תניא אגרת הקודש סימן ל״ב - הרב מנחם הלפרין

יום ה׳ י״ב סיון תשפ״ו אגרת הקודש לב – צדקה וחסד: הכלי לגילוי אור אין סוף בזמן התחייה תקציר באגרת זו עוסק רבנו הזקן במשמעות העמוקה של מצוַת הצדקה כפי שהיא משתקפת בלשון הפסוק ובמקורות חז"ל. הצדקה שישראל עושין בעולם הזה מנדבת לבם הטהור אינה נעלמת אלא עומדת וקיימת עד זמן התחייה, שאז יתגלה אור אין סוף ברוך הוא הסובב כל עלמין בעולם הגשמי. הגוף והכלי להתלבשות אור זה היא מידת החסד ונדיבת הלב, שבזכותה האדם נעשה מוכן לקבל את גילוי האלוקות. הנקודה המרכזית השיעור מבאר את ההבדל בין שתי לשונות שבפסוק: "צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד" (לשון נקבה) ו*"צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ"* (לשון זכר). הלשון הנקבה מורה על צדקה שמקבלת התעוררות מבחוץ – מ"גדול המעשה" – ואף על פי כן עומדת לעד ומקבלת הארה מאור אין סוף הסובב. הלשון הזכר מורה על מידת החסד המתעוררת בלב האדם מעצמו מתוך אהבת ה' בקריאת שמע, וזו היא האיתערותא דלתתא המעוררת את האיתערותא דלעילא – המשכת אור אין סוף בזמן התחייה. עיקרי השיעור קיום הצדקה עד זמן התחייה – כל צדקה וחסד שישראל עושין בגלות מנדבת לבם הטהור טמונים ונסתרים בעולם הגשמי ועומדים קיימים עד זמן תחיית המתים, שאז יתגלה אור אין סוף ברוך הוא הסובב כל עלמין. משל הפתילה והאש – כשם שהאש אינה מאירה בעולם הזה אלא כשנאחזת ומתלבשת בפתילה, כך אין אור אין סוף ברוך הוא מאיר בגילוי אלא כשיש לו כלי ומכון; וכלי זה הוא מידת החסד ונדיבת הלב לתת ולהשפיע חיות למאן דלית ליה. צדקה לשון נקבה – "צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד" – הצדקה הנעשית על ידי התעוררות שמבחוץ ("גדול המעשה") נקראת בלשון נקבה, שכן היא מקבלת הארה מאור אין סוף הסובב המתלבש בתוכה בעולם הגשמי בזמן התחייה. צדקה לשון זכר – "צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ" – מידת החסד המתעוררת בלב האדם מעצמו מכוח אהבת ה' בקריאת שמע ומסירת נפש ב"אחד" ו"בכל מאודך" – היא הצדקה בלשון זכר, המוליכה ומושכת את הפנים העליונים מלמעלה מהאצילות ועד עולם העשייה. איתערותא דלתתא ואיתערותא דלעילא – "כמים הפנים לפנים כן לב" אדם העליון: ההתעוררות התחתונה של מידת החסד באדם מעוררת את ההתעוררות העליונה, שהיא המשכת אור אין סוף ברוך הוא הסובב כל עלמין למטה מטה בעולם הגשמי בבחינת גילוי בזמן התחייה. 