הכנה לחג השבועות ״הלל אומר״ - הרב שמואל רבינוביץ - ע״פ רשימותיו של אביו הרב הלל רבינוביץ ז״ל

"נעשה ונשמע" — סוד הביטול ומסירות הנפש בקבלת התורה ע״פ רשימותיו של אביו הרב הלל רבינוביץ ז״ל תקציר בשיעור זה נעמוד על עומקה של הצהרת "נעשה ונשמע" שהקדימו ישראל לפני מתן תורה, ונבחן מדוע נחשב הדבר לסוד שאפילו מלאכי השרת משתמשים בו. השיעור מאיר את מהות הביטול העצמי הגמור הכרוך בקבלת התורה, ומבאר כיצד דרגה רוחנית זו — לקדם מעשה להבנה — היא עצם ייעודם של ישראל בעולם. הנקודה המרכזית בשעה שאמרו ישראל "נעשה ונשמע", לא היה מדובר בפזיזות אלא בביטול עצמי מוחלט לרצון הבורא. בניגוד לאדם הרגיל השוקל תחילה אם ביכולתו לבצע דבר ואחר כך מחליט, ישראל הצהירו: "כל מה שיצוה הקדוש ברוך הוא — נעשה, ושאלת ה'כיצד' היא כבר שאלה אחרת". יסוד זה, שבת קול הכריזה עליו "מי גילה רז זה לבני" (שבת פח ע"א), הוא סוד המלאכים שנאמר בהם "עושי דברו לשמוע בקול דברו" — קודם עשייה ואחר כך שמיעה. זוהי ההכנה האמיתית לחג השבועות: לעבד את מידות הנפש עד שהאדם יגיע למדרגה שאינו מסתכל על עצמו כמציאות עצמאית, אלא כמי שכל כולו בידי הבורא. עיקרי השיעור שלוש ההכנות למתן תורה: ספירת העומר (הכנת המידות), "ויחן שם ישראל נגד ההר — כאיש אחד בלב אחד" (הכנת האחדות), ו"נעשה ונשמע" (הכנת הביטול). שלושתן שלובות זו בזו ועומדות ביסוד קבלת התורה. הגמרא במסכת שבת פח עמוד א' — שני כתרים לכל אחד מישראל: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, ירדו ס' ריבוא מלאכי השרת וקשרו לכל אחד שני כתרים — אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע; ובשעת החטא ירדו ק"כ ריבוא ופרקום. גודל הפרס מלמד על גודל המעלה. תשובת רבה לצדוקי — ביטחון מתוך תמימות: הצדוקי תמה: "פזיזותה קדמה לאוזניכם" — כיצד מתחייבים לפני ששומעים? ורבה השיב: "בשלמות הלכנו עם הקדוש ברוך הוא" (שם). הביטחון נבע מידיעה שהבורא שברא את העולם מכיר את גבולות בריותיו, ולא יצווה עליהם דבר שאין ביכולתם לקיים. "נעשה" — קדימת המעשה כביטוי לביטול: כשם שהשליח ההולך בכוח המשלח אינו שואל "מאיפה אתפרנס" — שאלה לגיטימית מצד עצמו, אך המעידה שעדיין עומד הוא כמציאות בפני עצמו — כך "נעשה" פירושו: "כל מה שתאמר נעשה, ואפילו לעלות השמיים." רק ממקום ביטול גמור יכול האדם לומר כן. "נעשה" כהפיכת עולם החומר לקדושה: ייעוד ישראל הוא לרדת אל תוך הגשמיות ולהפכה לרוחניות. לפיכך, "נעשה" — קדימת המעשה הממשי — הוא עצם תכלית קיומם בעולם. מחשבה וכוונה בלא מעשה אינן מחדירות קדושה בעולם; המעשה הוא העיקר, וכדברי הרבי: "נשמע הוא תוצאה של נעשה."