לקוטי תורה מאמר א׳ "נשא את ראש בני גרשון וגו׳" #4 - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה מאמר א׳ "נשא את ראש בני גרשון וגו׳" #4 - הרב יצחק מאיר וייס שיעור ד׳ | אות ג׳: משפחות הלויים ועבודת הנפש בתפילה תקציר בשיעור זה ממשיך המגיד את ביאור אות ג׳ של המאמר (דף ד׳). לאחר סקירת היסודות שנלמדו קודם — עניין המדבר כמקור הקליפה וכיצד המשכן מכניעה — עוסקים כאן בפירוט שלושת חלקי המשכן ומשפחות הלויים הנושאים אותם, ובמקבילותיהם המדויקות בעבודת הנפש, ובפרט בעבודת התפילה. עוד מתבאר יסוד עמוק בעניין המחשבה כ"לבוש" בלבד ביחס לאין סוף ברוך הוא, ומשמעות המלכות כ"לבוש מלכות" בהתחדשות מוחלטת. הנקודה המרכזית שלושת חלקי המשכן — הקרשים, היריעות והכלים — מקבילים לשלוש דרגות בעבודת ה׳: הביטול (קרשים/בני מררי), אהבת ה׳ (יריעות/בני גרשון), ותיקון הכלים. בעבודת התפילה, מתגלה הביטול ויראת ה׳ בפסוקי דזמרא וברכת יוצר אור, ואילו האהבה נמשכת דרך ההתבוננות בשמע ישראל, החל מ"אהבת עולם". כשיהודי מקיים מצוות לאחר התפילה, הוא ממשיך גילוי אלוקי בנפשו, המעצים את האהבה לדרגה נעלית יותר — אהבה הבאה בבחינת מקיפים, המרומזת ביריעות החופפות על הקרשים. עיקרי השיעור שלושת חלקי המשכן ומשפחות הלויים (דף ד׳, אות ג׳): הקרשים — שנשאו בני מררי — מבטאים את תנועת העמידה והביטול: עצירת כל ההתנהלות לעבר ענייני העולם מחמת יראת ה׳. היריעות — שנשאו בני גרשון — מבטאות את אהבת ה׳, כיריעות החופפות ועוטפות את הקרשים מלמעלה. הכהנים — ענף נפרד בפני עצמו — נושאים את הכלים. עבודת התפילה כמקביל לנשיאת המשכן: בתפילה מתעורר הביטול והיראה בפסוקי דזמרא ובברכת יוצר אור — שם אומרים "קדוש קדוש קדוש" ו"ממקומו הוא יפן ברחמיו" — בחינת המלאכים העומדים ברום עולם ומשמיים יראם. ההתבוננות בגדלות ה׳ בשמע ישראל — שהוא רואה כל העולמות כולם "בנקודה אחת" כציפה ומביט — מעוררת את האהבה הגבוהה יותר. מחשבה כ"לבוש" ועניין המלכות: מבואר שהמחשבה היא בגדר "לבוש" בלבד ביחס לעצמות — כי האדם בוחר מתי לחשוב, ואין המחשבה עצמיותו ממש. לגבי הקדוש ברוך הוא, הדגש גדול יותר: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם" — ועוד יותר, כי כל מציאות העם נוצרה מחמת שהוא רצה למלוך, ואילו אצל מלך בשר ודם העם קיים תחילה ומעורר את הרצון למלוך. מכאן עומק הפסוק "ה׳ מלך גאות לבש" — לבוש מלכות — שכל עניין המלכות הוא לבוש בלבד. רצוא ושוב ביריעות ובני גרשון: ביריעות הכרובים נאמר "ובשתים יכסה פניו ובשתים יעופף" — יכסה זה שוב, ויעופף זה רצוא. המשמעות: האהבה כוללת בתוכה הן את תנועת הקירוב (רצוא) והן את תנועת הריחוק (שוב). בנפש האדם: קיום המצוות לאחר התפילה הוא השוב — המשכת הגילוי האלוקי פנימה — שמביא בתורו לאהבה גבוהה יותר, בחינת מקיפים, כיריעות שהן עטיפה עוטפת מבחוץ. נסיעה וחניה כרצוא ושוב: בסוף אות ג׳ מוסיף המאמר שגם הנסיעה והחניה של המשכן במדבר מרמזות על רצוא ושוב: נסיעה — תנועת הרצוא, חניה — תנועת השוב. בני מררי (הקרשים) מרמזים על השוב/עמידה, ובני גרשון (היריעות) מרמזים על הרצוא, על האהבה ועל המצוות גם יחד — דבר מחודש, שאותם נושאים מסמלים הן את הרצוא והן את המצוות שהן בחינת שוב.