו של דבר היא חייבת להאיר אל תוך הכוחות הפנימיים של האדם (שכלו ומידותיו). 4. "בטל רצונך מפני רצונו" הרב משתמש במשנה במסכת אבות כדי להמחיש את שתי הדרגות: "עשה רצונו כרצונך": מקביל לרצון התחתון. לאדם יש רצון משלו, אך הוא מחליט להתאים אותו לרצון השם בעקבות השגתו. "בטל רצונך מפני רצונו": מקביל לרצון העליון. כאן האדם כבר אינו מרגיש את מציאותו העצמית והנפרדת. אין לו רצון עצמי מנותק; רצונו מיוחד לגמרי עם רצון השם, מתוך ביטול מוחלט של ה"אני". לסיכום: הרב מדגיש שככל שהאדם מתעלה מבחינה רוחנית ומחובר לשורשו, כך הוא פחות מרגיש את ה"אני" שלו, ורצונו הופך לביטוי ישיר של הרצון האלוקי, ללא המחיצה של האגו או ההשגה המוגבלת.