כולל תפארת לוי יצחק יום ד׳ ט״ו באב תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ

כולל תפארת לוי יצחק יום ד׳ ט״ו באב תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ קורס א' — חומש: פרשת עקב (הלוחות השניים והארון) פתיחה: בקטע זה נעמוד על עניין הלוחות השניים שנצטווה משה "פסל לך", ועל הארון שעשה להניחם בו. נבחן כמה פרטים ודקויות בסדר המעשה ובתוכחה הכרוכה בו. נקודת הליבה: לסוף ארבעים יום שנתרצה הקב"ה למשה, נצטווה "פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים ועשית לך ארון עץ". ארון זה אינו ארונו של בצלאל אלא ארון מיוחד שהקדים משה ועשאו, והוא שהיה יוצא עמם למלחמה. הלוחות השניים, שהיו מעשה ידי אדם ועבודה מלמטה למעלה, לא נשתברו; ובתוכחה נרמזו אותם שביקשו לשוב מצרימה בפטירת אהרן, עד שהחזירום בני לוי. עיקרי הקטע: "פסל לך" — לסוף ארבעים יום נתרצה הקב"ה, ותחילה עשה משה את הארון ואחר כך את הלוחות, כדי שיהיה היכן להניחם. ארון עץ מיוחד — לא ארונו של בצלאל (שהמשכן עדיין לא נעשה עד לאחר יום הכיפורים), וארון זה הוא שיצא למלחמה. הפסולת שלך — "פסל לך" מלשון פסולת, שנעשו מאבן ספיר יקרה, ומשה נתעשר מן הפסולת. הבדל הלוחות — הראשונים מעשה ידי אלוקים, והשניים מעשה ידי אדם; ולפיכך אלו לא נשתברו לפי שהיתה בהם עבודה מלמטה. התוכחה ונחלת לוי — בפטירת אהרן ונסתלקות ענני הכבוד ביקשו לחזור למצרים ונלחמו בהם בני לוי, ולפי שלא חטאו בעגל אין ללוי חלק ונחלה. קורס ב' — גמרא: מסכת חגיגה (דף יג ע"א) פתיחה: בקטע זה נעמוד על גדרי מסירת מעשה בראשית ומעשה מרכבה, ועד היכן מותר לדרוש בסתרי תורה. נבחן כמה פרטים ודקויות בסודות המרכבה שראה יחזקאל. נקודת הליבה: סתרי מעשה מרכבה נמסרים בהעלם — "דבש וחלב תחת לשונך" — ואין דורשין בהם אלא ראשי פרקים, ולחכם המבין מדעתו. הגמרא מבארת את מראה החשמל (חיות אש ממללות) ואת ריצוא ושוב של החיות, ומביאה את זכות חנניה בן חזקיה בן גרון שיישב את סתירות ספר יחזקאל שלא ייגנז. עוד נתבארו פני המרכבה, ובקשת יחזקאל להפוך פני שור לכרוב שלא ייעשה הקטגור סנגור. עיקרי הקטע: גדר המסירה — זקני פומבדיתא ביקשו מרב יוסף שילמדם מעשה מרכבה, והשיבם ש"דברים המתוקים מדבש וחלב יהיו תחת לשונך", שאין מגלין אלא ראשי פרקים ולמי שחכם ומבין מדעתו. עד היכן דורשין — נחלקו: "עד וארא" (רבי) או "עד החשמל" (רבי יצחק), ומכאן ואילך מוסרין ראשי פרקים בלבד; והתינוק שדרש בחשמל יצאה אש ואכלתו, לפי שלא הגיע זמנו. הצלת ספר יחזקאל — חנניה בן חזקיה בן גרון העלה שלוש מאות גרבי שמן וישב בעלייה עד שיישב את הסתירות שבסוף הספר, שלא ייגנז. ביאור חשמל — נוטריקון חיות אש ממללות; בשעה שהדיבור יוצא מפי הקב"ה החיות ממללות ומשבחות, ובשעה שאין הדיבור יוצא — חשות ושותקות. פני המרכבה — אריה מלך שבחיות, שור מלך שבבהמות, נשר מלך שבעופות, ואדם מתגאה על כולם; ויחזקאל ביקש רחמים והפך פני שור