לקוטי שיחות ויצא חלק א׳ #1 - הרב יוסף יצחק הבלין
יום ראשון ה׳ כסלו תשפ״ז
|10:54
|
האזנה 1
תיאור
מבאר שבע לחרן – בניין הבית בניסיונות, ושמירת הראש ב״יגיע כפיך״
בשיעור זה נעיין בתחילת שיחת פרשת ויצא שבלקוטי שיחות חלק א׳, ונבחן מהי ההוראה בעבודת ה׳ מיציאת יעקב אבינו מבאר שבע לחרן, ומדוע הקיף באבנים את ראשו בלבד.
תקציר השיעור
כל דבר שבתורה הוראה הוא לדורות, לכל זמן ולכל מקום. ״ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה״: באר שבע נקראת על שם השבועה, כריתת הברית שבין אברהם לאבימלך, ועל שם הבאר השביעית שחפרו עבדי יצחק לאחר שהשלים עם אבימלך – ושני הטעמים מורים על מנוחה ושלווה. חרן היא ההיפך, כדרשת חז״ל: חרון אף של עולם. נמצא שיעקב יוצא מן המקום הטוב ביותר אל הגרוע ביותר.
ומכאן השאלה: הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה ״ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים״, ועל כל אחד מוטלים רמ״ח מצוות עשה ושס״ה לא תעשה – מדוע נצרכנו גם לדאגות הגלות והפרנסה? מן הראוי היה שלא ניזקק כלל לעסק בעולם ונימצא באוהלה של תורה. והתשובה מיעקב עצמו: לאחר ארבע עשרה שנה בבית שם ועבר, כשבא זמנו לבנות בית, נשלח דווקא לחרן, אל לבן הארמי, מקום שהעבירות באות בו בקלות והמצוות בקושי רב. ועל ידי שעמד בניסיונות זכה לבנות את בית ישראל, ״מיטתו שלמה״. וזו ההוראה לכל אחד: דווקא בהתגברות על הניסיונות זוכים לבנות בית יהודי, בית של אור ושל חמימות.
וסדר הדברים נלמד מהמשך הפרשה. הדבר הראשון שעשה יעקב בדרכו – ״ויפגע במקום״, תפילה. היוצא מן הישיבה אל העולם עלול לומר: עד כאן תורה ותפילה, ומעתה אתמסר למנהגי המדינה ולרדיפה אחר הפרנסה. באה פרשתנו ואומרת: דווקא עכשיו יש להוסיף בתפילה, שכל העבודה הקודמת אינה מספיקה לניסיונות שלא בערך, ועליו לבקש מהקדוש ברוך הוא שיעמוד בהם.
״ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו״ – ופירש רש״י: עשאן כמין מרזב סביב לראשו, שירא מפני חיות רעות. וקשה ממה נפשך: אם בטח בה׳, לא היה לו לעשות אף סביב לראשו; ואם לא רצה לסמוך על הנס, היה לו להקיף גם את גופו ורגליו. והביאור על פי ״יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך״ – ״כפיך״ דייקא. שני אופנים ביגיעת הפרנסה: יגיע כפיים, שהידיים עוסקות והראש נשאר פנוי ושקוע בתורה ועבודה; ויגיע הראש, שאף הראש שקוע בה. ורק בראשון ״אשריך וטוב לך״, ברוחניות וגם בגשמיות, שריבוי התחבולות אינו מועיל – ״לא לחכמים לחם״ – ואדרבה, מקלקל. והעיר מגיד השיעור שאף בפרנסה שכולה בשכל שייך חילוק זה. לכן שמר יעקב על ראשו דווקא; וסיום הביאור, בעניין האבנים והרגשת עצמו כעבד פשוט, נקטע בהקלטה.
הנקודה המרכזית
ירידת יעקב מבאר שבע לחרן מלמדת שבית ישראל נבנה דווקא בהתגברות על ניסיונות העולם, ולא בשלוות אוהלה של תורה בלבד. אך היציאה אל העולם מחייבת שני דברים: תוספת תפילה, ״ויפגע במקום״; ושמירת הראש, שתהא היגיעה בפרנסה ״יגיע כפיך״ בלבד, והראש נתון לתורה ולעבודה. ואז ״אשריך וטוב לך״ – ברוחניות ובגשמיות כאחת.
עיקרי השיעור
באר שבע וחרן: שבועה ובאר שביעית (בראשית כא, לא; כו, לג) – שלווה; חרן – חרון אף של עולם (רש״י סוף נח – לאמת).
השאלה: מדוע דאגות הגלות והפרנסה נוסף על תרי״ג מצוות (״ארוכה מארץ מידה״ – איוב יא, ט).
התשובה: בית ישראל, ״מיטתו שלמה״, נבנה בחרן דווקא, בעמידה בניסיון.
״ויפגע במקום״ (בראשית כח, יא): ביציאה לעולם נדרשת תוספת תפילה.
״כמין מרזב סביב לראשו״ (רש״י שם): קושיית ממה נפשך.
״יגיע כפיך״ (תהלים קכח, ב) ולא יגיע ראשך; ״לא לחכמים לחם״ (קהלת ט, יא).
פרטי השיעור
שיעור זה נמסר על ידי הרב יוסף יצחק הבלין בבית הכנסת 770 רמת שלמה בירושלים, ביום ראשון ה׳ כסלו תשפ״ז. משך ההאזנה: 10:54. הנושא הנלמד: חסידות. השיעור משויך לפרשת ויצא. הקובץ זמין להאזנה ישירה ולהורדה בפורמט MP3, ללא תשלום.