לקוטי שיחות נח חלק ט"ו שיחה ב' - הרב יוסף יצחק הבלין

לקוטי שיחות נח חלק ט"ו שיחה ב' - הרב יוסף יצחק הבלין הפסוק ״בשנת שש מאות שנה לחיי נח... נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו״ (בראשית ז, יא) נדרש בזוהר הקדוש על שנת השש מאות לאלף השישי: ״בשית מאות שנין לשתיתאה יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא, ויתתקן עלמא לאעלא בשביעאה״ (זוהר וירא קיז, ע״א – לאמת בפנים). היינו שבאותה שנה תהיה התגלות עצומה של שני סוגי חכמה: חכמה שלמעלה – פתיחת שערי פנימיות התורה, וחכמה שלמטה – התפתחות חכמות העולם, והכל כהכנה לכניסת העולם לאלף השביעי. חכמה עילאה זו היא פנימיות התורה – תורת האריז״ל, שמקורה בהתגלות הבעל שם טוב ובתורת החסידות. בעל השיעור מציין שאדמו״ר הצמח צדק עמד על הקץ המכוון לסביבות שנת השש מאות (ת״ר – ת״ר וכמה, לאמת המספר המדויק), וסמוך לאותה תקופה נדפסו ספרי החסידות – ספר תורה אור (תקצ״ז) ואחריו לקוטי תורה (לאמת שנות הדפוס) – בבחינת ״יתפרנסון מיניה״, שבכוח התגלות פנימיות התורה ״יפקון ביה מן גלותא ברחמי״ (לשון הזוהר – לאמת המקור והערה 9). מכאן עולה הקושי המרכזי: בשלמא התגלות פנימיות התורה מובן שהיא הכנה לימות המשיח, שאז ״מלאה הארץ דעה את ה׳״ ויתגלה טעמי התורה (תורתו של משיח); אך מה עניין התפתחות חכמות אומות העולם והמדע – שאף הן התפתחו בדורות האחרונים באופן שאינו טבעי – לגאולה ולהכנה לאלף השביעי? ומבאר בעל השיעור את ההדדיות שביניהן: כל העולם וכל חכמותיו נבראו בשביל ישראל ובשביל עבודת השם, ולכן אף תכלית התפתחותן של חכמות העולם היא שינוצלו לעבודת השם ולהרבצת התורה (ובפועל אנו רואים כיצד אמצעי המדע והתקשורת מסייעים להפצת היהדות והתורה). ואולם הרבי מקדים אזהרה ברורה (על דרך דברי אדמו״ר הזקן בתניא בעניין חכמות חיצוניות, פרק ח – לאמת): אין הכוונה ללימוד באוניברסיטה, שהוא איסור חמור וסכנה ממש – הן מצד האווירה וההשקפה החדורות כפירה בהשגחה פרטית, הן מצד פגיעה בצניעות (ש״כל הפרוץ יותר – משובח״ שם). ואף מי שבטוח בעצמו שלא ייכשל – ״מפורסמת היא התשובה״ שאפילו צדיק גמור מבקש מהקב״ה בכל יום שלא יביאהו לידי ניסיון. העיסוק בחכמות חיצוניות לשמן שייך רק ליחידי סגולה (כדרך הרמב״ם והרמב״ן שעסקו בהן בדרך אגב ובדרגה מסוימת), ולא לכל אדם, ״כי לא כל מוח יכול לסבול זאת״. בחלק האחרון חוזר בעל השיעור ליסוד: הקשר שבין התגלות חכמות העולם לבין ההכנה לימות המשיח שייך לעניין ״ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדיו כי פי ה׳ דיבר״ (ישעיהו מ, ה). ומדייק, על פי אדמו״ר האמצעי, ש״וראו כל בשר״ הוא ראייה גשמית ממש – שהבשר הגשמי עצמו יראה ויחוש אלוקות, ולא ראייה רוחנית בלבד (ודייק ״וראו כל בשר״ ולא ״ונראה אל כל בשר״). והתפתחות כוחות הטבע בדורנו היא הכנה מוחשית לכך: אמצעים כטלפון, רדיו וטלוויזיה – כוחות שהיו קיימים מששת ימי בראשית אלא שלא נודעו לבני אדם – מאפשרים שמיעה וראייה מיידית ממרחק, ובכך הם ממחישים את עניין ״עין רואה ואוזן שומעת״ (אבות ב, א): שכל מעשה אדם, אפילו בחדרי חדרים, נקלט מיד למעלה. השיעור מונה בזה שני עניינים שהרבי מלמד: האחד – שאפשר לנצל כלים אלו עצמם לקדושה; והשני – שהם מגלים ומקרבים אל הלב את האמונה וההבנה ש״עין רואה ואוזן שומעת״. ובסיום פתח בעל השיעור בנקודה עמוקה יותר במה שמגלות חכמות העולם, בהדגישו שוב שאין בכך היתר ללימוד חכמות חיצוניות שהן פסולות ומטמאות – זולת יחידי סגולה; והדברים נפסקו באמצע.