גמרא בעיון 40 פסחים: האם מועיל ביטול בחמץ שאינו שלו? - הרב שמואל רבינוביץ

מסכת פסחים דף ה: - "תנו רבנן שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם", "יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הנכרי, תלמוד לומר לא ימצא". מהלך השיעור: 1. "לך" - שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה, ופירוש רש״י: יטמין את שלו ויקבל פקדונות מן הנכרי. 2. חמץ של נכרי שקיבל עליו ישראל אחריות: דבר הגורם לממון כממון, ולמה כאן אף רבנן מודים. 3. השאלה המרכזית: האם מועיל ביטול בחמץ שאינו שלו, ומה שייך להפקיר דבר שאינו שלך. 4. ראיית השאגת אריה: מחלוקת רבי יהודה וחכמים "אין ביעור חמץ אלא שריפה" ו"כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין" (פסחים דף כז:) - מכאן שיש חמץ שאין בו ביטול. 5. שני סוגי הפקר: הפקר של דבר ששווה, והפקר "כעפרא דארעא" כסופי תאנים וסופי ענבים. 6. רב אלעזר: "שני דברים אינם ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו ברשותו" (פסחים דף ו:) - חמץ משש שעות ולמעלה אסור בהנאה ואין לו שווי, ולכן מועיל בו גילוי דעת בלבד. 7. ההפקר לשיטת רש״י והר״ן לעומת ההפקר לשיטת התוס׳. 8. ביטול לבתר איסורו: היה יושב בבית המדרש ונזכר שיש לו חמץ, ושיטת רבי יוסי הגלילי שחמץ בפסח מותר בהנאה. 9. תשביתו: האם היא מצווה חיובית לשרוף (רבי יהודה) או שלא יהיה לך חמץ (חכמים), והנפקא מינה למפקיר חמצו. 10. חמץ של נכרי: המוציאו מרשותו נעשה מזיק ולא עובר משום חמץ. השאלה לשיעור הבא: האם "לא ימצא בבתיכם" הוא איסור חדש מצד גורם לממון.