חסידות מבוארת מועדים ב׳ - חג השבועות ״משה ידבר״ #11 תורה אור פ׳ יתרו - הרב יוסף יצחק הבלין

"מֹשֶׁה יְדַבֵּר" — בִּיטוּל דְּמֹשֶׁה, שׁוֹשְׁבִינֵי הַחֲתֻנָּה, וְסוֹד אִישׁ הָאֱלֹקִים חסידות מבוארת — חג השבועות | תורה אור פ' יתרו | שיעור י"א | הרב יוסף יצחק הבלין תקציר שיעור זה הוא המשך ביאור המאמר "מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹקִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמות יט, יט) מתורה אור. נבחנת שאלת יסוד: מה עניין "משה ידבר" לאחר שאנוכי ולא יהיה כבר נשמעו מפי הגבורה? הרב מבאר את ייחודיות בחינת הביטול של משה רבנו, תפקידו כשושבין דמלכא, ופירוש "איש האלוקים" על פי חסידות. נקודה מרכזית משה רבנו הוא הכלי הייחודי להמשכת אור אין סוף למטה, מחמת מדרגתו העליונה בביטול — "ונחנו מה" — שהיא נעלית מ"ואנכי עפר ואפר" של אברהם אבינו. הביטול הזה מאפשר את המשכת הגילוי האלוקי שלמעלה מסדר ההשתלשלות, כי החוכמה מאין תמצא — כל השתלשלות העולמות נמשכת ממדרגת הביטול והענוה האלוקית. לפיכך "משה ידבר" — משה מנהיג ומוריד את האיחוד שלמעלה אל שם אלוקים/ספירת המלכות — ונקרא "איש האלוקים", כלומר בעל המטרוניתא, המשפיע את האור העליון אל הכיסא. שם אלוקים עצמו רומז לצמצום ולמציאות העולמות, ועניין "אין מלך בלא עם" — שמעצם הרצון האלוקי להיות מלך נבראו עולמות, שהם בחינת "עממות" — הסתרה וריחוק מגילוי אלוקות. עיקרי השיעור ביטול דמשה לעומת ביטול דאברהם הביטול של משה ("ונחנו מה") הוא נעלה מזה של אברהם ("ואנכי עפר ואפר"): אברהם הרגיש עצמו כעפר ואפר — מציאות שפלה; משה לא הרגיש עצמו כמציאות כלל. על כן רק משה יכול היה להמשיך כתר תורה למטה — להוריד את האור האין-סופי לתוך העולמות — שכן "החוכמה מאין תמצא": כל ההשתלשלות נמשכת מבחינת "אין", מביטול עצמי מוחלט. משה ואהרון — שושבינים בחתונת סיני מתן תורה נמשל לנישואין בין הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. כשם שבחתונה ובברית מילה נדרשים שושבינים לסייע בחיבור כבד ומשמעותי, כך: משה הוא שושבין דמלכא — מצד המלך/הקדוש ברוך הוא, ממשיך האיחוד מלמעלה למטה; אהרון הוא שושבין דמטרוניתא — מצד הכלה/בני ישראל, מעלה ומקרב ישראל כלפי מעלה. "איש האלוקים" — בעל המטרוניתא הפירוש הפנימי: "איש" בלשון בעל — משה הוא בעל שם אלוקים. שם אלוקים הוא ספירת המלכות (מטרוניתא), שאין לה אור משלה ומקבלת מן הספירות שלמעלה ממנה. משה, כ"אדם שעל הכיסא" (אדם בגימטריה = מ"ה = ביטול דמשה), הוא המשפיע את האיחוד שלמעלה מהשתלשלות אל שם אלוקים/המלכות. שם אלוקים — צמצום, שררה, ומציאות העולמות שם אלוקים הוא לשון שררה ומלכות (כמו "אלוקים לא תקלל" — על דיינים). מצד הקדוש ברוך הוא בעצמו אין שום בחינת מציאות; אולם עצם עלות הרצון להיות מלך חייב בריאת עולמות — "אין מלך בלא עם". "עם" מלשון עממות — דברים מוסתרים ורחוקים מגילוי אלוקות, שאינם מרגישים את הקשר למלך. כיסא דיעקב (= שם אלוקים = מלכות) הוא עניין המציאות לאחר הצמצום, שממנה נמשכת הנפש הבהמית שבאדם. "ואלוקים יעננו בקול" — המשך לשיעור הבא לאחר ביאור "משה ידבר" — משה ממשיך את האיחוד העליון אל שם אלוקים — פותח הרב את ביאור "ואלוקים יעננו בקול": תגובת שם אלוקים עצמו, שתבואר בהמשך.