חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״חשירת הנשמות״ #2 - הרב יוסף יצחק הבלין

חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״חשירת הנשמות״ #1 - הרב יוסף יצחק הבלין אחדות ישראל כתנאי לעבודת התפילה — שיעור ברב הבלין (המשך הסדרה) בשיעור זה נעמיק בביאור עניין אהבת ואחדות ישראל כתנאי מוקדם לעבודת התפילה, ונבחן כיצד פירוד הלבבות פוגם בקומה השלמה של כנסת ישראל ומעכב את דביקות הנשמה באלוקות. תקציר: מ"אתם קרויים אדם" ועד "לא הגוף המתפלל" השיעור עוסק בשני עניינים: סיום הפרק העוסק באהבת ישראל כהכנה לתפילה, ותחילת פרק שני בעניין מהות התפילה. המגיד שיעור מבאר שכנסת ישראל היא מציאות אחת — "אתם קרויים אדם", אדם לשון יחיד שאין לו לשון רבים — ומביא בהקשר זה את התשובה המפורסמת שנאמרה במשפט בייליס, וכן את משל המזלגות באורך מטר, שרק יהודים המאכילים זה את זה מצליחים לאכול בהם. מכאן עובר לביאור דברי הצמח צדק (דרך מצוותיך, מצות אהבת ישראל, הובא בעמוד ט' טור ימני בקונטרס הנלמד): הפירוד בלב מונע מהאדם לקבל את המעלה שבנשמת חברו, ונמצא הוא "בעל מום" — וכל אשר בו מום לא יקרב. זהו גם ביאור מאמר חז"ל "אין שמו שלם", שכן כנסת ישראל היא בחינת מלכות, בחינת שמו יתברך. מטעם זה תיקן האריז"ל (כנוסח שהובא בסידור אדמו"ר הזקן) לקבל קודם התפילה מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך, ולכן כל בקשות התפילה נתקנו בלשון רבים — "סלח לנו", "רפאנו". בפרק השני מתחיל יסוד חדש: כל עניינה של תפילה הוא ההתקשרות עם אלוקות על ידי הנשמה הקשורה בשורשה ומקורה למעלה, ולכן "לא הגוף המתפלל רק הנפש", וכדברי הרמ"א בשולחן ערוך שיסיר כל תענוגי העולם הזה מלבו קודם התפילה. הנקודה המרכזית כל נשמות ישראל כלולות זו בזו ומהוות קומה אחת שלמה, וכשם שהרגל משלימה את הגוף כך כל יהודי משלים את זולתו. הנפרד מחברו בלבו מסלק מעצמו את חלק נשמת חברו הכלול בו, ונעשה בעל מום שאינו יכול ליקרב אל הקודש, ואף גורם חיסרון כביכול בבחינת כנסת ישראל שהיא שמו יתברך. לפיכך אהבת ישראל היא תנאי מוכרח לתפילה, שהרי רק על ידי התכללות הנשמה עם כלל הנשמות יכולה היא להתקשר ולהידבק במקורה באלוקות. ומזה מסתעף היסוד השני: התפילה עצמה היא עבודת הנשמה דווקא — חלק אלוקה ממעל — ולא עבודת הגוף ונפשו הבהמית. עיקרי השיעור "אתם קרויים אדם" — אדם לשון יחיד: הפירוש אינו שלילת מעלת אומות העולם, אלא שרק ישראל הם מציאות אחת. הובאה בזה התשובה שנאמרה במשפט בייליס, ומשל המזלגות בני מטר הממחיש שרק מי שמסוגל להאכיל את זולתו — שרוי באחדות. הפירוד גורם מום (צמח צדק, דרך מצוותיך — עמוד ט' טור ימני בקונטרס): הנפרד מחברו בלבו מפסיד את המעלה המיוחדת שבנשמת חברו, נמצא חסר איבר בקומתו, וממילא "כל אשר בו מום לא יקרב". "אין שמו שלם" — כנסת ישראל היא בחינת מלכות, בחינת שמו יתברך; כשנחסר איבר בקומת כנסת ישראל, נגרם כביכול פגם בשמו, ולכן החרד לדבר ה' יזהר ביותר שלא להיפרד מחברו אפילו בלבו. "על כל פשעים תכסה אהבה" — כשם שאין אדם רואה חובה לעצמו מפני אהבתו העצמית, כך תכסה אהבת חברו על פשעיו, אף כשפגע בו באמת, וכאהבת אב לבניו. תקנת האריז"ל ולשון רבים בתפילה — קבלת מצות אהבת ישראל קודם התפילה (כנדפס בסידור אדמו"ר הזקן), וניסוח כל הבקשות בלשון רבים, מפני שרק המאוחד עם הכלל יכול להתחבר לאלוקות בתפילתו. פתיחת פרק שני: לא הגוף המתפלל — מהות התפילה היא התקשרות הנשמה בשורשה למעלה; על כן צריך לסלק בשעת התפילה את רצונות הגוף ונפש הבהמית, וכדברי הרמ"א בשולחן ערוך "ויסיר כל תענוגי העולם הזה מלבו" (צוינו בשיעור סעיפים 19 ו-21, והוער שסעיף 21 שייך להמשך הלימוד).