תניא - שער היחוד והאמונה פרק ח' #1 - הרב יוסף יצחק אופן

שיעור בתניא שער היחוד והאמונה פרק ח׳ — אחדות פשוטה וסדר כוחות הנפש פתיח בשיעור זה עוסקים בעיון עמוק בפרק מ"ח בתניא (דף פ"ה), שם מבאר אדמו"ר הזקן את ענין האחדות הפשוטה של הבורא ואת מגבלות השגת הנברא. תחילה מוסברת מדת אי-יכולת האדם לצייר בשכלו את מהותו יתברך, ולאחר מכן מפורט סדר כוחות הנפש — מן החוכמה ועד המעשה — כבסיס להבנת הפער האינסופי שבין הנברא לבורא. נקודה מרכזית מידותיו ושמותיו של הקב"ה — חנון ורחום, חכם ורחמן — אינם תוספת ריבוי על עצמותו, אלא הכל אחדות פשוטה ממש. הנברא, לעומת זאת, אינו יכול לתפוס מציאות זו שכן הוא מצייר כל דבר על-פי הכוחות הנמצאים בנפשו הוא, והכוחות שבנפשו מורכבים ומוגבלים. ולכן הבורא "רם ונישא וקדוש שמו" — מובדל ריבוא רבבות מדרגות מכל מה שנברא יכול לצייר בשכלו. הבדל זה אינו הבדל כמותי בלבד, אלא הבדל מהותי: לגבי הבורא, החוכמה — שהיא ראשית ושיא כוחות הנפש הנבראת — נחשבת ממש כבחינת עשייה, כמו שנאמר "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ". עיקרי השיעור אחדות פשוטה של הבורא — שמות הקב"ה ומידותיו (חנון, רחום, חכם, רצון, חסד, גבורה וכו') אינם מוסיפים ריבוי והרכבה; הכל עצמות אחת פשוטה, שלא כאצל בני אדם שכוחותיהם הם דברים נוספים על עצמותם (דף פ"ה). מדוע אי-אפשר לצייר את האחדות הפשוטה — האדם מצייר כל מידה ומידה על-פי מה שמוצא בנפשו, ומקיש מזה אל הזולת. הואיל וכוחות נפשו מורכבים ומוגבלים, אין בו "כלי" לצייר אחדות פשוטה שאין בה הרכבה כלל. סדר כוחות הנפש — חמישה שלבים בנפש האדם ובכל הנבראים: חוכמה (כוח ההמצאה הראשון) → בינה ודעת (הרחבה והפנמה; הדעת קשורה לכח ההבדלה — "אם אין דעת אין הבדלה") → מידות (אהבה, יראה, חסד, רחמים — הנמשכות מן השכל) → מחשבה (מידה מחיה מחשבה) → דיבור → מעשה. כל כח עליון נחשב "נשמה" לגבי הכח שתחתיו. המידות תלויות בדעת — ילד קטן חסר דעת; לכן הוא אכזרי ואוהב דברים של מה בכך. ככל שהדעת מתפתחת כך מתעדנות המידות: מרחיב אהבתו לדברים בעלי ערך וגברת רחמנותו כלפי הסובל. לגבי הבורא — החוכמה כעשייה — אצל הנבראים החוכמה היא ראשית ושיא; אך לגבי הקב"ה שהוא אינסופי, החוכמה נחשבת כבחינת עשייה ממש — כמו שנאמר "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ" ולא "בחוכמה הֶשְׂכַּלְתָּ", ללמד שחוכמה ועשייה שוות ערך לגביו יתברך.