חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״אהבה ושמחה באלוקות״ #3 - הרב יוסף יצחק הבלין

חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״אהבה ושמחה באלוקות״ #3 - הרב יוסף יצחק הבלין נעיין בשיעור זה בעבודת עוררות האהבה המסותרת שבלב בעת התפילה, ונבחן כמה פרטים ודקויות באופן עבודת ה' זו. נעמוד על שורש עבודה זו בהתבוננות דווקא, ועל היות האחדות הפנימית נקודת המוקד שלה. תקציר — התבוננות באחדות ה' כשורש עוררות האהבה בתפילה הנקודה המרכזית כדי לעורר את האהבה הטבעית המסותרת בלב (בחינת "וישכם אברהם בבוקר"), נדרשת התבוננות עמוקה ורבת־פנים, לפי שהשכל שבמוח משפיע השפעה גדולה על המידות שבלב, והמידות נמשכות אחר עומק ההתבוננות. שיא ההתבוננות ותכליתה הוא ההשגה בעניין אחדותו הפנימית של הקב"ה — שאין שום מציאות אמיתית מלבדו, וכל מציאות העולם אינה אלא אלוקות. עניין זה הוא־הוא המעורר את האהבה, לפי שמהותה הפנימית של מידת האהבה היא הדביקות בנאהב, ואי אפשר להידבק בכל לב אלא באלוקות הממלאת את כל המציאות — ומכאן גם ששלילת אהבת הגשמיות ואהבת ה' הפכיים הם כאש ומים בכלי אחד. עיקרי השיעור "וישכם אברהם בבוקר" — עוררות האהבה משנתה: בחינת אברהם (אהבה) מצויה במצב של "שינה" והעלם, כשם שבשינה אין הנפש מתלבשת כראוי בכלי הגוף. עבודת האדם היא לעורר את האהבה ולהכניסה אל תוך המוח והמחשבה באופן פנימי — ולא כדבר חולף ודמיוני בלבד — על ידי התבוננות מרובה מתחילת התפילה ועד קריאת שמע. השפעת השכל על המידות: כך ברא הקב"ה את הנפש, שלשכל השפעה גדולה על מידות הלב. משל לאב שאהבתו הטבעית לבנו נחלשת בהתרחקו ממנו זמן רב, ואינו מעוררה מחדש אלא בהתבוננות עמוקה אודות בנו אהובו — כן עוררות האהבה המסותרת לה' באה על ידי התבוננות במוח אודות מציאותו יתברך ורוממותו. התבוננות דווקא — בעומק הדעת: אין די בהבנה והשגה בלבד, אלא נדרש לקשר את השכל בעניין האלוקי בחוזק, בהתמדה ובעומק הדעת, עד שתהא המחשבה מקושרת בה' בקשר אמיץ כמחשבה בדבר הנראה בעיני בשר. ומ"התבוננות רבים" מדייק שאין הכוונה לריבוי הפעולה בלבד, אלא לריבוי העניינים שבהם מתבוננים — פרטי גדולתו יתברך המבוארים במזמורי התפילה. אחדות ה' הפנימית — נקודת המוקד: עיקר כל ההתבוננות הוא באחדות לפי תוכנה הפנימי, ולא באחדות החיצונית (שיש אלוה אחד) בלבד — היינו שאין שום מציאות אמיתית מלבדו יתברך, וכל מציאות העולם אינה אלא אלוקות. ומה שהעולם נראה כ"יש" אינו אלא מצד ההעלם וההסתר של שם אלוקים (הצמצום), שאינו אלא לגבי הנבראים ולא לגביו יתברך. (בשיעור הובאו דברי האבן עזרא על "שמע ישראל", בסביבות סעיף טז — ראוי לאמת את מראה המקום המדויק.) מהות האהבה כדביקות — ושלילת אהבת הגשמיות: פנימיות מידת האהבה היא הדביקות בנאהב, עד שנעשה האדם דומה לו במחשבתו ובהשקפתו; ואהבת האלוקות היינו ההימשכות וההיבטלות אליו יתברך עד שכל פינה בנפש מלאה אלוקות. משום כך אי אפשר לאהוב את ה' ואת תענוגי החומר כאחד — כאש ומים שאינם דרים בכלי אחד — שכן אילו היתה האהבה עניין של הנאה ותענוג בלבד, לא היתה כאן סתירה (כדוגמת הנהנה מנגינה עדינה ומאכל גס כאחד). ומכל מקום אין זה "הכול או לא כלום": כל שנמשך האדם יותר לאלוקות, כן מתמעטת ממילא משיכתו לתאוות הגשמיות.