לכרוב (פני תינוק) שלא יזכיר חטא העגל, שאין קטגור נעשה סנגור. קורס ג' — הלכה: שולחן ערוך אורח חיים (סימן שח) פתיחה: בקטע זה נעמוד על גדרי מוקצה בשבת, ובעיקר על כלי שמלאכתו לאיסור. נבחן כמה פרטים ודקויות בדין הכלים ובביטולם. נקודת הליבה: שופר, חצוצרות וכלי שיר דינם ככלי שמלאכתו לאיסור, ואין מטלטלם אלא לצורך גופם או מקומם; ואף שכלי השיר בעצמו אינו מלאכתו לאיסור, גזרו חכמים שמא יתקן. עם זאת, כלי שמלאכתו לאיסור והיתר מותר לטלטלו אף לצורך עצמו, וכן מדוכה שיש בה שום — הכלי בטל אל השום ומותר לטלטלו. עוד נתבאר דין נולד, שבשבת הקילו בו יותר מביום טוב. עיקרי הקטע: כלי שיר — שופר, חצוצרות וכלי זמר אין מטלטלם אלא לצורך גופם ומקומם, מגזירה שמא יתקן כלי שיר. כלי שמלאכתו לאיסור והיתר — מותר לטלטלו אף לצורך הכלי עצמו, לפי שמיוחד גם למלאכת היתר (כדוגמת סכין מרובה שימושים). דין המדוכה — כלי שמלאכתו לאיסור, אך אם השום בתוכה הכלי בטל אליו ומותר לטלטלה אף לצורך עצמה, "לפי שהמדוכה טפילה לשום שבתוכה". כיכר או תינוק — נחלקו אם מתירים לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור על ידי כיכר או תינוק; והעיקר להחמיר, ובמקום הפסד מרובה יש לסמוך על המקילים. נולד — נכרי שעשה כלי חדש בשבת מותר לטלטלו, אבל ביום טוב יש להחמיר בנולד. קורס ד' — שיחות הרבי: ט"ו באב והגאולה פתיחה: בקטע זה נעמוד על מעלת ט"ו באב שנקבע ליום־טוב הגדול כיום הכיפורים, ועל שאלת הרבי בטעם הפסקת קריתת העצים למערכה. נבחן כמה פרטים ודקויות בכוחה של הצדקה לקרב את הגאולה. נקודת הליבה: מכל טעמי ט"ו באב שבגמרא (תענית), הטעם העיקרי הוא שפסקו בו מלכרות עצים למערכה. הרבי מבאר שקריתת העצים שקולה כנגד כל המצוות, לפי שבלעדי העצים אי אפשר להקריב שום קרבן במשך כל השנה, וכל הקרבנות מכפרים על כלל ישראל — ובזה דומה היא לצדקה, ה"מצווה" בסתם. ומכאן לדברי הנביא "שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא", שהצדקה מקרבת את הגאולה יותר מכל מצווה, לפי שנותן הצדקה נותן מחיי נפשו ממש. עיקרי הקטע: מעלת היום — "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים", והגמרא מונה כמה טעמים (התרת השבטים, שבט בנימין, כלו מתי מדבר, ביטול הפרוסדאות, קבורת הרוגי ביתר). הטעם העיקרי — שפסקו מלכרות עצים למערכה (משתשש כוח החמה), ורב מנשיא מוסיף ששברו את המגל; ובזה נחלקו הראשונים בטעם השמחה. ביאורי הראשונים — רבנו גרשום: שהתפנו ללימוד תורה; הרשב"ם: ששמחים בהשלמת מצווה, כדרך שעושין סעודה בסיום מסכת. חידוש הרבי — עצי המערכה מאפשרים את כל הקרבנות ואת כפרת כל ישראל, ולכן היא מצווה השקולה כנגד כולן — ככוחה של צדקה שגדולתה בכך שפועלת בכלל ישראל. הצדקה והגאולה — נותן הצדקה נותן חלק מחיי נפשו (כמבואר בתניא), ולכן גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה יותר מכל מצווה, וזו שתכריע את העולם לכף זכות ותביא את הישועה.