לקוטי תורה, פרשת ואתחנן, "ואתחנן אל ה׳" #6 ואחרון - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה, פרשת ואתחנן, "ואתחנן אל ה׳" #6 ואחרון - הרב יצחק מאיר וייס תקציר: שני אופני אתערותא דלעילא ומעלת הראייה — במאמר "ואתחנן אל ה'" נעיין במאמר "ואתחנן אל ה'" (ליקוטי תורה, פרשת ואתחנן, דף ב' עמוד ד'), ונבחן את חילוקי הדרגות שבהמשכת האור האלוקי בעבודת ה'. המאמר מבאר את ההבדל שבין אתערותא דלעילא הבאה בעקבות עבודת האדם, לבין אתערותא דלעילא הקודמת לעבודה ונמשכת מצד עצמותו יתברך, ומלמד כי בחינה נעלית זו נתפסת דווקא באופן של ראייה ולא בדרך ההשגה. הנקודה המרכזית עיקר חידושו של המאמר הוא גילוי בחינת אתערותא דלעילא שאינה תגובה לעבודת האדם מלמטה, אלא נמשכת מצד עצמותו יתברך הקודמת לכל התעוררות. בחינה זו שרשה בקשר העצמי שבין נשמת ישראל לאין סוף ברוך הוא — קשר שלמעלה מגדרי הנברא — ולכן ביכולתה להמשיך קדושה אף בדבר גשמי כקלף של תפילין. משה רבינו, שעניינו בחינת הראייה, ביקש להמשיך גילוי נעלה זה לכנסת ישראל שלא על ידי אתערותא דלתתא, ועל כך נאמר "אתה החילות" — שהקדוש ברוך הוא הוא המתחיל ומגלה מצדו יתברך. אך גילוי מוחלט זה של "עין בעין יראו" עתיד להיות לעתיד לבוא, ובזמן הזה עיקר העבודה הוא אתערותא דלתתא הממשכת את האתערותא דלעילא. עיקרי השיעור שני אופני האתערותא דלעילא: יש אתערותא דלעילא הבאה בעקבות אתערותא דלתתא שבתפילה — על דרך "כמים הפנים לפנים" (משלי כז, יט) — ויש אתערותא דלעילא הקודמת לעבודה ונמשכת מצד עצמה, שהיא מדרגה נעלית הרבה יותר (אות ג'). ברכות המצוות — עובר לעשייתן: המצוות הן בחינת אתערותא דלתתא (נטילת דבר גשמי וקידושו), אך כדי שהגשמי יעורר קדושה מוכרחת לקדום לו אתערותא דלעילא; לכן תיקנו לברך ברכות המצוות קודם קיומן, וזהו "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו" — לשון צוותא וחיבור. שורש האתערותא דלעילא הקודמת: בחינה זו נמשכת מן הקשר העצמי שבין היהודי לאלוקות, שלמעלה מגדרי הנברא; ומשום כך יש ערך למעשה הגשמי דווקא אצל יהודי, מה שאין כן בנכרי המניח תפילין שאין בו משמעות. ראייה לעומת השגה: את האתערותא דלעילא שלאחר התפילה אפשר לתפוס בכלים של דעת והשגה, אך את הבחינה הנעלית שאין הנברא תופס בה מקום כלל תופסים דווקא בבחינת ראייה — המביאה לביטול גמור, כמו שכתוב "עיניך יונים" (שיר השירים) בבחינת "יונתי תמתי". "ואתחנן" — מתנת חינם שלמעלה משם הוי': לשון חנון היינו מתנת חינם בלא מצוות; משה רבינו המשיך מדרגה שלמעלה לגמרי משם הוי' (בחינת אין), לעומת "אשר התחננתי לפני ה'" שאצל שלמה המלך, ופעל בחינה זו "בעת ההיא" — בחינת עלמא דאתכסיא, כהקדמה לגילוי "עין בעין יראו" דלעתיד לבוא.