"נח - השבח מגלה את הטוב ומחזק אותו" - כולל תפארת זקנים לוי יצחק - הרב יוסף יצחק הבלין

בשיעור זה נבחן את דברי רש"י על הפסוק "נוח איש צדיק תמים היה בדורותיו", ונעמיק בשתי השאלות המרכזיות: מדוע צריך לשבח צדיק, ומה המשמעות של המחלוקת בין הדורשים לשבח לדורשים לגנאי. הרבי מבאר שהשבח אינו רק כבוד לצדיק, אלא עניין פנימי של גילוי הטוב שבו - כשם שלשון הרע מגלה את הרע ומזיק, כך השבח מגלה את הטוב ומחזק אותו. לגבי הדרשה לגנאי, מובא שאין כאן סתירה אלא הבהרה הלכתית: כשמדובר בסיפור צריך לשון נקייה, אך כשמדובר בפסק דין והוראה מעשית, יש להגיד את האמת בלשון ברורה. נוח עצמו רוצה שנלמד ממנו גם את הדבר שאינו לשבח - שהיה צריך להתפלל על דורו - כדי שנדע להתנהג נכון. זהו השבח האמיתי: שהצדיק רוצה שנלמד ממנו הכל, גם מה שאינו למופת. * *חשיבות השבח*: שבח של צדיק אינו רק מצד הכבוד, אלא פועל גילוי פנימי של הטוב שבו. כפי שלשון הרע מגלה ומחזק את הרע, כך השבח מגלה ומחזק את הטוב. * *לשון נקייה לעומת פסק דין*: כאשר מספרים סיפור, יש לדבר בלשון נקייה ("הבהמה אשר איננה טהורה"). אך כאשר פוסקים הלכה או מלמדים הוראה מעשית, יש להגיד את האמת במפורש ("חזיר טמא"). * *משמעות "יש דורשים לגנאי"*: המחלוקת בין דורשים לשבח ולגנאי אינה ויכוח על עצם מעמדו של נוח, אלא הוראה מעשית. נוח רוצה שנלמד ממנו גם את החיסרון - שלא התפלל על דורו - כדי שלא נעשה כמוהו. * *השבח האמיתי של הצדיק*: שהוא רוצה שנלמד ממנו הכל, גם את הדברים שאינם למופת, כדי שנדע את ההנהגה הנכונה. כמו משה רבנו שכתב בתורה "ובני קהת לא נתן" - לא משום גנאי אלא משום הוראה. * *יסוד החסידות בבואי אל התיבה*: על פי הבעל שם טוב, "בוא אל התיבה" פירושו להיכנס לתוך תיבות התורה והתפילה. אך לאחר מכן יש גם "צא מן התיבה" - להביא את הקדושה לתוך העולם המעשי.