לקוטי שיחות ראש השנה - הרב גבריאל הלפרין

לקוטי שיחות ראש השנה - הרב גבריאל הלפרין *יום תחילת מעשיך – דירה בתחתונים ומעלת עבודת האדם ביום השני דראש השנה* בשיעור זה נעמיק בביאור השייכות שבין שני ימי ראש השנה לעצם תוכנו של היום, ובגילוי כוונת ה' יתברך ב"דירה בתחתונים" כפי שהיא מתבטאת במצוות היום שבתקיעת השופר. ונבחן כמה פרטים ודקויות באופן עבודת ה' הנדרשת מן האדם, בין מה שכבר "עשה" הקדוש ברוך הוא בעצמו לבין מה שנותר תלוי דווקא בעבודתו של האדם. *תקציר השיעור* השיעור פותח בהבחנה הלכתית: בעוד שביום טוב שני של גלויות מה שנולד ביום הראשון מותר ביום השני, בראש השנה הדין חמור יותר – מה שנולד או נחלב ביום הראשון אסור גם ביום השני, לפי ששני הימים נחשבים "כיום אחד ארוך" ולא כשני ימים נפרדים. ומבואר (על פי אדמו"ר הזקן בלקוטי תורה, על הפסוק "יחיינו מיומיים") שגם מצד פנימיות העניינים שני ימי ראש השנה מבטאים עניין אחד של עליית העולמות: יום א' הוא בחינת פנימיות, ויום ב' הוא בחינת חיצוניות של אותה עליה עצמה. מכאן עובר השיעור לביאור הלשון "היום הרת עולם" / "תחילת מעשיך" בלשון רבים, המלמדת שהתחדשות ראש השנה איננה רק לאדם הנברא באותו יום, אלא לכל מעשה בראשית וכל סדר ההשתלשלות כולו – מפני שהאדם הוא תכלית הבריאה, וכל העולמות נבראו כדי שהאדם בעבודתו יביאם לתכליתם. משום כך גם התחדשותם השנתית תלויה בזמנו של האדם. בהמשך מעמיק השיעור בשאלת היסוד: מדוע נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים? מבואר שאין מקום כלל לשאלת "למה", שהרי כל "למה" מניח איזה חיסרון או צורך, ובקדוש ברוך הוא לא שייך חיסרון כלל – והכוונה למעלה מכל טעם. אולם אף שאין לנו "למה", יש לנו "מה": ידוע *מה* רצה – לא רק שתהיה דירתו בתחתונים כמתנה מלמעלה, אלא שהתחתונים עצמם, בעבודתם ויגיעתם, יעשו לו דירה. ודווקא בשביל כוונה עמוקה זו הוצרך הקדוש ברוך הוא (מצד בחירתו בסדר שהוא עצמו קבע) לעבור את כל סדר ההשתלשלות, הצמצומים והמסכים, עד לעולם הזה הגשמי. מכאן מבאר השיעור את עניין תקיעת השופר כמצוות היום. הרמב"ם בהלכות תשובה מדגיש שתקיעת שופר היא "גזרת הכתוב" אף שיש בה רמז (עורו ישנים משנתכם). ובניגוד לשאר חוקי התורה – כפרה אדומה, שאותה לא הצליח שלמה המלך להשיג בטעמה אך משה רבנו כן זכה לדעת את סודה – תקיעת שופר היא מצווה שאין לה טעם כלל, אף לא בבחינת "טעם נסתר": היא למעלה לגמרי מכל שכל ודעת, ואף משכל אלוקי עליון. ודווקא בשל היותה למעלה מכל הבנה היא המתאימה ביותר לבטא את התאוותו של הקדוש ברוך הוא לדירה בתחתונים, שאף היא למעלה מהשגה. הפלא הוא כיצד פעולה גשמית פשוטה – אדם לוקח קרן בהמה ותוקע בה – פועלת