הלכות תפילין — כתיבת הפרשיות: מהות הדיו, הקלף, ועניין המוקף גויל - הרב משה מרדכי גינזבורג

הלכות תפילין — כתיבת הפרשיות: מהות הדיו, הקלף, ועניין המוקף גויל סימן לב — שולחן ערוך אדמו"ר הזקן | עמוד צד–קא תקציר שיעור זה עוסק בפרטי הלכות כתיבת פרשיות התפילין כפי שהם מבוארים בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן לב. נבחנות שאלות יסודיות הנוגעות לחומר הכתיבה — הדיו, הקלף, וסוגיית המוקף גויל — לצד פרטי דין בענין כתיבה ביד ימין, סרטות, ומצוות הידור בכתיבה. הנקודה המרכזית מצוות כתיבת פרשיות התפילין כרוכה בשורה של הלכות למשה מסיני ודרבנן המגדירות את אופן הכתיבה מן היסוד. הדיו חייב להיות שחור ולכתחילה ניתן למחיקה, הכתיבה צריכה להיות על גבי קלף דווקא — ובצד הבשר — וכל אות חייבת להיות מוקפת גויל מכל רוחותיה. שלמות האות והיותה ניכרת בצורתה הם תנאי לכשרות הפרשיות, ומכאן שגם תיקון נגיעות בין האותיות אינו פוסל משום "שלא כסדרן". עיקרי השיעור כתיבה על קלף אחד ועל ארבעה קלפים — לכתחילה כותבים ארבע פרשיות של-יד על קלף אחד (מ"והיה לך לאות" — לשון אחת), ושל-ראש על ארבעה קלפים נפרדים (מ"תוטפות" — ארבע בתים). בדיעבד, אם כתבן בקלף אחד ומשחיל לתוך ארבעת הבתים — כשר. דין הדיו ומשמעות "שחור" — הלכה למשה מסיני שכותבים בדיו שחור בלבד; כל צבע אחר פוסל אפילו אות אחת. לכתחילה ראוי שהדיו יהיה ניתן למחיקה (גז"ש מפרשת סוטה), אך בדיעבד — כשר גם ממה שאינו נמחק. כמו כן נפסק שכתב אשורי אף בחומשים וכתבי הקודש צריך להיות בדיו שחור דווקא. קלף, דוכסוסטוס וגויל — כותבים תפילין על הקלף (החלק החיצוני של העור, הקרוב לצד השיער) אך דווקא מצד הבשר; כיום שאין מחלקים את העור לשניים, לגבילים שלנו דין קלף וכותבים בצד הפנימי. אם כתב על גויל שלא עבר עיבוד כראוי — פסול, שנלמד בגז"ש מ"ספר" שנאמר בתורה. מוקף גויל ותיקון נגיעות — כל אות חייבת להיות מוקפת גויל (לבן) מכל צדדיה; אות הדבוקה לשכנתה — פסולה. תיקון הנגיעה על ידי גרידה אינו נחשב "שלא כסדרן" כיוון שאינו כותב את האות מחדש אלא רק מכשיר את מה שהיה. יש להחמיר ולהפריד גם תגין הנוגעים זה בזה. כתיבה בימין, סרטות, וכתיבה גסה — הלכה שכותבים ביד ימין (בדומה לקשירה), ואיטר יד כותב בימינו שהיא שמאל של כל אדם. בסרטות — תפילין אינן צריכות סרטות בכל שיטה אלא בשיטה עליונה בלבד (מדרבנן), ואין להחמיר בשאר השורות שלא מצורך — שהפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט. לכתחילה יש לכתוב כתיבה גסה קמעא, ויש מצווה לייפות האותיות — כבוד שמיים, כמו בית המקדש שהיה מצופה זהב אף מבפנים.