הרב יששכר דב גולדשטיין בסיום מסכת מכות בימי תשעת הימים על פי תקנת הרבי - אור ל-ו׳ מנחם אב תשפ״ה

*חזון הטוב בחורבן - שמחתו של רבי עקיבא ודרך החסידות לראות אור בחושך* *תקציר הסיום* בסיום זה נבחן את סוף מסכת מכות ואת הדרך החסידית לראות את הטוב גם בעתות חורבן. הסיום מתמקד בשני סיפורים מהגמרא על רבי עקיבא ושאר התנאים, ובהשקפה המיוחדת של רבי עקיבא שראה תקווה וטוב גם בחורבן בית המקדש. הסיום פותח במשנה על חייבי כריתות שלקו ונפטרו, ובדברי רבי חנניה בן גמליאל על שכר המצוות. לאחר מכן נלמדים שני מעשיות מהגמרא: הראשון בחורבן בית ראשון כששמעו קול המונים ברומי, והשני בבית שני כשראו שועל יוצא מקודש הקודשים. בשני המקרים התנאים בכו ורבי עקיבא שמח. הרבי מסביר שהתנאים הארבעה ייצגו את כל כלל ישראל: רבן גמליאל (ישראל), רבי אליעזר בן עזריה (לוי), רבי יהושע (כהן), ורבי עקיבא (בן גרים). שמחתו של רבי עקיבא נבעה מהשקפתו ש"כל דעביד רחמנא לטב עביד" - כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הוא לטובה. *הנקודה המרכזית* *העקרון החסידי המרכזי שמועבר בסיום הוא דרכו של רבי עקיבא לראות את הטוב והאור גם בתוך החורבן והחושך. השקפה זו, הקרובה לחסידות, מלמדת אותנו שגם בעתות של צרה וחורבן יש לחפש את האור והתקווה הטמונים בהם. השמחה והאמונה בטוב הם הכלים להביא את הגאולה והמשיח, שכן "משיח" נרמז במילה "שמח" עם תוספת האות יו"ד. הדרך החסידית מורה לנו להיות שמחים תמיד, כי דרך השמחה הזאת אנו מקרבים את הגאולה השלמה.* *עיקרי הסיום* * *המשנה בסוף מכות* - חייבי כריתות שלקו נפטרו בעונשם, ורבי חנניה בן גמליאל מסביר על שכר המצוות מקל וחומר * *שני מעשיות החורבן* - סיפורי התנאים שבכו משמוע קול רומי ומראות השועל בקודש הקודשים, ואילו רבי עקיבא שמח * *ייצוג כלל ישראל* - הרבי מבאר שארבעת התנאים ייצגו את כל העם: ישראל, לוי, כהן ובן גרים * *השקפת "כל דעביד רחמנא לטב עביד"* - רבי עקיבא ראה בחורבן עצמו את הבטחת הגאולה העתידה, כפי שנבואת אוריה קושרת לנבואת זכריה * *השמחה כדרך לגאולה* - החסידות מלמדת שהיהודי צריך להיות שמח תמיד, כי השמחה מביאה את המשיח ("משיח" = "שמח" + יו"ד)