לקוטי תורה פר׳ מטות #7 ״החלצו מאתכם״ - השלום שבין כוח החוכמה לכוח הבינה" - הרב יצחק מאיר וייס

*השלום בין חוכמה לבינה בעבודת השם* *תקציר השיעור* בשיעור זה נעסוק בעומק עניין השלום שבין כוח החוכמה לכוח הבינה שבנפש האדם, ונבחן כיצד מתרחש החיבור העמוק בין שתי תנועות נפש הפוכות אלו בעבודת השם. *הנקודה המרכזית:* המאמר מבאר כי עבודת השם השלמה מחייבת חיבור הרמוני בין שני כוחות מנוגדים בנפש: החוכמה - שעניינה ביטול ודבקות באלקות באופן של קביעות ויציבות, והבינה - שעניינה התפשטות, התלהבות וצמאון באהבת השם. השלום האמיתי בין שני הכוחות מתאפשר דווקא על ידי התחברות לרצון העליון שלמעלה מטעם ודעת, המתגלה בעיקר דרך עסק התורה שבו מאיר האור האלקי כמות שהוא. *עיקרי השיעור* * **הגדרת החוכמה והבינה**: החוכמה מייצגת עבודת השם באופן של ביטול מוחלט ודבקות שקטה, בעוד הבינה מביאה להתפשטות ולהתלהבות בעבודה - *"כהנים בחשאי, לויים בשירו וזמרו"* * **צורך בשילוב הכוחות**: העבודה השלמה אינה בחירה בין החוכמה או הבינה, אלא דווקא בשילוב של שתי התנועות יחד באופן הרמוני שכל אחת מעצימה את השנייה * **התורה כמקור לשלום**: עסק התורה הוא הכוח המאחד את שני הכוחות, משום שהוא מבטא רצון עליון הנעלה מהגבלות החוכמה והבינה - *"רצון שלמעלה מטעם ודעת"* * **יישום מעשי בעבודה**: בתפילה ובעבודת השם היומיומית יש לחבר את הביטול העמוק של החוכמה עם ההתלהבות של הבינה, כך ש*"המוח שולט על הלב"* ובו בזמן הלב מתלהב באהבת השם * **הדרגה העליונה**: קיימת דרגה נעלית יותר שבה האור האלקי מאיר באדם ללא תיווך כלים - *"ביטול אל השם נפשי לך"* - ובדרגה זו אין עוד סתירה בין החוכמה והבינה