חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״חשירת הנשמות״ #1 - הרב יוסף יצחק הבלין

חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״חשירת הנשמות״ #1 - הרב יוסף יצחק הבלין סיכום שיעור: "שיר השירים אשר לשלמה" – תפילת כנסת ישראל ואחדות נשמות ישראל בשיעור זה נעמיק בביאור מאמר החסידות על הפסוק "שיר השירים אשר לשלמה", ונעיין בקשר הפנימי שבין מעלת שיר השירים, מאמר חז"ל "השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך", ועניין אחדות ישראל כהקדמה והכנה לעבודת התפילה. תקציר השיעור פותח בשאלת מעלת שיר השירים – מדוע נחשב הוא "המעולה והמובחר מכל השירים שנאמרו לו להקב"ה". מכאן עובר המאמר לבאר את דיוק לשון חז"ל "השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך" (הנאמר לגבי קריאת שמע ותפילה): תיבת "אתה" לכאורה מיותרת, ומבואר על פי הזוהר הקדוש שבחינת כנסת ישראל נקראת בשם "אַתְּ". כנסת ישראל – מלשון כינוס – מורה על נשמות ישראל כפי שהן כלולות במקורן, בספירת המלכות, שם הן מציאות אחת בתכלית האחדות; רק הגופים גורמים פירוד. ומכאן ההוראה בעבודה: התפילה האמיתית היא "תפילת הנשמה", ותנאי לה הוא שהאדם יהיה מאוחד בתכלית עם כל בני ישראל, כי "אין הקב"ה שורה אלא במקום האחדות". השיעור מרחיב בעניין זה על פי כתבי האריז"ל ש"כל ישראל סוד גוף אחד", הירושלמי (נדרים) על "לא תקום", ודברי הרמב"ם בדימוי הרופא החותך אבר כדי להחיות את הגוף כולו. הנקודה המרכזית כנסת ישראל נקראת "אַתְּ" – לשון נוכח – כי היא ספירת המלכות, האור האלוקי היורד למטה ומתגלה, שאליו שייך לפנות בלשון נוכח. "השמע לאזניך מה שאַתְּ מוציא מפיך" פירושו: שהתפילה היוצאת מפי האדם תהיה תפילת כנסת ישראל – תפילת הנשמה, שמצדה כל נשמות ישראל מאוחדות בתכלית כחלק אלוקה ממעל ממש. לכן קודם התפילה, שעניינה הפנימי הוא התקשרות והתחברות הנפש באלוקות (תפילה מלשון "נפתולי אלקים נפתלתי" – לשון חיבור), חייב האדם להתאחד תחילה עם כל ישראל, כי דביקות באלוקות אפשרית רק מתוך אחדות ולא מתוך פירוד ח"ו. עיקרי השיעור מעלת שיר השירים ופתיחת המאמר: הובאה ההערה (בדרך צחות) על ההבדל בין פתיחת קהלת ("בן דוד מלך בירושלים" – בפירוט הייחוס) לפתיחת שיר השירים ("אשר לשלמה" בלבד) – בשיר, בביטול, אין שואלים "מי אתה". כנסת ישראל = "אַתְּ" = ספירת המלכות: על פי הזוהר, נשמות ישראל כפי שהן כלולות במקורן בספירת המלכות נקראות "כנסת ישראל" – מלשון כינוס – מציאות אחת בתכלית האחדות; הגופים המחולקים הם הגורמים פירוד (כמבואר בתניה פרק ל"ב). דיוק "מה שאתה מוציא מפיך": התפילה צריכה להיות "תפילת כנסת ישראל" – תפילת הנשמה – ורק כאשר האדם מחדיר בתפילתו את אחדות כל ישראל, ביכולתו להתחבר באלוקות בדביקות אמיתית. "כל ישראל סוד גוף אחד" (כתבי האריז"ל): כל הנשמות הן כאיברים פרטיים של גוף אחד גדול; מכאן יסוד הערבות ("ערבות" מלשון עירוב – נשמותיהם כלולות זו בזו). ראיות מחז"ל ומהרמב"ם: הירושלמי (נדרים) על "לא תקום" – כמי שנקם בידו האחת על שפגעה בשנייה; והרמב"ם על בית דין שמורים לעבור על מצוות לפי שעה – כרופא החותך יד או רגל כדי שיחיה הגוף כולו; משלים אלו צודקים רק אם כל ישראל גוף אחד. כן נתבאר משל הראש והרגליים – שאין שלמות לראש בלתי הרגליים, וכל אחד צריך לחברו.