מאמר מוגה ״אתה אחד ושמך אחד״ תשמ"ב - ש"פ ויצא, ט' כסלו, ערב יו"ד כסלו - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר מוגה ״אתה אחד ושמך אחד״ תשמ"ב - ש"פ ויצא, ט' כסלו, ערב יו"ד כסלו - הרב יעקב גולדשמיד 1. מבוא והקשר המאמר תוכן המאמר: המאמר מתבסס על קטע התפילה «אתה אחד ושמך אחד...» הנאמר בתפילת השבת. הקשר עיתי: הוא עוסק בחיבור שבין פרשת השבוע (פרשת ויצא) לבין חודש כסלו, בדגש על ההכנה ליוד-כסלו (הילולת האדמו"ר האמצעי ויום שחרורו של האדמו"ר הזקן). מבנה ההשתלשלות: המאמר מנתח ארבע ביטויים של חג"ת (חסד, גבורה, תפארת) המקבילים לארבעת העולמות (אצילות, בריאה, יצירה, עשייה) ולשורשם הרוחני העליון טרם הצמצום. 2. הקשר לפרשת ויצא ולסולם יעקב רמז הסולם: ארבע הדרגות הרוחניות בתפילה מקבילות לחזון סולם יעקב בפרשת ויצא («סולם מצב ארצו וראשו מגיע השמיים»). חיבור שמים וארץ: הסולם מבטא את היכולת של העבודה הרוחנית ושל התפילה לחבר בין הממדים הגשמיים והארציים ביותר לבין הדרגות העליונות ביותר. 3. התעלומה שמעבר לקווים ומנוחת השבת התנתקות ממערכת המידות: העבודה הרוחנית הרגילה פועלת בתוך מערכת סדורה של קווים ומידות (חג"ת). שורש הכתر (מֵאִתָּה): דרך השקט והשבתת המלאכה של השבת, הנשמה מתעלה מעבר לכל המערכות המוגבלות ומגיעה למקור העליון ביותר המקדים את הצמצום (השורש המכונה Meitahu / כתר). 4. האחדות והשוויון דרך היחידה שבנפש השוויון במנוחה: בניגוד לפעילויות אקטיביות (כמו לימוד תפילה או אכילה) שבהן יש הבדלים אישיים בין רמות שונות של אנשים, מנוחת השבת היא שוויונית לחלוטין. האיסור על עשיית מלאכה משווה בין גדולי עולם לאנשים פשוטים. גילוי היחידה: הימנעות זו מעשייה מבטאת את הפن העמוק והמאוחד ביותר של הנפש – היחידה שבנפש. דרך מנוחת השבת, כל יהודי – ללא יוצא מן הכלל – מתחבר באופן ישיר, עצמי ושווה אל עצמותו של הקדוש ברוך הוא.