חג השבועות באור החסידות #3 ואחרון - הרב יוסף יצחק הבלין

חג השבועות באור החסידות #3 ואחרון - הרב יוסף יצחק הבלין חג השבועות — חדירת הגילוי האלוקי לכל המציאות, ועניין הגאולה השלמה תקציר שיעור זה עוסק בייחודיות חג השבועות מבין כל המועדים, ובמשמעותה העמוקה של מתן תורה כגילוי אלוקי החודר לכל פרטי הבריאה — עד לגשמיות הגוף ממש. נדון הדין שאסור לצום בעצרת אפילו תענית חלום, מובן ענין "הכל מודים בעצרת דבעינן לחם", נרמז הקשר בין חג השבועות לגאולה השלמה, ומסיים השיעור בלקח מעשי נוקב בענין ביצוע החלטות באופן מיידי. הנקודה המרכזית ייחודה של מתן תורה הוא שהגילוי האלוקי — מצד אנוכי, כוח העצמות — חדר לתוך כל שדרות הבריאה ללא שום הגבלה: לדומם, לגשמי, ואף לתוך הגוף הגשמי של האדם. מכאן שבחג השבועות, יום שניתנה בו התורה, אין מקום כלל ל"חלום" — לאטימות הגוף ולניכורו מן הקדושה — ולכן חייבים בשמחה ובתענוג גשמי ממש, עד שאסור לצום אפילו תענית חלום. ועל פי זה גם מובן הקשר שבין "הכל מודים בעצרת דבעינן לחם" לגאולה האמיתית והשלמה: כשם שבמתן תורה חדר האור האלוקי לגשמיות, כך בגאולה השלמה תתגלה שלמות העולם הגשמי עצמו. עיקרי השיעור "חלום" כמצב גלותי — אדם שאינו חפץ להתענג בגשמיות בשבת ויום טוב נמצא ב"מצב חלום", כלומר: יש אצלו העלם והסתר המונע מקדושת הזמן לחדור לגופו. התורה התחשבה במצב זה בשאר ימים טובים והתירה תענית חלום, אך לא בשבועות. ייחוד מתן תורה — גילוי אלוקות בגשמיות — בשאר חגים קשורים הגילויים לאורות ולפנימיות; אך במתן תורה, קול עשרת הדברות נחל ונקלט בדומם עצמו — "לא היה לו בת קול" לפי שחדר לפנים ולא חזר. זהו גילוי ה"אנוכי" — עצמות האין סוף — החודר ללא מונע לכל מקום ומקום. "הכל מודים בעצרת דבעינן לחם" — רמז לגאולה — על פי ספר מאמרי מרדכי (מנאדבורנא), "נמי לחם" בגימטריה קץ. ה"הכל מודים" — גם הגשמיות, גם הגוף, גם העולם התחתון — מודים שזקוקים לגאולה השלמה, אשר תתבטא בסעודה גשמית ממש, כדוגמת הסעודה בעצרת (הערה בשיחה). חג השבועות ושלשת "הקשורים לגאולה" — הרבי מקשר את עצרת לשלושה: משה רבינו שקיבל תורה מסיני, דוד מלך המשיח שהסתלק בשבועות, והבעל שם טוב שהסתלק אף הוא בעצרת ואמר שפרסום תורתו יביא את הגאולה. שלושתם יחד פועלים ביאת הגאולה "מיד ממש". לקח מעשי: החלטות מיידיות — כשם שישראל קיבלו את התורה ומיד הפסיקו לאכול בשר — לא "נסתדר מחר" — כך כל החלטה טובה חייבת ביצוע מיידי ללא דחייה. זו הגמ"ח בכלי החלב: ראיה שלעולם לא דוחים קיום החלטה אמיתית.