יום כיפור באור החסידות - הרב יעקב גולדשמיד

יום כיפור באור החסידות - הרב יעקב גולדשמיד ## עיקרי השיעור ### א. הקושיה מהגמרא – "דרשו ה' בהימצאו" - הגמרא (ר"ה יח, א לערך) מקשה בין הפסוק "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" (משתמע – יש זמנים מיוחדים) לבין "מי כה' אלוקינו בכל קראנו אליו" (משתמע – תמיד זמין). מתרצת: כאן ביחיד כאן בציבור. - שאלה: אם הציבור זוכה לקרבת ה' תמיד יותר מהיחיד, קל וחומר שבעשי"ת גם הציבור מתעלה – ואם כן, יש כאן משהו החורג ממושג "יחיד" גרידא. ### ב. "עשרה ימים" – סימן מברר או סימן יוצר - הערה לשונית: הגמרא אומרת "עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים" – ואולם בפועל ישנם רק שבעה ימים (כפי שהאריז"ל אכן מכנה זאת "שבעת ימי התשובה", וכל יום מכוון כנגד אחת מהמידות). - הבחנה בין שני סוגי סימנים בתורה: "סימני אבידה" (המבררים בעלות קיימת) לעומת סימני טהרה בבהמה (מפרסת פרסה, מעלת גרה) שהם *יוצרים* את הגדרתה, ואינם רק מבררים. - מכאן: ראש השנה ויום הכיפורים אינם רק תוחמים תקופה של עשרה ימים – הם *יוצרים* את מיוחדותם. ### ג. שני דינים ברב חיים מבריסק - יישוב לשוני: ביום אחד יכולים לחול "שני דינים" – ראש השנה הוא גם יום בפני עצמו וגם היום הראשון מעשי"ת; יום הכיפור הוא גם עניין עצמאי וגם היום העשירי. כך מתיישבת "עשרה" (הכוללת את ראש השנה ויום הכיפור) עם המספר בפועל. ### ד. מחלוקת רבי וחכמים – עיצומו של יום מכפר - רבי (יהודה הנשיא): עיצומו של יום מכפר גם ללא תשובה (מבוסס על "כי ביום הזה יכפר עליכם... לפני ה' תטהרו"). - חכמים: יום הכיפורים מכפר רק למי שעושה תשובה. - נפסק להלכה (רמב"ם, שו"ע) כחכמים – חובה לעשות תשובה ביום הכיפורים, ואף מי שכבר עשה תשובה בערב יום הכיפורים חייב לשוב שוב ביום הכיפורים עצמו. - חידוש הרמב"ם: הרכיב את שתי השיטות – "עיצומו של יום מכפר", אך התשובה היא המגלה ומפעילה את אותו עיצומו של יום. ### ה. מהי כפרה – ביאור הצמח צדק - כפרה = ניקוי (מלשון קינוח), לא רק ביטול עונש. - בתשובה שני מרכיבים: "גוף העבירה" (המעשה) ו"נפש העבירה" (התענוג/החֵטא הפנימי). הווידוי בפה מתקן את גוף העבירה; החרטה (הכאב והצער) מתקנת את הנפש – התענוג שהיה בעבירה. - קושיה: הסבר זה מניח פעולה (חרטה, וידוי) – אך מה פשר "עיצומו של יום מכפר" כשלעצמו, ללא שום מעשה מצד האדם? ### ו. מקור התשובה – משה רבנו וחטא העגל - לאחר חטא העגל אומר הקב"ה למשה "הנה מקום איתי, ונצבת על הצור" – ובפנימיות הדברים מתגלה למשה סוד י"ג מידות הרחמים. - "צור" = מקור לאש חבויה (כאבן-אש) לעומת "אש גלויה" הזקוקה לתנאים (חומר בעירה, חמצן וכיו"ב). האש הגלויה = קשר של תורה ומצוות, התלוי בקיום התנאים ועלול