שידור חי ב-10:40: כולל תפארת לוי יצחק - הרב שמואל רבינוביץ

>> זה הסבא זה הסבא לא אבא >> לא יש גם תמונה תמונות >> סבא שאני קראוי על שמו >> איזה כמות של מו הוא ידע >> בגלל >> שנים שנים אמר ברוך מלכ להיות בגב הכל נעלם מן העולם מה שנשאר זה הזכרונות מצוות ומעשים טובים >> כן >> הכל הכל הרכוש הזהב >> הכל נענה מה שנשאר זה הזכרונות >> הוא היה חולה פה שקום לך ברחוב חנה אר >> אז בא החוד לתת לו זריקה ראת עוד יותר פתאום אליה עשה לרושם כזה >> לי הנבי גם מתלבש בנשים גם יכול להיות לבוש נולד בארץ >> היה דורות דורותם דורות >> היה העשיר הגדול ספר >> כן >> והוא נפטר בזנבה היה עשיר מאוד גדול בנקי >> אז פעם פם דיברתי עם החבר'ה קדישב שנבע >> כן >> הוא אומר תמילי קברו אותו בדיוק כמו כל אחד אחר קיבל אותו את תכריך עם אותה מקום אותו חלק בדיוק כמו כל אחר לא היה נרגש >> סיפרו על השיר גדול בטורונטו אני לא זוכר

בדיוק את השם אז אמרה הוא כתב בצבאה שקברו אותו עם גרביים הם באו לחבר קדישב והלכו לרבנים אין אין כזה מושג לא קרובים גם בהם >> ואחר כך הוא השאיר צבא שיפתחו את זה אחרי השיבי אז קברו אותו בליגה הבאים כמו שקוברים כל אחד בסוף השבי הם פותחים את הצבא אז הוא אומר אני ידעתי שהיא קבירה אותי כמעט כולם רק רציתי להגיד לכם שאפילו גרבים אי אפשר לקחתי וואי וואי >> היה עשיר גדול שפרנס הרבה את הישיבות בקורונטו אחד מהשירים הגדולים של העולם שבנה באנגליה והיא >> כן כן >> כן חשמי לא >> בסדר >> אנחנו ביום שלישי פרשת אמור יום שהוכפל בו כטוב וידבר השם אל משה לאמור דבר אל אהרון ואל בניו אל כל בני ישראל פה זה דבר מעניין שהוא כותב שדבר אל אהרון ואל בניו ואחר כך הוא מוסיף הוא מוסיף לא רק לאהרון ולבניו ואל כל בני ישראל ואמרת להם איש איש איש מבית ישראל ומנגר

בישראל אשר יקריב קורבנו לכל נדריהם ולכל נדרותיהם אשר יקריבו להשם לעולם אז אומר לרצונכם אז אומר אומר כשהולכים כל יהודי אפילו אהרון ובניו כל אחד ש שהולך להקריב לפני קורבן לפני השם אז זה אומר שכל קורבן שמקריבים צריך להיות תמים זכר ובקר בכסבים ובעיזים כל אשר בו מום לא תקריבו דבר קורבן שיש בו מום אסור להקריב למה אומר כי אפילו שהוא מקריב פה קורבן אז הוא אומר כי לא לרצון יהיה לך זה לא יתקבל ברצון ואז הוא אז פה הוא מדבר על עניין שלא לה אחר כך הוא מדבר על ויש כי יקריב שלמים תודה רבה ואיש כי יקריב שלמים אז אותו דבר ואז פה הוא מוסיף מה זה איזה איזה סוג איזה סוג מום יש עברת שבו חרוץ יבלת גרב ילפת כל מיני דברים כאלה. זאת אומרת כל אלה אסור להקריב קורבן להשם ואז הוא ממשיך פה >> אבל לבן אדם הוא יכול קורבן יחיד הוא יכול

להקריב אותו אדם שרוצה להתנדבד עם המובים האלה לא >> לא לא זה מה שהוא אומר אי אפשר להקריב >> אי אפשר להקריב קורבן כזה אז אומר הוא מתחיל עם הכהנים רק ציבור >> ואחר כך הוא אומר גם אומר ואל כל בני ישראל הוא מוסיף שגם הכהנים וגם כל בני ישראל הוא אומר אותו רעיון ואחר כך הוא מוסיף הוא יורד כבר דרגה הוא אומר ומיד בן נחר תקריבו את לחם אלוהיהם אלוהיכם מכל אלה כי משחתם בם מום בם לא ירצו לכם >> אז הוא אומר שנכרי אומר רש"י נוכרי שהביא הביא קורבן ביד הכהן. נוכרי שבא והביא קורבן לכהן להקריבו לשמיים. לא תקריבו לו בעל מום. >> אף על פי שבעלי מום אומר שלא נאסרו בעלי מומים לקורבן בני נוח, אלא אם כן מחוסרי עבר. שבני נוח אז רק אז כל ה זאת אומרת יבלת בעברת בעין זה לא נעסר. רק מחוסרי עבר נאסר. אז אומר בכל זאת אז כשהם

