שיעור בעניין מחלוקת בית שמאי ובית הלל בנרות חנוכה - הרב יחזקאל סופר

*תקציר* בשיעור זה נעמיק בסוגיית מחלוקת בית שמאי ובית הלל בעניין הדלקת נרות חנוכה, ונבחן את הרעיונות החסידיים העמוקים שהרבי מליובאוויטש מגלה בשורש מחלוקת זו. הגמרא במסכת שבת מביאה שבית שמאי אומרים "פוחת והולך" ובית הלל אומרים "מוסיף והולך". הראשונים מסבירים שבית שמאי הולכים לפי "בכוח" ובית הלל לפי "בפועל". הרבי מחדש שהבדל זה נעוץ ביסוד עמוק יותר: "נתן לנו את תורתו" – התורה היא של הבורא, אך ניתנה לנבראים. בית שמאי סוברים שיש לקיים את התורה לפי גדרי הנותן (הבורא), שאצלו העיקר הוא ה"בכוח" – החיות האלוקית הפנימית. בית הלל סוברים שהיות והתורה "נתן לנו", יש ללכת לפי גדרי המקבל – הנבראים, שאצלם העיקר הוא ה"בפועל". השיעור מקשר זאת לעבודת ה': בית הלל מייצגים את דרך החסד – ירידה מלמעלה למטה, התחלה מהשכל והמידות (שבע) ועלייה הדרגתית לאמונה שלמעלה מהשכל (שמונה). בית שמאי מייצגים גבורה – דרישה להתעלות מיד לדרגות עליונות. להלכה נפסק כבית הלל, כי בזמן הזה עבודת ה' היא בדרך של "מוסיף והולך" באור, עד שנגיע לגילוי האמונה הלוהטת. נ*קודות עיקריות* *קשר י"ט כסלו וחנוכה* – שני "פחים קטנים" של יעקב אבינו: פך השמן של החשמונאים (מסירות נפש) ופך השמן שבתורה (תורת החסידות), שבזכותם מתגברים על שרו של עשיו. *שורש המחלוקת* – בית שמאי הולכים לפי "בכוח" (פוטנציאל) ובית הלל לפי "בפועל" (מימוש), והרבי מבאר שזה נובע מהשאלה האם התורה נמדדת לפי גדרי הנותן (הבורא) או המקבל (הנבראים). *חסד וגבורה בעבודת ה'* – חסד (בית הלל) יורד כמים מלמעלה למטה, מתחשב במקבל; גבורה (בית שמאי) עולה כאש מלמטה למעלה, דורשת התעלות מיידית. *דרך חב"ד בעבודה* – להתחיל מהשכל והמידות (שבע), ודרך התבוננות להגיע לאמונה שלמעלה מהשכל (שמונה); בניגוד לשיטות המדגישות פריצה מיידית לעצם הנשמה. *אמונה כבויה ואמונה לוהטת* – החנוכייה בת שמונת הקנים מסמלת את בסיס האמונה (אף כשרק נר אחד דולק), ועל ידי תוספת אור מדי יום מגיעים לגילוי האמונה בשלמותה.