כולל תפארת לוי יצחק יום ד׳ ר״ח מנחם-אב תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ

כולל תפארת לוי יצחק יום ד׳ ר״ח מנחם-אב תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ סיכום השיעור – יום רביעי, פרשת דברים, ראש חודש מנחם-אב נעמיק בשיעור זה בשלושה מסלולי לימוד שנמסרו בכולל: חומש פרשת דברים, גמרא מסכת חגיגה, ותניא וחסידות לכבוד ראש חודש מנחם-אב. נעיין בדקויות העולות מכל מסלול, המתאחדות לנקודה אחת של עבודת ה' בימי בין המצרים. תקציר: בין תוכחת המדבר, הררים התלויים בשערה, ועבודת השמחה בחודש אב השיעור נפתח בביאור השם "מנחם-אב" – הקדמת המנחם לאב, להפוך רחמים מכוסים לרחמים גלויים, ושאנו מנחמים את אבינו שבשמים בהנהגתנו ומקרבים בכך את הגאולה. בחומש נתבאר "וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה... המה יבואו שמה", ופרשת המעפילים על-פי ביאור בעל התניא – שנפש האלוקית של ישראל קשורה ודבוקה תמיד בקב"ה, ומרוב דביקות עלו ההרה אף לאחר הציווי "לא תעלו". בגמרא (חגיגה דף י ע"ב) נלמדה סוגיית מעילות שהן "כהררים התלויין בשערה" – דיני שליח שעשה שליחותו. ובחלק החסידות נלמד התניא היומי (אגרת התשובה פרק יא – יש לאמת את מראה המקום) על "וחטאתי נגדי תמיד" – שאין הכוונה לעצבות תמידית ח"ו, אלא לזיכרון "מנגד", מרחוק, המביא דווקא לשמחה ולשפלות רוח, וממנו הוסבה השיחה לעבודת חודש אב: "משנכנס אב ממעטין בשמחה" – ממעטין, אך לא עצבים. הנקודה המרכזית עבודת ימי חודש אב היא איחוד שני הפכים: עצב בצד שמאל שבלב ושמחה בצד ימין, כדברי אדמו"ר הזקן (הובא בשיעור מלקוטי תורה לפרשתנו – העמוד טעון בירור). העצבות על החורבן אינה תכלית לעצמה אלא "מנגד" – מרחוק, לבלתי רום לבבו, ואדרבה זיכרון החטא מועיל לקבל בשמחה כל המאורעות ולהינצל מן הכעס. וכהסתכלותו של רבי עקיבא שראה שועל יוצא מבית קודשי הקודשים ושחק – כי הגלות עצמה היא הדרך אל הגאולה, הוצאת הא' מן הגולה לעשותה גאולה, וכבקשת הצמח-צדק ב"סלח לנו": תן לנו כוחות גדולים יותר להתגבר, כי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. עיקרי השיעור חומש – פרשת דברים: ביאור "וטפכם אשר אמרתם לבז" – ההיפך הגמור מדברי המרגלים: דווקא הבנים יירשו את הארץ. פרשת המעפילים על-פי בעל התניא: התעוררות הנפש האלוקית הדבוקה תמיד בה'; רש"י על "כאשר תעשינה הדבורים" – מה דבורה מיד מתה, אף הם כשנוגעים בכם מיד מתים; "ותשבו בקדש ימים רבים" – י"ט שנה (רש"י). כן נתבאר רש"י בריש הפרשה על "חצרות ודי זהב" – מחלוקת קרח שהגדילה למפרע את קטרוג חטא העגל. גמרא – חגיגה דף י ע"ב: "מעילות כהררים התלויין בשערה". השליח שעשה שליחותו – בעל הבית מעל; לא עשה שליחותו – שליח מעל. קושיית הגמרא "שליח עניא מאי הוה ליה למיעבד", והמסקנה שנזכר בעל הבית בטלה השליחות (בדוגמת גט שביטלו המשלח קודם נתינתו), והשליח השוגג הוא שמעל. ולרב אשי: הנוטל אבן או קורה של הקדש לא מעל עד שנתנה לחברו – הוא מעל וחברו לא מעל. תניא – אגרת התשובה (פרק יא – לאימות): "וחטאתי נגדי תמיד" – "נגדי" דייקא, כמו "מנגד סביב לאוהל מועד יחנו" – מרחוק; המכוון רק לבלתי רום לבבו, וזיכרון החטא מועיל לשמחה ולהינצל מן הכעס וכל מיני קפידא. עבודת חודש מנחם-אב: "משנכנס אב ממעטין בשמחה" – מיעוט ולא עצבות; העצב יוחד לקריאת שמע שעל המיטה, והבוקר – לעבודת ה' בשמחה. סיפור רבי עקיבא (סוף מסכת מכות): ראיית החורבן כערובה לקיום נבואת הגאולה. דרכי ההסתכלות: ההבדל בין "גם זו לטובה" של נחום איש גם-זו – הרואה בדבר עצמו טוב, ובין "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד" של רבי עקיבא – הרואה שהרע מוליך אל הטוב; הגלות כירידה צורך עליה ובירור הניצוצות, כמענה מדוע לא התווכח אברהם אבינו על גזירת "ועבדום ועינו אותם" כפי שהתווכח על סדום.