גמרא בעיון 36: פסחים (11) השוכר דירה לפני פסח, מי חייב לבדוק את החמץ? - הרב שמואל רבינוביץ

"המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר על מי לבדוק" - על המשכיר לבדוק דחמירא דידיה הוא, או על השוכר לבדוק דאיסורא ברשותיה קאי. מכאן יוצא השיעור ליסוד חובת הבדיקה: האם החיוב הוא על בעל החמץ או על מי שהאיסור ברשותו, האם חיוב שכבר חל בליל י"ד נפקע כשהבית עובר לאחר, ומה הדין כשקנה את השכירות קודם הלילה ונכנס רק ביום י"ד. ובתוך כך סתירה לכאורה בדברי רש"י בטעם הבדיקה, והחילוק בין משכיר למוכר. בשיעור: - הסוגיא בדף ד', רש"י "החמץ שבבית שלו הוא", ותוספות בשם ר"י שחל עליו חיוב הבדיקה שעה אחת קודם שהשכירה, ולכן דווקא בי"ד ולא בי"ג - החתם סופר לשיטת הר"ן שהבדיקה מחשש שלא ביטל בלב שלם, ולפי זה אין הבדל בין י"ג לי"ד ו"בארבעה עשר" היינו לצורך י"ד. ותוספות הרא"ש ורבינו פרץ שהשאלה דווקא כשהשכיר בי"ד - שולחן ערוך הרב סימן תל"ז סעיפים א'-ג' וקונטרס אחרון: רק כשגם הקנין וגם מסירת המפתח קדמו לליל י"ד חל החיוב על השוכר, ואפילו קנאו קודם הלילה אלא ששכרו לצורך יום י"ד חל החיוב על המשכיר - רש"י "מזוזה חובת הדר היא לפי שהיא משמרתו", ובדיקת חמץ דרבנן "דסגי ליה בביטול בעלמא". לכאורה היפך דבריו בריש המסכת "שלא יעבור עליו בבל יראה", והדיוק שהוסיף "ואמר כל חמירא דבביתא הדין" שצריך גם לבטל בפה - השפת אמת: שאלת הגמרא היא על מי הטילו חכמים את הטורח, כדיני שוכר ומשכיר בבבא מציעא דף ק"א, והחילוק בין משכיר שגוף הבית עדיין שלו למוכר שנפקע ממנו החיוב.