מאמר ״אני לדודי ודודי לי״ תשל״ה 1# ש״פ ראה, מבה״ח אלול - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר ״אני לדודי ודודי לי״ תשל״ה 1# ש״פ ראה, מבה״ח אלול - הרב יעקב גולדשמיד אלול — הרועה בשושנים: י"ג מדות הרחמים ומשל המלך בשדה בשיעור זה נעמיק בביאור המאמר "אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים" (שיר השירים), המיוסד על דרוש אדמו"ר הזקן בלקוטי תורה פרשת ראה — הנקרא בשבת מברכים חודש אלול — ונבחן את פנימיות עבודת חודש זה. נעיין בדקויות שבין העבודה שמלמטה למעלה לבין הגילוי שמלמעלה, ובמעלת ה"פנים בפנים" המתחדשת באלול בכוח י"ג מדות הרחמים. תקציר השיעור פותח בכך ש"אני לדודי ודודי לי" הם ראשי תיבות "אלול" (כמובא בלקוטי תורה, וכמצוין שם על פי האבודרהם, פרי עץ חיים וראשית חכמה). "אני לדודי" הוא ראשית העבודה המתחילה באלול — ההתעוררות שמלמטה, חשבון הנפש והתשובה; ו"ודודי לי" הוא הגילוי שמלמעלה שבתשרי. הצורך בהתחלה חדשה דווקא באלול נובע מכך שקדם לו חודש אב, שבו עניין החורבן וההסתלקות, ולכן נדרשת המשכה חדשה. "הרועה בשושנים" מבאר את מקור הכוח לעבודה זו: בשושנה י"ג עלין כנגד י"ג מדות הרחמים המאירות באלול, ותפקידן נתינת כוח בלבד ליהודי — לא עשיית העבודה במקומו (שאם לא כן היה זה "דודי לי"). המדות נמשלות ל"קישוטים" ולסממני הרפואה: כשם שהתכשיט אינו מוכרח כלבוש (העשוי למידת האדם) ומוסיף יופי דווקא בהיותו "רחוק" ואינו הכרחי, וכשם שהפרח מוסיף יופי אף שאין בו הכרח הלחם — כך י"ג המדות הן תוספת שמעל סדר עשר הספירות המאיר כל השנה (כמבואר בהגהת הצמח צדק על המאמר). על גילוי זה מביא אדמו"ר הזקן את משל המלך בשדה, המקבל את כולם בסבר פנים יפות, ומתרץ בו מדוע אין אלול יום טוב אף שמאירות בו י"ג המדות. הנקודה המרכזית עיקר עניינו של חודש אלול הוא בגילוי י"ג מדות הרחמים, שאין עניינן המשכה שבסדר ההשתלשלות אלא תוספת כוח וחיות מלמעלה — בדוגמת סממני הרפואה שכוחם עולה על המזון, ובדוגמת התכשיט המוסיף יופי דווקא מפני היותו רחוק ואינו מוכרח. גילוי זה נמשל למלך בשדה: אף שנשאר בבחינת "חול" — לפי שהמלך יורד אל העם ואינו במקום התרוממותו שבהיכל — מכל מקום מתגלים בו פני המלך עצמם, ולא רק פעולותיו. בזה נבדל חודש אלול משאר ימות השנה, שבהם ההתקשרות היא בבחינת "פעולותיו" ובחיצוניות בלבד, ואילו באלול מתגלה הקשר הפנימי ד"פנים בפנים", בחינת אהבת אב ובן העצמית. עיקרי השיעור "אני לדודי ודודי לי" — ראשי תיבות אלול: "אני לדודי" ראשית העבודה שמלמטה למעלה, ו"ודודי לי" הגילוי מלמעלה שבתשרי (מובא בלקוטי תורה, פרשת ראה, בדרוש "אני לדודי"; מראה־המקום המדויק בדפוס — סמוך לדף לב — טעון אימות מול הדפוס). הצורך בהתחלה חדשה באלול נובע מקדימת חודש אב שבו החורבן וההסתלקות, ולכן נדרשת המשכה חדשה — ולא רק מצד חידוש השנה בראש השנה. "הרועה בשושנים": בשושנה י"ג עלין כנגד י"ג מדות הרחמים המאירות באלול, ותפקידן נתינת כוח בלבד ל"אני לדודי", לא עשיית העבודה במקום האדם. י"ג המדות נמשלות ל"קישוטים" ולסממני הרפואה: כשם שהתכשיט מוסיף יופי דווקא בהיותו רחוק ואינו מוכרח כלבוש, כך המדות הן תוספת שמעל עשר הספירות המאיר כל השנה (כמבואר בהגהת הצמח צדק על המאמר). משל המלך בשדה (אדמו"ר הזקן): קושייתו — אם מאירות י"ג מדות הרחמים, מדוע אין אלול יום טוב? ותירוצו — המלך יורד אל העם בשדה ("חול") ומקבל את כולם בסבר פנים יפות; החידוש הוא גילוי פני המלך ("פנים בפנים"), לעומת ראיית ה"אחוריים" בלבד (בחינת "גחלים עוממות") שבשאר השנה — בחינת אבא ובן וה"א-ל שבקרבו" שבכל יהודי. ---------------------- https://drive.google.com/file/d/1HuOdwkLPmXJ1C0b6QDazmuGjrWbF8kKX/view