מאמר מוגה ״אתה אחד ושמך אחד״ תשכ"ט #1 - ש"פ ויצא, ט' כסלו - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר מוגה ״אתה אחד ושמך אחד״ תשכ"ט #1 - ש"פ ויצא, ט' כסלו - הרב יעקב גולדשמיד הקושיה על הלשון "אחד" לעומת "יחיד": המאמר פותח בדיוק בלשון הפסוק ובתפילה: "אתה אחד ושמך אחד, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". נשאלת השלכה וקושיא מרכזית: מדוע נאמר על הקדוש ברוך הוא ועל עם ישראל התואר "אחד" ולא התואר "יחיד"? הרי הקב"ה הוא יחיד שאין עוד מלבדו ואין שום דבר הדומה לו, וכך גם עם ישראל נחשבים למיוחדים ויחידים במינם בין האומות. משל הבן היחיד והרגש המיוחד: הרבי מביא את דברי רבו (הרבי הריי"צ) המבאר את העניין באמצעות משל על אב ואם שיש להם בן יחיד. האהבה של הורים לבן יחיד (ועומק האהבה של הבן כלפי הוריו) חזקה ושונה מהותית מאהבה במשפחה שבה ישנם ילדים נוספים. לפי זה, עם ישראל נמשלים לבן יחיד אצל הקב"ה, ומכאן שהקשר והאהבה ההדדית ביניהם הם בלתי אמצעיים ונעלוּת מוחלטת – מה שמעורר מחדש את השאלה מדוע התורה והתפילה בוחרות להשתמש דווקא במונח "אחד". ההבדל המהותי בין "אחד" ל"יחיד": יחיד: מבטא שלילת ריבוי ומוחלטות עליונה המנותקת מהעולם (כמו "יחידה שבנפש"). אחד: מבטטא התאחדות והכללה של פרטים רבים שונים לכדי שלמות אחת (כמו אדם המורכב מאיברים רבים וגידים הפועלים כגוף אחד, או גילוי האור האלקי בתוך מציאות העולמים). גילויים בזמן ותפילה (שבת ו"רעוא דרעوين"): המאמר דן בזמנים המיוחדים שבהם נאמר תואר זה (כמו בתפילות השבת ובמיוחד בסעודה שלישית, "רעוא דרעוין"), שבהם מתגלה אור עליון שמעمة לגדרי העולם ("אור אינסוף שלמעלה מהשתלשלות"). מצד האור העליון הזה מתאים לכאורה המונח "יחיד", אך התפילה מדגישה דווקא את המושג "אחד בארץ" – להורות על הקשר החי והמחבר שקיים למרות ירידת הנשמות לעולם הזה המלא ריבוי פרטים ואומות העולם, תוך שמירת העליונות המוחלטת והאהבה העמוקה כ"בן יחיד".