כולל תפארת לוי יצחק יום א׳ כ״ב סיון תשפ״ו - הרב אברהם שמואל זאייאנץ

*חומש — ריש פרשת קרח* תקציר: קרח אסף את דתן ואבירם ומאתיים וחמישים איש וחלק על משה ואהרן. רש"י מקשה: מינוי משה ואהרן כבר היה בניסן, ומדוע פרצה המחלוקת רק אחר חטא המרגלים? ומיישב שהטענה הגלויה הייתה כלפי משה, אך השורש הנסתר היה קנאתו במסירת נשיאות בני קהת לאליצפן בן עוזיאל. הנקודה המרכזית: המחלוקת נטועה במידת הכבוד, אף שנתעטפה בטענה שכל מעשי משה מדעת עצמו. קרח, בן יצהר (האח השני אחר עמרם), חרה לו שהנשיאות ניתנה לבן האח הצעיר, ולא גילה זאת בפרהסיא משום שאינו מן הנאה. עיקרים: מינוי משה ואהרן בניסן; המחלוקת אחר המרגלים (שחזרו בתשעה באב). הטענה הגלויה: משה פעל מדעת עצמו ולא בציווי. הסיבה הנסתרה (רש"י בשם המדרש): נשיאות בני קהת לאליצפן בן עוזיאל. תשובת משה: "בוקר ויודע ה'", מבחן הקטורת. מקור: במדבר טז, א ורש"י (תנחומא). *גמרא — חגיגה פ"ק: "הכל חייבים בראייה"* תקציר: תיבת "הכל" באה לרבות, והגמרא דנה את מי: חצי עבד וחצי בן חורין, חיגר שנתרפא ביום השני, וסומא באחת מעיניו. הנקודה המרכזית: יסוד הסוגיה דרשת "יראה / ייראה" — כדרך שבא לראות פני השכינה כך בא להיראות, ומכאן שמי שאינו ראוי לראייה שלמה בשתי עיניו פטור. ר' יוחנן בן דהבאי פוטר אף סומא באחת, ותנא דמתניתין חולק. עיקרים: "הכל" בא לרבות — שלוש אפשרויות בגמרא. חצי עבד חצי בן חורין חייב, אך לרבינא בטלה מציאות זו אחר תקנת בית הלל ("כופין את רבו"). חיגר שנתרפא — תלוי בשאלת התשלומין (לראשון או ליום שלפניו). סומא באחת: מחלוקת ר' יוחנן בן דהבאי, נדרש מ"יראה ייראה". שיעור הקרבן: ראייה שתי כסף וחגיגה מעה כסף, ובש"ה נחלקו בהיפוך. מקור: חגיגה פ"ק (דף ב–ד; שיעורי הקרבן בדף ו). מספרי הדפים משוחזרים. *שולחן ערוך הרב — הל' שבת: צער בעלי חיים* תקציר: בהמה שעלתה על סלע או נפלה: מאחר שהיא מוקצה, מניחים לפניה מזון או כרים שתעלה מאליה, ולא מעלים אותה ביד. בהמשך נדונה חליבה כתולדת מפרק/דישה. הנקודה המרכזית: רבנו הזקן פוסק שצער בעלי חיים מן התורה, ועל כן דוחה איסורי מוקצה דרבנן. סיוע לבהמה רק בדרך עקיפה. בחליבה: לכלי ריק חייב, ולתוך אוכל פטור (משקה הבא לאוכל) אך אסור מדרבנן, שאין הבהמה ראויה לאכילה בשבת. עיקרים: צער בעלי חיים — רבנו הזקן פוסק שהוא מן התורה. בהמה שנתקעה — מזון או כרים, לא טלטול ביד (מוקצה). ביטול כלי מהיכנו — הותר משום צער בעלי חיים. חליבה: לכלי ריק חייב; לתוך אוכל פטור אך אסור מדרבנן. אמירה לנכרי לחלוב, ובלבד שייטול החלב לעצמו. מקור: שו"ע הרב, הל' שבת (סביבות סימן שה ודיני מפרק). הסימנים משוערים. *חסידות — מאמר על שם הוי׳: כתר ורצון* תקציר: שם הוי׳ מלשון "מהוה". אותיותיו כנגד חכמה (יו"ד, צמצום), בינה (ה"א, התפשטות), מידות (וי"ו) ומלכות (ה"א). קוצו של יו"ד שלמעלה מחכמה הוא הכתר — הרצון. הנקודה המרכזית: הרצון נעלה מן החכמה (ראיה מן השוחד המטה את הדין ומ"מקום שלבו חפץ"). בכתר שתי דרגות: עתיק (תענוג) ואריך אנפין (רצון), והתענוג מושך את הרצון. ברצון פנימיות וחיצוניות — חפץ מול רצון. "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" מגלה (לרמב"ם) את פנימיות רצונו של כל יהודי, שאין היצר אלא מעלים עליו. רצון שאינו מתלבש בחכמה נמשך לקליפות, שאינן יונקות אלא מאחוריים. עיקרים: שם הוי׳ = מהוה; אותיותיו כנגד חב"ד-מלכות. קוצו של יו"ד = כתר = רצון, שלמעלה מחכמה. שתי דרגות בכתר: עתיק (תענוג) ואריך (רצון); התענוג מושך את הרצון. פנימיות/חיצוניות הרצון = חפץ מול רצון ("כי חפץ בבת יעקב"). רצון בלא חכמה נמשך לקליפות ("שממית בידיים תתפש"), היונקות מאחוריים. מקור: "כי חפץ בבת יעקב" — בראשית לד, יט. "רוצה אני" — ערכין פ"ה, רמב"ם גירושין פ"ב כ. שם המאמר לא נתברר מהתמליל; אם תמסור אותו אשלים ציונים.