דיני כשרות כתיבת האותיות בפרשיות תפילין - הרב משה מרדכי גינזבורג

דיני כשרות כתיבת האותיות בפרשיות תפילין - הרב משה מרדכי גינזבורג דיני כתיבת פרשיות תפילין – שו"ע הרב סימן ל"ב, סעיפים כ"ח–ל"ג בשיעור זה נעמיק בדיני כשרות כתיבת האותיות בפרשיות תפילין, ונבחן את ההבחנות ההלכתיות הדקות הנוגעות לתיקון אות פסולה, לשאלת הכתיבה כסדרן, ולדין הכתיבה לשמה. תקציר השיעור עוסק בסעיפים כ"ח–ל"ג בשולחן ערוך הרב סימן ל"ב. הנושאים המרכזיים: אותיות הנוגעות ודבוקות זו בזו – מתי מועיל פירוד ומתי לא; דין "כתב על גבי כתב אינו כתב"; כלל הכתיבה כסדרן ומה הדין כשצריך לתקן אות לאחר שנכתבו אותיות נוספות לאחריה; קריאת תינוק וגדריה; ולבסוף דיני כתיבה לשמה – הן מצד האמירה בפה הן מצד המחשבה – עם אזהרה חמורה לסופרים הרשלנים. הנקודה המרכזית כלל יסודי בכתיבת פרשיות תפילין הוא שהפסול מתחלק לשתי קטגוריות: פסול בגוף צורת האות, ופסול מצד חסרון הקף גויל בלבד. כאשר האות עצמה השתנתה – אין הפרדה מועילה, ואף "העברת קולמוס" על גבה אינה מועילה, מן הטעם ש"כתב על גבי כתב אינו כתב כלל". כל תיקון הכרוך בכתיבה חדשה לאחר שנכתבו אותיות נוספות – מחייב מחיקת כל מה שנכתב לאחר מכן, מדין "וכתבתם – שיהא כתוב כסדרו". ולבסוף, תנאי יסוד לכל הכתיבה הוא הכוונה לשמה – שיאמר בפיו "לשם קדושת תפילין", וכן יכוון בכל כתיבת שם ה' לשם קדושתו. עיקרי השיעור אותיות דבוקות (סעיף כ"ח, עמ' קל"ט): יש להבחין בין שתי אותיות שנדבקו ועדיין ניכרת צורת כל אחת – שאז מועיל לפוצלן בסכין מבלי למחוק, מפני שאין כאן פסול בגוף האות אלא חסרון הקף גויל בלבד; לבין מקרה שהדביקות שינתה את צורת האות – שאז אין הפרדה מועילה וחייב למחוק ולכתוב מחדש. כתב על גבי כתב אינו כתב (סעיף כ"ט): בכל מקום שאין פירוד מועיל, גם העברת קולמוס – כלומר הוספת דיו על גב האות הפסולה – אינה מועילה כלל, שכן הכתב התחתון הפסול עודנו קיים ו"כתב על גבי כתב אינו כתב", כפי שמצינו בדיני שבת שאין חיוב חטאת על הכותב על גבי כתב. כסדרן ותיקון לאחר הכתיבה (סעיפים ל'–ל"א, עמ' ק"מ): כאשר נדרש למחוק ולכתוב אות מחדש לאחר שנכתבו אותיות נוספות, חייב למחוק כל מה שנכתב אחר הטעות ולשוב ולכתוב הכל מחדש. אם בינתיים נכתב שם ה' שאינו נמחק – הפרשה כולה טעונה גניזה. ואולם אותיות שצורתן ניכרת לכל בהשקפה ראשונה גם בהיותן פסולות (כגון יו"ד של אל"ף שנפרדה בחוט השערה) – ניתן לתקנן לאחר גמר הפרשה ואין בזה משום כתיבה שלא כסדרן. קריאת תינוק – גדרים ומגבלות (עמ' ק"מ): קריאת התינוק מכריעה בספק צורת אות כל אימת שאין הדבר בולט לנו בעצמנו, אך כאשר גם אנו רואים בהשקפה ראשונה שהאות נראית כשתי אותיות אחרות – כגון צד"י שנראית כנו"ן ויו"ד – אין שואלים תינוק כלל. וכן לגבי ח"ת שנראית כשתי זיינין, אין הולכים אחר התינוק מפני שאינו מורגל בצורת אות מורכבת זו ואין עדותו ראיה. כתיבה לשמה ואחריות הסופר (סעיפים ל"ב–ל"ג): הסופר חייב להוציא בפיו בתחילת כל כתיבה "לשם קדושת תפילין", ובכל כתיבת שם ה' – "לשם קדושת השם"; המחשבה לבדה מועילה בדיעבד רק להזכרות, וספק דאורייתא לחומרא. כן מוזהר הסופר שלא ייתן לנערים לכתוב פרשיות, שאינם מכוונים אלא לייפות הכתב ולא לשם קדושת התפילין – וחמור מאוד עונשו של הסופר המכשיל בזה את הרבים, שעליו נאמר "עושה מלאכת ה' רמיה".