כולל תפארת לוי יצחק יום ה׳ י״ט סיון תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ

יום ה׳ י״ט סיון תשפ״ו כולל תפארת לוי יצחק - הרב שמואל רבינוביץ --------------------------------- שיעור א — חומש: פרשת שלח --------------------------------- כותרת התקציר: מבט אל העתיד מבעד למצב ההווה הנקודה המרכזית עיקרי השיעור הנחמה שלאחר הגזירה: מיד אחר גזירת ארבעים השנה מבטיח הקב"ה לעם שייכנסו לארץ ויזכו להקריב קרבנות להודות על הניסים, כדרך נחמה והבטחת עתיד. דין הנסכים: הנסכים נמדדים לפי גודל הקרבן — רביעית, שלישית או חצי ההין יין ושמן, וכמות הסולת (עשרון) בהתאם לכבש, לאיל ולפר; "ככה תעשו לאחד כמספרם". חוקה אחת לכם ולגר: הגר המביא קרבן ונסכים שווה לישראל בדיוק במידה ובחיוב. סיפור ר' אלתר סמחוביץ' והירושלמים: המשפיע שחש כי עמלו עם תלמידיו עולה בתוהו, ובפועל הפך את פני הקהילה החסידית בירושלים — דוגמה לכך שאין לדון לפי התוצאה המיידית. משל שני התפוחים: הילדה הנוגסת בשני התפוחים כדי לתת לאמה את המתוק — שאין הדור הקודם מבין תמיד את כוונת הדור הבא, ואין לחרוץ דין בטרם הבנה. --------------------------------- שיעור ב — גמרא: מסכת חגיגה (תחילת המסכת, דף ב–ג בקירוב) --------------------------------- כותרת התקציר: "הכל חייבים בראייה" — בין ראיית פנים לקרבן ראייה עיקרי השיעור גדר "הכל חייבים": אף שהמשנה מונה פטורים רבים (חרש, שוטה, קטן, נשים ועוד), בעצם החיוב מוטל על הכל, וכל אחד מקבל את פטורו מטעם פרטי משלו. מחלוקת רש"י ותוספות: רש"י מפרש "ראייה" כראיית פנים — שייראה כל זכורך באזהרה; תוספות מוכיח (משתי כסף, ומ"ראייה שמחה וחגיגה") שהכוונה לקרבן ראייה, ובסיכום שתי הבחינות נצרכות. מחלוקת ב"ש וב"ה בחינוך: גדר הקטן החייב מדין חינוך — ביכולת לרכוב על הכתפיים (ב"ש) או באחיזת יד ועלייה ברגל (ב"ה), מדרשת "שלוש רגלים". מהות החינוך והתת-מודע: דיון בשאלה אם החינוך תלוי בזיכרון הילד והבנתו, או שגם קליטה שאינה מודעת היא חלק מן החינוך (כמשל ההרצאה על התת-מודע). העלייה להר הבית: ביאור הקושי שבעלייה ברגל מעיר דוד/השילוח אל הר הבית, ובכך נתחדדה משמעות "רגלים". --------------------------------- שיעור ג — שולחן ערוך הרב: הלכות שבת, "מה שהבהמה יוצאה בו" (סימן שה, סעיפים כא–כג) --------------------------------- כותרת התקציר: קמיע, שימוש בבעלי חיים, וגדר צידי צדדים עיקרי השיעור קמיע של מומחה: הבהמה יוצאה בקמיע של מומחה, ובירור מהו "מומחה" — בין מומחיות האדם המקמיע לבין מומחיות הקמיע עצמו שעבר על כמה וכמה אנשים. חידוש המזל והמלאך המליץ: קמיע המועיל לאדם אינו ראיה שיועיל לבהמה, שכן לאדם מזל ומלאך מליץ ולבהמה אין. מרשות הרבים לכרמלית ולחצר: כל שאסור לבהמה לצאת בו לרשות הרבים מפני שהוא משוי — אסור גם לכרמלית מדברי סופרים, אך בחצר הקילו ולא גזרו כבאדם (השוואה לתכשיטי אישה, סימן שג). גזירת זמורה וצידי בהמה: אין רוכבין על הבהמה ואין משתמשין בה כלל, מגזירת "שמא יקטוף זמורה"; צידי הבהמה אסורים, וצידי צדדים מותרים. קרון, ספינה, ופריקת המשא: הקרון המחובר נחשב כצידי הבהמה ואסור, ואילו ספינה הנמשכת בחבל על ידי בהמות בשפת הנהר מותרת (צידי צדדים); וכן פורקין משא מעל הבהמה מפני צער בעלי חיים. --------------------------------- שיעור ד — חסידות: דרך מצוותיך — "עורף דאריך אנפין" ויציאת מצרים (דף עט) --------------------------------- כותרת התקציר: אחוריים ופנימיות — שפע המקיף ושפע הצמצום עיקרי השיעור משל העורף: עיקר התפשטות החיות מן הראש אל הלב באה דרך העורף והוורידים וחוט השדרה; ועורף דאריך אנפין הוא כוח ההמשכה הנמשך בלא חפץ ותענוג, "דרך תפל" שמשם יניקת פרעה. אחוריים מול פנימיות: השפעת אחוריים (מקיף) באה בריבוי ובלא הגבלה, ולכן זכו בה מצרים לשפע עצום; ואילו שפע הפנימיות בא בצמצום ובמידה, וישראל מקבלים בבחינה זו דווקא. שחיטה מן הצוואר: רמז לכך שישראל מקבלים מבחינת פנים — ולכן השחיטה דווקא מן הצוואר (פנים) ולא מן העורף (אחוריים). שעבוד מצרים ובחינת האבות: בשעבודם לפרעה הוכרחו ישראל לקבל חיותם מאחוריים כמצרים (ומכאן "זכרנו את הדגה... הקישואים"); ואילו האבות והשבטים היו מרכבה וקיבלו שפעם בחפץ ורצון פנימי, עד שמת יוסף וירדו ישראל לקטנות. גילוי החסידות בדורות האחרונים: ביאור הצמח צדק והרבי (בתורת מנחם) — שדווקא מצד שפלות הדור ניתן כוח ואור מרובים להתגבר (כמשל השמיטה שהשנה האחרונה מוציאה פי שלוש, וכבעל תשובה שכוחו גדול מן הצדיק), ולכן הורדה תורת החסידות לתת כוח להתגבר על חבלי משיח.