מאמר (מוגה) ״בחודש השלישי״ תשכ"ט #3 ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, תשכ"ט - הרב יעקב גולדשמיד

*"נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" — שְׁנֵי הַכְּתָרִים, רָצוֹא וָשׁוּב, וּמַהוּת הַמָּקִיף דְּכֶתֶר* תקציר בשיעור זה עוסקים בביאור מאמר חז"ל (שבת פח, א): "בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, קשרו להם שני כתרים" — על פי מאמר הרב (מרש"ב). נבחנות שלוש שאלות יסוד: מדוע שתי כתרים ולא אחד, מהי מהות הכתר כמקיף העצמי לעומת גלגלתא, ומדוע זוכה גם "נשמע" — שעניינו שוב וירידה לעולם — לכתר עליון. נקודה מרכזית מאמר הרב מבאר כי "נעשה" עניינו קבלת עול מלכות שמים (רצוא — יציאה ממציאות העצמית), ו"נשמע" עניינו קבלת עול מצוות (שוב — חזרה וקיום בעולם). שני הכתרים אינם כנגד נעשה ונשמע בנפרד, אלא שניהם פרי ההקדמה עצמה — שבה גנוזים שני עניינים: ממלא עולה לסובב וסובב יורד לממלא. מכיוון שקבלת המצוות קדמה לה קבלת מלכות שמים — גם הנשמע מתעלה, שכן הביטול לרצון ה' חודר לתוך ביטול המעשי, ומתברר שגם "נשמע" הוא ביטול לבעל הרצון ולא רק לציווי. על כן מגיע גם לו הכתר העליון — מקיף דכתר ממש, שלמעלה ממקיף דגלגלתא. עיקרי השיעור שאלת הדיוק במאמר חז"ל — הקדמה או שתי עניינים? בתחילת המאמר משמע שהשני כתרים באו בגלל ההקדמה ("בשעה שהקדימו"); בסופו משמע שהם כנגד שני הדברים עצמם ("אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע"). הרב מיישב: שוב ללא רצוא אינו שוב אמיתי — נשמע בלי נעשה קודם חסר כל משמעות, שהרי השוב מקבל ערכו רק מכוח הרצוא שקדם לו. לפיכך שני הכתרים נמשכים מחמת ההקדמה עצמה. רצוא ושוב כמפתח לשני הכתרים הרב (מרש"ב) מבאר: "נעשה" = קבלת עול מלכות שמים = רצוא, ו"נשמע" = קבלת עול מצוות = שוב. הכתר שכנגד נעשה הוא ממלא העולה לסובב; הכתר שכנגד נשמע הוא הסובב היורד לממלא. ובהקדמה עצמה יש שתי תנועות: מלמטה למעלה ומלמעלה למטה — ועל כן שני כתרים. מקיף דכתר לעומת מקיף דגלגלתא כתר כפשוטו הוא מקיף שאינו שייך לפנימי — כנגד גלגלתא (הגולגולת) שהיא מקיף השייך לפנימי. כך ברצון האדם: רצון לביצוע פעולה (שייך לכוחות) = גלגלתא; עצם כוח הרצון שבאדם טרם התפרטותו = כתר. חג השבועות הוא המשכה של מקיף דכתר ממש — הרצון העצמי שלמעלה מגלגלתא. מדוע מגיע כתר גם ל"נשמע"? לכאורה, נשמע = ביטול לרצון ה' מבחינת ביצוע (= גלגלתא, לא כתר). אולם על ידי שהקדימו נעשה — נתברר שגם ביטול המעשי הוא ביטול לבעל הרצון עצמו. הנשמע נישא על כנפי הנעשה, ומתגלה שאף קבלת המצוות שורשה בביטול לעצמות — ממילא גם לה מגיע כתר עליון. חידוש התוספות — מציאות שהיא בטלה לעומת ביטול במציאות התוספות שואלים: מדוע אין ללמוד קבלת תורה מ"מדבר" — שמשמעו ביטול בתכלית? התשובה: מציאות שהיא בטלה (מציאות הקיימת אך בטלה לגמרי) היא דרגה נעלית יותר מביטול במציאות (היעדר מציאות כלל) — שכן הראשונה כוללת גם עצמיות וגם ביטול, ובכך מגלה עומק גדול יותר.