לקוטי תורה פר׳ קרח, א׳ שיעור #12 "ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי וגו" - הרב יצחק מאיר וייס

בשיעור זה נצלול לעומק עניין מחלוקת קורח והשורש הפנימי של מחלוקתו, ונבחן כמה פרטים ודקויות באופן עבודת השם של ימי המדבר לעומת לעתיד לבוא. *הנקודה המרכזית* עיקר השיעור חושף את השורש העמוק של מחלוקת קורח: הוא לא התנגד מתוך קנאה בלבד, אלא מתוך ראייה רוחנית שהבין שהגבורה היא דרגה נעלית יותר מהחסד, ולכן טען שעבודת השם צריכה להתבסס על גבורה דווקא. אכן, קורח צדק בכך שבלאסיד לבוא הגבורות יתעלו ויהיו העיקר, אולם הוא טעה בחשבו שאפשר לממש זאת כבר בזמן הזה. כל זמן שהגבורות לא התבררו לגמרי, יש מהן יניקה לכוחות הרע, ולכן עיקר העבודה חייבת להיות מבוססת על חסדים, שהם האופן הבטוח להמשיך אלוקות בעולם התחתון. *עיקרי השיעור* • *עניין הכהונה כהמשכה פנימית* - אהרון הכהן מייצג המשכה פנימית מיוחדת (דוגמת השיער הנמשך מהנפש), שמעלה את נשמות ישראל באמצעות המשכת חיים אלוקיים באופן פנימי • *הבדל בין טלית שכולה תכלת לציצית* - קורח טען שמספיק טלית שכולה תכלת (המייצגת מקיפים וגבורה) ואין צורך בחוטי ציצית (המייצגים פנימיות וחסד), כי רצה שהקשר ליהדות יהיה דרך גבורה בלבד • *הגבורה נעלית אך מסוכנת בזמן הזה* - קורח ראה נכונה שהשורש של גבורה נעלה יותר מחסד, אבל טעה כי כל זמן שהגבורות לא התבררו במלואן, יש מהן יניקה לכוחות השליליים • *החסדים הם העיקר עד הגאולה* - משה רבינו השיב שכל זמן שלא הגענו לשלמות הגאולה, עיקר עבודת השם חייבת להתבסס על חסדים, שמאירים ומורידים אלוקות באופן בטוח • *לעתיד לבוא הגבורות יתעלו* - למרות שבזמן הזה הגבורות מסוכנות, לאסיד לבוא כשהכל יתברר, הגבורות יקבלו את מקומן הראוי ויהיו העיקר, כמו שקורח ראה נבואית