חג השבועות באור החסידות #1 - הרב יוסף יצחק הבלין

"אחת דיבר אלקים שתיים זו שמעתי" — אחדות המצוות ועניין "לאמר" בשיחת הרבי תשנ"א תקציר בשיעור זה נעמיק בשיחתו של הרבי מתשנ"א העוסקת בפסוק "אחת דיבר אלקים שתיים זו שמעתי" (תהלים סב, יב), ונבחן כמה פרטים ודקויות הן בעניין אחדות עשה ולא-תעשה, והן ביסוד ה"לאמר" שבמעמד הר סיני. השיחה בוחנת את הפסוק "אחת דיבר אלקים שתיים זו שמעתי" ומיישמת אותו על שלושה מישורים: (א) "אנכי" ו"לא יהיה לך" שנאמרו מפי הגבורה בדיבור אחד; (ב) "זכור" ו"שמור" בדיבור אחד; (ג) כלל המצוות כולן — עשה ולא-תעשה — שמצד הבורא הן עניין אחד פשוט. הרבי מבאר גם את המילה "לאמר" הכתובה בעשרת הדיברות: כאשר אדם לומד תורה, אין זה דיבורו הוא, אלא הקב"ה מדבר מתוך פיו — "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". חידוש זה מבסס את השייכות של כל אדם מישראל לעניין "אחת דיבר אלקים", אפילו שאוזן בשר ודם אינה מסוגלת לקלוט שני דברים בבת אחת. הנקודה המרכזית מצד הבורא ית' כל המצוות — עשה ולא-תעשה, "אנכי" ו"לא יהיה לך", "זכור" ו"שמור" — הן דיבור אחד פשוט ואחדותי, כמו שדרש המהרש"א: "חבקוק בא והעמידן על אחת — וצדיק באמונתו יחיה". ריבוי הפרטים, תרי"ג המצוות וחלוקתן לזמנים ולעניינים שונים, נובע מצד המקבל הנמצא בחומר ובזמן, ולא ממהות הציווי האלקי. יתר על כן, ביאור ה"לאמר" שבעשרת הדיברות מגלה כי גם בפי האדם הלומד תורה שורה אותה אחדות: דיבורי התורה שיוצאים מפי הלומד הם ממש דבר ה' — ה"אחת דיבר אלקים" שנמשך ומתגלה בכל דור ודור. עיקרי השיעור אנכי ולא יהיה לך בדיבור אחד — שתי הדיברות הראשונות נאמרו מפי הגבורה בדיבור אחד, דבר שאוזן אנושית רגילה אינה מסוגלת לקלוט; זהו יסוד הפסוק "אחת דיבר אלקים שתיים זו שמעתי". זכור ושמור בדיבור אחד — אף ששמירת השבת כבר כלולה כולה ב"אנכי" ו"לא יהיה לך", היה צורך להדגיש את אחדות "זכור" ו"שמור" בפני עצמה, כדי לגלות שהחיוב (שני כבשים) והשלילה (מלאכות) הם פנים שונות של קדושה אחת. ביאור "לאמר" — הקב"ה מדבר בפי הלומד — המילה "לאמר" בעשרת הדיברות מלמדת שהכוח שניתן בסיני הוא שכל הלכה היוצאת מפי ישראל היא ממש "דבר ה'", כאמור: "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך"; הלומד אינו מדבר מעצמו אלא עונה כביכול לקב"ה החוזר על דבריו. אחדות עשה ולא-תעשה מצד הבורא — כשם שמהרש"א מבאר שתרי"ג מצוות הן מצד המקבל (הנמצא בחומר ובזמן), כך גם עשה ולא-תעשה הם מצד הבורא "אחת דיבר אלקים" — עניין אחד פשוט, שמצדנו מתחלק לשסה עשה ורמ"ח לא-תעשה. השייכות של האדם ל"אחת דיבר אלקים" — אף שלא-תעשה נראה כשלילה בלבד, מבאר הרבי שיש בו מימד חיובי עמוק יותר ממצוות עשה; ועניין ה"לאמר" מגלה שגם בני ישראל למטה שייכים לאחדות האלקית שבמעמד סיני, כי בלימוד התורה מתגלה ה"אחת דיבר אלקים" בפועל ממש.