להיפגם על ידי עבירה. הפוטנציאל הגנוז בצור = קשר עצמי שאינו תלוי בשום תנאי ואינו ניתן לכיבוי. - "כי חלק ה' עמו, יעקב חבל נחלתו" – החבל (הקשור מתרי"ג נימין) מבטא את הקשר הגלוי הנבנה על ידי מצוות ונפגם על ידי עבירות (ועד לכרת, המבטא ניתוק בחבל זה). - תשובה מגלה את אותו קשר פוטנציאלי-עצמי, שלמעלה מתורה ומצוות – "יעשה תשובה ויתכפר לו" (ירושלמי, בתשובה לשאלת הנבואה, החכמה והתורה). ### ז. שלושה קשרים – ולא שניים - הזוהר: "תלת קשרין מתקשראן דא בדא – ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא". לכאורה רק שני צדדים (ישראל-תורה, תורה-הקב"ה), אך יש קשר שלישי, עמוק יותר: ישראל והקב"ה כמציאות אחת ממש, ללא צורך במתווך. - דרגה זו (המכונה "יחידה" שבנפש) אינה מתגלה על ידי תשובה בלבד, אלא מתגלה מצד הקב"ה עצמו – בראש השנה ("אבינו מלכנו") וביום הכיפורים. ### ח. ראש השנה – הכתרת המלך והצורך ההדדי - שאלה (בהמשך לשיעור הקודם): מדוע חושש הקב"ה, כביכול, שנרצה בו כמלך? התשובה: מלך אמיתי אינו יכול בלא עם, וממילא מתגלה שהקב"ה ועם ישראל הם "מציאות אחת" – ולכן עם ישראל שב ומכתיר את המלך מדי שנה מתוך אהבה עצמית, לא מיראת חלל. - קול השופר משול למעמד שלפני מתן תורה – שלב שבו הקשר אינו תלוי עדיין בציווי, אלא בעצם הצורך ההדדי. ### ט. יום הכיפורים – גילוי דרגת ה"יחידה" - ביום הכיפורים מתגלה החלק שבנשמה הנקרא "יחידה" – המאוחדת תמיד עם הקב"ה, ללא הפסק, מעל למושג של תקשורת (וממילא – מעל למושג פגם וכיבוי). - מכאן ביאור הפסוק "וכל אדם לא יהיה באהל מועד... לבוא לכפר בקודש" (אף המלאכים אינם יכולים להיות שם) – ביום הכיפורים הקב"ה "ננעל" עם עם ישראל לבדם. - חמש תפילות ביום הכיפורים (לעומת שלוש בחול, ארבע בשבת) כנגד חמשת שמות הנשמה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה – כאשר תפילת נעילה מגלה בבירור את דרגת ה"יחידה". ### י. יישוב סופי – מה מיוחד בתשובת יום הכיפורים - מצד דרגת ה"יחידה" – "מעולם לא חטאת", ולכן אין שם צורך בכפרה במובן הרגיל. - אולם הלכה למעשה, גילוי דרגה זו מותנה בעשיית תשובה (כפי שפסק הרמב"ם) – זהו פשר "עיצומו של יום מכפר": לא ביטול פגם, אלא גילוי מציאות שבה מעולם לא היה פגם. - מטעם זה קובע הרמב"ם שיום הכיפורים הוא "זמן תשובה לכל" ללא הבדל בין צדיק לרשע – כי בעצם הנפש (בניגוד לדרגות הנמוכות) כל ישראל שווים. - יום הכיפורים הוא יום שמחה ולא יום עינוי (בשונה מתשעה באב) – משום שהוא מגלה את הקשר העצמי; שמחה ותשובה אינן סותרות. - סיכום מבנה שלושת החגים: ראש השנה – הכתרת המלך (הקשר העצמי); יום הכיפורים – התשובה (ירידתו לעולם); סוכות – המעשה בפועל (מצוות לולב, סוכה, שמחה, ניסוך המים), המגיע לשיאו הגלוי בשמחת תורה.