חג השבועות באור החסידות #2 - הרב יוסף יצחק הבלין

שיעור בעונג שבת ויום טוב: גשמיות לשם שמים — הגוף כמטרת המצוות חג השבועות באור החסידות #2 - הרב יוסף יצחק הבלין תקציר בשיעור זה עוסקים ביסוד עמוק הנוגע לחיוב עונג שבת ויום טוב ובמהות נתינת התורה לישראל. נבחנות ההלכות המיוחדות לחג השבועות, ונתבאר מדוע דווקא העונג הגשמי — אכילה ושתייה — הוא עיקר קיום מצוות עונג שבת ויום טוב. הנקודה המרכזית תורה ומצוות ניתנו לישראל דווקא כנשמות בגופים — שכן "לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן הבריות", והכוונה היא לצרף ולקדש את הגוף הגשמי עצמו. מכאן נובע שחיוב עונג שבת ויום טוב אינו מתקיים בעונג רוחני בלבד, אלא דווקא באכילה ושתייה — שהוא עונגו הטבעי של הגוף. מי שמבקש להחליף עונג זה בצום או בהתעסקות רוחנית, אפילו שיש לו עונג בכך, אינו מקיים את כוונת המצווה, כי המטרה היא שהאור יחדור לתוך הגוף הגשמי ממש. ובלשון הרמז: מי שאינו יכול להתענג באכילה ושתייה נמצא ב"מצב של חלום" — הוא מצב הגלות — שבו אין השכינה שורה בגוף כראוי. עיקרי השיעור שבועות והאיסור לצום תענית חלום: בשאר ימים טובים, מותר לצום תענית חלום אם הצום הוא עונגו. אך בחג השבועות, שניתנה בו התורה, אסור לצום אפילו תענית חלום, שכן חייב להראות "שנוח ומקובל יום זה לישראל שניתנה בו תורה" — ואם ימנע מאכילה יראה כמצטער על קבלת התורה. הגוף כמטרת המצוות: התורה לא ניתנה למלאכים, כי המצוות ניתנו לצרף את הגוף הגשמי של הישראלי ולא את הנשמה לבדה — הנשמה מצד עצמה גבוהה ואינה צריכה תיקון; התיקון הוא לגוף דווקא. עונג שבת חייב להיות גשמי: אף שבן אדם עשוי להתענג מצום, מתשובה, ממחשבות רוחניות — אין בכך קיום מצוות עונג שבת. חז"ל קבעו דווקא אכילה ושתייה כיוון שזהו "תענוגו הטבעי של הגוף", ורק כך מוכנסת הקדושה לתוך החומר. רמז תענית חלום — הגלות כחלום: חז"ל בחרו לדון בהיתר דווקא על ידי תענית חלום, ולא מחמת מחלה או סיבות אחרות — כי הדבר רומז שמי שאינו מסוגל לשמוח בגשמיות של שבת נמצא במצב של "חלום", כלומר בגלות הפנימית שבה אין השכינה מחוברת לגוף כראוי (על פי הפסוק "היינו כחולמים"). מנהג הרבי — שמירת הגוף לשם שמים: על אף שהאידיאל הוא שהגוף ישמח בשבת, ידוע שהרבי לא הדר באכילת בשר ועשיר בסעודות, כיוון שהאכילה הייתה מפריעה לו בעבודת השם שתכנן להמשיך בלילה — ומכאן שגם השמירה על הגוף לשם שמים היא בגדר "עונג".