לקוטי תורה פ׳ בהעלותך מאמר ב׳ - הרב יוסף יצחק אופן

לקוטי תורה פ׳ בהעלותך מאמר ב׳ - הרב יוסף יצחק אופן העלאת נרות המנורה כגדולה מקרבנות הנשיאים – בירור הגבורות על ידי חכמה עילאה תקציר שיעור זה עוסק בעומק ענין "שלך גדול משלהם" שנאמר לאהרן הכהן, ובפשר עליונות הדלקת המנורה על קרבנות הנשיאים. הדיון נע סביב שורש הבשר כבחינת גבורות, ושורש השמן כבחינת חכמה עילאה ובחינת אין וביטול. על בסיס זה מובהר ענין השלו שהיה מעורב בשומן, כסמל לאיחוד חו"ג – המתקת הגבורות על ידי המשכת חכמה עילאה – ומכאן מובן מדוע אהרן, שהשפיע ממקור עליון יותר, ממוצע בין הנשיאים למשה רבנו. הנקודה המרכזית כל עבודת ה' שמקורה בגבורות בלבד – כגון ההתלהבות שנולדת מבירור הבשר – היא עדיין בבחינת "יש מי שאוהב". הדרגה הגבוהה יותר היא כאשר הגבורות מעורבות בחכמה עילאה – בחינת אין וביטול – כדוגמת שמן הנבלע בפתילה, שממנה נדלקת האש. אהרן, בהדלקת המנורה, המשיך מבחינת אבא ואמא יחד, ועל ידי כן ההעלאה שהשפיע לכנסת ישראל הייתה בבחינת אין וביטול, גבוה מן ההעלאה שע"י בינה בלבד שבקרבנות הנשיאים. עיקרי השיעור שורשי הבשר והשמן במרכבה – בשר הבהמות שורשו מפני אריה ושור שבמרכבה, שהם בחינת גבורות, ולכן הבשר הוא "סומקא" וטעון שחיטה. לעומת זאת, השמן הוא בחינת חכמה עילאה – "חכים ולא בחכמה ידיעא" – ובגשמיות השמן הוא שלוחה ומשתלשל ממנה. עם הארץ, שאינו יכול לברר ולהעלות את הבשר, הבשר מורידו; ורק תלמיד חכם, המקבל מבחינת חכמה, מברר את הבשר ועל ידו נולד בו התלהבות. מדרגת משה רבנו – "ונחנו מה" – משה שאל "מאין לי בשר" לפי שהיה נעלה מבחינת גבורות אפילו לאחר בירורן. ההתלהבות הנולדת מבירור הבשר היא עדיין בחינת יש – "יש מי שאוהב" – ואילו משה הוא בחינת מ"ה, תכלית הביטול ובחינת אין. שש מאות אלף רגלי דור המדבר, תלמידיו, היו גם הם מבחינת יסוד אבא – בחינת ביטול ואין. ענין השלו – התכללות חכמה וגבורות – השלו היה עוף שמן ביותר (כדאיתא ביומא דע"ה ע"ב), ובכך רמז לחידוש עליון: בשר העוף הוא בחינת גבורות ויש, ואילו השומן הנבלע בו הוא בחינת חכמה עילאה – ביטול ואין. מאחר שנמשך לתוך הגבורות מבחינת חכמה, הרי שהביטול בא לידי גילוי אף בתוך היש הגשמי, וזהו "היד ה' תקצר" – שיכולת ה' להשפיל ולהלביש את בחינת האין בתוך הגבורות והיש. גדולת אהרן על הנשיאים – שושבינא דמטרוניתא – הנשיאים העלו את שבטיהם ע"י קרבנות, שהם בחינת "אכילת מזבח" – גבורות ורשפי אש הנולדים מבינה המקננא בבריאה, שהם עדיין בחינת יש. אהרן לעומתם, בהדלקת נרות המנורה, המשיך ממדרגת אבא ואמא יחד – השמן כחכמה עילאה (בחינת אין) ואור הפתילה כגבורות – ועל ידי כן ההעלאה לכלל ישראל הייתה בבחינת אין וביטול. לפיכך הוא ממוצע בין הנשיאים – שהם מעלים ממטה למעלה בגבורות – לבין משה, המשיך מלמעלה למטה בבחינת תכלית הביטול. רמז האווזות ולעתיד לבוא – אגדת רבה בר בר חנה (בבא בתרא דע"ג ע"ב) על אווזות שמנות, שנחלי שמן שוטפים תחתיהן, היא סמל לגילוי חכמה עילאה אפילו בתוך הגשמי לעתיד לבוא – "יבוא כל בשר להשתחוות לפני". האווז מסמל "חכמות בחוץ תרונה" (משלי א, כ), כלומר המשכת חכמה עילאה אפילו בבחינת חוץ ומדבר. "ודשמטי גדפייהו" פירושו שהאהבה ויראה – הנקראות גדפין – מתבטלות בגילוי הביטול העליון שיומשך לעתיד, ו*"ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"*.