לקוטי תורה "בהעלתך את הנרות" #1 מאמר ב׳ - הרב יצחק מאיר וייס

מעלת הדלקת המנורה על קורבנות הנשיאים – יסודות קבליים בעבודת ה' (מאמר שני בלקוטי תורה, פרשת בהעלותך — שיעור א') תקציר בשיעור זה נפתח לימוד המאמר השני בלקוטי תורה לפרשת בהעלותך, שענינו ביאור מעלת עבודת אהרן בהדלקת המנורה על פני קרבנות הנשיאים בחנוכת המזבח. המאמר מניח יסוד קבלי מקיף — הסדר ההשתלשלותי של דומם–צומח–חי–מדבר בזיקתו לעולמות עקודים–נקודים–ברודים — כבסיס להבנת שאלת משה רבינו "הצאן ובקר יִשָּׁחֵט להם". הנקודה המרכזית המאמר מבקש לבאר מדוע הדלקת המנורה על ידי אהרן גדולה מקרבנות הנשיאים, על אף שקרבנות אלו מייצגים דרגה רוחנית נשגבת ביותר. לשם כך מניח המאמר שורש קבלי יסודי: החי והצומח שורשם בעולם הנקודים — עולם שבו כל ספירה עומדת בפני עצמה בלא סדר והשתלשלות — ואילו האדם (המדבר) שורשו בעולם התיקון, המתבטא במושג "אדם" שבמרכבה, המסמל את עשר הספירות דאצילות בסדר מוּנהָג ומְדוּרָג. מכאן נובעות שתי תנועות הופכיות בגוף אחד: מצד אחד, האדם מגביה את המאכל ומעלהו; ומצד שני, המאכל נותן דעת לאדם — שכן שרשו בנקודים שקדמים לברודים. ומתוך יסוד זה יתבאר בהמשך המאמר גם עניינם של קרבנות הנשיאים ואף שאלת משה רבינו. עיקרי השיעור (דף לא עמוד ג) כותרת המאמר: מעלת עבודת אהרן — פרשת הנשיאים מסתיימת בחנוכת המזבח, ועל כך אומר המדרש שהדלקת המנורה על ידי אהרן גדולה מכל קרבנות הנשיאים ("שלו גדול משלהם"). מטרת המאמר לבאר מהות מעלה זו, כשיסוד הביאור נסמך על שאלת משה רבינו "הצאן ובקר יִשָּׁחֵט להם". שאלת המאורץ וסדר ההגבהה — המאמר מביא את הכלל שאבל אסור לאכול בשר, מפני שאינו יכול להעלות ולהגביה את המאכל. מכאן היסוד: האדם, שהוא "ראש לכל בחינת הדצ"ח", מגביה בכוח נפשו המשכלת את הדומם–צומח–חי שנכללים בו. שני מאמרי חז"ל כראיה לשני כיוונים — מחד, תינוק אינו יודע לקרוא "אבא" עד שטועם טעם דגן (ומכאן שעץ הדעת היה חיטה), ומאידך ר' נחמן שאכל בשר תלמיד חכם הוסיף לו דעת. שני המאמרים מלמדים שהמאכל גם מקבל מן האדם וגם משפיע בו — והיינו שהם "למטה ממנו ולמעלה ממנו" כאחד. יסוד הקבלה: עקודים–נקודים–ברודים — שורש החי והצומח הוא בעולם הנקודים, שבו כל ספירה ניצבת כנקודה בפני עצמה בלי יחס לאחרת ובלא היררכיה. ואילו שורש המדבר הוא בעולם הברודים–התיקון, המתבטא ב"אדם" שבמרכבה — עשר הספירות דאצילות בצירופי פרצופים בסדר מוחין-מידות-לבוש. לכן שורש הדצ"ח גבוה בשרשו מעולם התיקון. חיות המרכבה: נוסעות ונשואות — ארבע החיות (אריה, שור, נשר) ששורשן בנקודים מגביהות את הכיסא, ובה בעת נשואות על ידו. ביאור הדבר: בעלי החיים מכילים בקרבם כוח אינסופי הנובע ממקורם בנקודים (כל ספירה אינסופית בפני עצמה), אך האלוקות נסתרת מהם. לעומתם, האדם שבמרכבה — המייצג את הצילא דאצילות — מגלה את הכוח האלוקי שבחיות ומגביהן. מכאן המשל לאכילה: האדם אוכל את הבהמה ומגלה בה את האמת האלוקית, עד שהיא נעשית "נשואה" עם הכיסא. בשיעורים הבאים יתבאר על פי יסוד זה עניין קרבנות הנשיאים, ומשם יובן מה ביקש משה רבינו בשאלתו.