דבר שהוא מצד עצמו למעלה מטעם ודעת לגמרי. לבסוף דן השיעור בנקודה מעשית הנוגעת לשנה שבה חל ראש השנה בשבת (כשאין תוקעים ביום הראשון): ביום הראשון ההתחדשות נמשכת מכוח השבת עצמה, בבחינת מעשה בראשית, ולא מכוח עבודת האדם; ורק ביום השני, כשתוקעים בפועל, מתבטאת עבודת האדם הממשיכה את כל ההתחדשות דראש השנה. ומכאן מודגשת מעלת עבודת האדם ביתר שאת: אף שביום הראשון כבר "עשה" הקדוש ברוך הוא בעצמו את הפעולה, בכל זאת נותר צורך מוחלט בעבודת האדם – ולא מפני שחסר דבר הטעון תיקון, אלא שגם כאשר הדבר כבר שלם ומתוקן מצד עצמו, עדיין נדרשת דווקא עבודתו העצמית של האדם התחתון. *הנקודה המרכזית* תכלית בריאת העולמות וכל סדר ההשתלשלות, הצמצומים והמסכים, הייתה לאפשר שהתאוותו של הקדוש ברוך הוא לדירה בתחתונים תתממש לא כמתנה מלמעלה בלבד, אלא דווקא על ידי עבודתם ויגיעתם העצמית של הנבראים התחתונים. מצוות תקיעת השופר, שהיא למעלה מכל טעם ושכל אף השכל האלוקי הנעלה ביותר, מבטאת בדיוק עומק זה: פעולה גשמית פשוטה של אדם פועלת עניין שבמהותו למעלה מכל הבנה, בדומה לעצם הכוונה העליונה שלמעלה מהשגה. ומכאן ההוראה הנלמדת מהשנה שבה חל ראש השנה בשבת: אף כאשר הקדוש ברוך הוא עצמו "עושה" את הפעולה, כביום הראשון, אין בכך כדי לייתר את עבודת האדם – ומעלתה העצמית של אותה עבודה נותרת נדרשת גם כאשר הדבר כבר שלם. *עיקרי השיעור* * *יומא אריכתא*: שני ימי ראש השנה נחשבים הלכתית "כיום אחד ארוך" ולא כשני ימים נפרדים (מה שנולד ביום א' אסור גם ביום ב', בשונה משאר ימים טובים שני של גלויות), ועל פי לקוטי תורה לאדמו"ר הזקן (על "יחיינו מיומיים") הם מבטאים עניין אחד של עליית העולמות – יום א' בחינת פנימיות, יום ב' בחינת חיצוניות. * *"היום הרת עולם" – תחילת מעשיך בלשון רבים*: התחדשות ראש השנה כוללת לא רק את בריאת האדם אלא את כל מעשה בראשית, לפי שהאדם הוא תכלית הבריאה וכל העולמות תלויים בעבודתו. * *כוונת "דירה בתחתונים"*: אין מקום לשאלת "למה" נתאווה הקדוש ברוך הוא לדירה בתחתונים, שכן הדבר למעלה מכל טעם; אך ידוע *מה* רצה – שהתחתונים עצמם, בעבודתם, יעשו לו את הדירה, ובשביל כך הוצרך סדר ההשתלשלות כולו. * *תקיעת שופר כמצווה שלמעלה מטעם*: בניגוד לחוקים כפרה אדומה שיש להם טעם נסתר (שאותו השיג משה רבנו ולא שלמה המלך), תקיעת שופר היא למעלה מכל שכל לגמרי – גזרת הכתוב שבה מבטאת בדיוק את היותה המתאימה לבטא כוונה שלמעלה מהשגה. * *מעלת עבודת האדם ביום השני כשראש השנה חל בשבת*: כאשר אין תוקעים ביום א' (מכוח השבת בלבד), רק ביום ב' מתבטאת עבודת האדם בפועל – וממנה נלמד שגם כשהדבר כבר שלם מצד עצמו, נותרת עבודת האדם התחתון נדרשת ומכובדת.