סידרת ״הלל אומר״ פר׳ ראה - הרב שמואל רבינוביץ

סידרת ״הלל אומר״ פר׳ ראה - הרב שמואל רבינוביץ בין ראייה לשמיעה — כוחו של משה רבנו בעבודת ה' בפרשת ראה תקציר בשיעור זה נעיין בפתיחת פרשת ראה — "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה" — ונבחן את ההבחנה היסודית שבין בחינת ראייה לבחינת שמיעה בעבודת ה'. משה רבנו אינו מוסר לישראל דבר של שמיעה בלבד, שניתן להפריכו ולשנותו, אלא נותן להם את כוח הראייה שלו — ודאות מוחלטת שאין אחריה שינוי, כדרך שאין עד שראה דבר במוחש נעשה דיין, לפי שכבר "קיבל את הרושם" ואין דיבור מזיזו. על יסוד זה מבאר הכלי יקר את תפילת משה "ויתעבר ה' בי למענכם" (בפרשת ואתחנן): משה ביקש להנחיל לישראל את הארץ בבחינת ראייה — כמותו, שהיה כפני חמה שאין בו שינוי, לעומת יהושע שהוא כפני לבנה שיש בה עליות וירידות — ולו נכנס משה לארץ לא היה שייך שינוי ולא גלות. אולם הקדוש ברוך הוא מנעו ("רב לך אל תוסף דבר אלי"), ונתן לו לבדו לראות את הארץ מראש הפסגה, אך לא לכלל ישראל, כדי לשמר את הבחירה. השיעור עובר משם אל דברי הברדיצ'ובר, אל ענין הכותל המערבי כמקום ראייה שאין בו שינוי, ואל שני משלים חסידיים בעבודת האדם, ומסיים בגעגוע ל"ותחזנה עינינו" — שהגאולה תבוא בבחינת ראייה ולא בשמיעה בלבד. הנקודה המרכזית הברכה נמסרת דווקא בבחינת שמיעה — "את הברכה אשר תשמעון" — ולא בבחינת ראייה, שכן אילו היו הדברים גלויים לעין ממש לא היה מקום לבחירה כלל, ועל כן נותן הקדוש ברוך הוא את שכר המצוות באופן שאין הגוף קולטו בעולם הזה, כדרך שמדבק המצווה את האדם באור מקיף שלמעלה מן ההשגה. עם זאת, על ידי דבקות במשה רבנו ובצדיק זוכה האדם לקבל כוח שאינו משלו — כוח הראייה שלמעלה מעבודתו המוגבלת. מכאן שאין להיבהל מן הירידות, שהן דרך העולם ובחינת יהושע/לבנה, ואף במשה עצמו נמצא כביכול "כישלון" שנעשה כדי שישראל יעבדו ויבררו את הארץ בעמלם. סוף דבר: תכלית העבודה היא שנזכה לראות באמת, ולא רק לשמוע שהגאולה קרובה. עיקרי השיעור ראייה מול שמיעה — ראייה היא ודאות שאין אחריה שינוי (אונקלוס: "חזי"; "אין עד נעשה דיין"), ואילו שמיעה היא הבנה שניתן להפריכה. משה מוסר לישראל את בחינת הראייה שיש בכוחו. משה כפני חמה ויהושע כפני לבנה — לפי הכלי יקר על "ויתעבר ה' בי למענכם", ביקש משה להנחיל את הארץ בבחינת ראייה שאין בה שינוי (בלא גלות), והקדוש ברוך הוא מנעו כדי שישראל יעמלו ויבררו את הארץ. שימור הבחירה — הברדיצ'ובר: אילו היו התאוות והגיהנום מול העיניים ממש (כלשון ראשית חכמה) לא היה אדם חוטא; לכן ניתנת הברכה בשמיעה, שהמצווה מדבקת באור מקיף/סובב שאין הגוף קולטו עד ביאת המשיח. הכותל המערבי — "לא זזה שכינה מכותל המערבי", מקום ראייה שאין בו שינוי (לא לפני החורבן ולא אחריו), ולכן נאמר למשה "ימה"; ואצל אברהם נפתח בצפון מפני זכות הקרבנות ("שחיטתם בצפון", "מצפון תפתח הרעה"). העבודה למעשה — משל האדמו"ר האמצעי (ש"גיהנום" של עמל עדיף על "גן עדן" של קבלה בלא יגיעה), והאדמו"ר הזקן הרואה אלוקות בקורה; על ידי דבקות בצדיק ממשיך האדם על עצמו את כוח הראייה (כמבואר בתניא שהצדיקים ממשיכים השפע).