לקוטי תורה, פרשת ואתחנן, "ואתחנן אל ה׳" #5 - הרב יצחק מאיר וייס
יום שישי י׳ אב תשפ״ו
|24:17
תיאור
לקוטי תורה, פרשת ואתחנן, "ואתחנן אל ה׳" #5 - הרב יצחק מאיר וייס
תקציר: ממדבר מתנה — תלמוד תורה כהמשכה שאין אתערותא דלתתא מגעת שם
עד כה עסק המאמר בעבודת התפילה, שבה האדם מעורר בנפשו על ידי התבוננות צמאון ותשוקה לאלוקות, מפנימיות הלב ומחיצוניותו, בבחינת "בכדי דישתמודעין ליה" — להיות נר ה' המאיר את החושך. באות ג' מתחדש אופן שני לגמרי: "ותלמוד תורה כנגד כולם", שעניינו לא פעולת האדם בעצמו אלא הנחת מקום לגילוי האלוקי להאיר כמות שהוא, ומשום כך המשכתו נעלית יותר בעצם מהותה.
הנקודה המרכזית
בעבודת התפילה ההמשכה באה בדרך אתערותא דלתתא, ולכן היא מוגבלת לפי כלי המקבל ובבחינת שערות (יג תיקוני דיקנא) — המשכה רחוקה שאינה משנה את הדרגה שממנה נמשכה. בתלמוד תורה, לעומת זאת, אין הכוונה שהאדם יתפעל וישתנה, אלא "הדברים אשר שמתי בפיך" — שדיבורו של הקב"ה יהיה בפיו של האדם, והוא אינו אלא קורא לו ואינו מונע את הגילוי. הטעם לכך: אתערותא דלתתא פועלת בבחינת "כמים הפנים אל פנים", ואינה מעוררת אלא דרגות שהנבראים תופסים בהן מקום, ואילו התורה נמשכת מבחינת מדבר — "בארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם" — דרגה שאין בה מציאות אדם והשתלשלות. משום כך אי אפשר לקנותה בתמורה כלל, וכל קבלתה היא בדרך "וממדבר מתנה" — בחינת חנינה ומתנה מלמעלה.
עיקרי השיעור
שני עניינים בתלמוד תורה — מצוות ידיעת התורה מזה, ומצוות "והגית בו יומם ולילה" מזה. החידוש הוא שמקיימים "והגית" אף בשקלא וטריא דגמרא שאין ממנה הוראה למעשה, ומכאן שעצם עניין התורה אינו הידיעה אלא ההמשכה עצמה (המאמר, לכאורה דף ב עמוד ג לקראת סופו — לאימות).
"הדברים אשר שמתי בפיך" — גדר לימוד התורה הוא שדיבוריו של הקב"ה נמצאים בפי האדם. בתפילה על האדם לפעול את הגילוי ולהיפעל ממנו; בתורה תפקידו רק שלא להפריע, ולהניח לאור להאיר — וזהו "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת".
"ודברת בם" — לשון הנהגה והמשכה — כלשון "ידבר עמים תחתינו". לפיכך "והיו הדברים האלה... על לבבך" נפעל "בם בעצמם", היינו שהאדם ממשיך בחינת "אנכי מי שאנכי" באופן ישיר, שלא על ידי אתערותא דלתתא כלל.
"ותורתך חננני" ו"וחננתנו מאתך" — לשון חנינה דווקא, לפי שאין ההמשכה באה מכוח זיכוך ועבודת האדם אלא מנתינה גמורה מלמעלה. בכך מתיישבת בקשת משה רבינו "ואתחנן" — שביקש המשכה מסוג זה.
הטעם: "ולא ישב אדם שם" — אתערותא דלתתא היא כמים הפנים לפנים, ואינה מגעת אלא לדרגה שיש בה בחינת אדם. בדרגת מדבר, שאין בה איש ואין בה השתלשלות, אין דרך אלא מתנה ולא מקח וממכר — וזהו "כי באור פניך נתת לנו תורת חיים", וזהו "אתה החילות", שהקב"ה הוא המתחיל את הגילוי.