כשנוכרים מביא לקדוש ברוך הוא קורבן אז לא להקריב את זה עם זה מחוסה >> אבל תמימה אומר רשי כן אפשר לכך נאמר למעלה איש איש לרבות כתוב איש איש לרבות את הנוכרים שנודרים נדבות נדרים ונדבות כישראל אז איך מסבירים את הסיפור הזה של הענווה של הבתימה איך אומרים א חי בן צבר קם שנחרב בית המקדש אז מה קרה שמה היה איזשהו מום קטן >> הם הלכו וכשהם הנוכרים נתנו להם שלם והם עשו מום קטן שאצל הנוכרים זה לא מום ואצלה ואצלנו זה כן מום אצל >> ואז הם אמרו שהם לא רוצים לקבל את זה ואז יצא מצב כזה שהגוי לא הבין למה לא מקבלים את זה וישראל אסור ללקי זה כתוב שכן אפשר לקבל אם זה מגוי וזה מומק >> אם זה מגוי לא רק אומר הגוי עצמו מותר לו להקריב ובמה לקדוש ברוך הוא מותר לו בבמה אבל במזבח אין מושג כזה מזבח אי אפשר להביא למזבח דבר שהוא לא

מושלם >> דוג שבעין >> אפילו אז היה שם עשו לו דוג שבעין כן צרנו את האוזן >> מה יש כאלה שטוענים כן שתי שיטות >> עכשיו הוא מוסיף >> של הבחיה בן אבוטור >> אז הוא מוסיף ככה ושור עושה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד אז הלשון פה אותו ואת בנו הכוונה שאת השור ואת הבן שלו לא ישחטו ביום אחד אבל בעצם זה לא ככה >> זה לא השור זה נוהג בנקבה שרק אסור לשחוט את האם והבן, זאת אומרת או הבת. אבל בסכרים אין בעיה לשחוט את האבא ואת ה >> אין אבא יש לו אבא בכלל >> אין כזה דבר בלי אבא השאלה מי זה אבא של >> היה רק שור אחד לא לעצור אחד מרוח הקודש >> לא יכולים לייחס את העיגור של ה >> אבל אם יש רק שור אחד בארץ >> הם יודעים הם היום היום היום זה עוד יותר היום שם עושים את ההזרעה מלאכותית >> אז לוקחים שור מאוד מאוד משובח והוא יכול

להיות אבא של כל השברחים בארץ >> לכן >> אבל בעצם זה לא אבא בגלל שזה לא עושים את זה לכתחילה עושים את זה רקזרה מלאכותית >> זה הזרה מלאכותית שהם עושים את זה אבל בגדול אז העבירה היא לקחת את האמא ואת הבן או האמא והבת >> והנכדה גם כן לשחוט אותם זה אסור >> ביום אחד >> ביום אחד כן >> אז אותו זה לא הבאים ככה זה >> זה לא אבא זה הלשון הלשון הוא ושור בלשון בתורה כתוב ושור עושה אותו ואנו לא תשחטו ביום אחד אבל בעצם זה רק זה מדובר על האמא ועל הבן ועל הבן >> אומר שזה לא רצון הקדוש ברוך הוא שלא גם רחמים וגם שהזרע לא תקל אני חושב הכי >> כן שהוא כתוב ככה >> אז אומר פה בעל התורים הוא ממשיך פה הוא ממשיך פה לפני כן אומר שור כס או כסף אועז כיולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה זאת אומרת שלא יקח אותם יד וישחט אותו אלא

יחכה קצת יחכה שבע ימים >> רגע זה רק בקודשים או ב אפילו בקודשים רק בקודשים >> רק בקודשים לקורבן ישאל השם ישאל להשם לא נראה לי שזה גם >> אז אומר פה הבעל הטורים אומר פה דבר מאוד מעניין אומר ככה והיה שבעת ימים אומר הבעל הטורים ככה אמר הקדוש ברוך הוא אם משחות ביום א' יהיה נראה כשם כשוחט לשם שמיים וארץ שנבראו ביום אחד ואם ביום ב יהיה נראה כאילו שוחט לרקיע שנעשה ביום ביום ג' לים יבשה ואז הוא ממשיך לשם ביום ד' לשם אורות ביום ה לשם שרצים ביום ו' לשם אדם אלא ימתין עד שבעה ימים וידע שבראתי העולם בששת ימים ונחתי בשביעי וישחט לשמי אז אומר פה הבעל הטורים אומר פה סיפור מאוד מעניין אם אם הוא שוחט אותו ביום ראשון שהוא נולד אז יגידו שהוא שוחט אותו ביום ראשון זה לשם שמיים וארץ אם הוא יגיד למה כל יום הוא יגיד >> משהו אחר

>> הרי אנחנו אומרים שביום הראשון היה כך ביום השני היה כך >> אז בעצם אנחנו ראינו את זה גם כן ב ראינו את זה אצל אדמור הצמח צדק מה שוא אומר שדוד המלך קיבל את שנותיו >> מאדם הראשון אז הוא נתן לו בדיוק 70 שנה למה הוא נתן לו 70 שנה זה אומר שהוא נתן לו 70 שנה כדי שיהיה 7 כפול 10 שיהיה שבע מידות כפול 10 כך הוא אומר אז הוא אומר גם ככה אותו דבר אומר שעל פי הקבלה עלי על על פי הקבלה אנחנו צריכים כשאנחנו מברכים את החודש אז אומר על פי הקבלה שאנחנו מברכים את החודש צריכים לברך את זה >> ביום השביעי למה הוא אומר כיוון ששפע יורד לעולם יורד רק ביום ביום השביעי יש כבר את כל זה את כל את כל המדרגות עומק >> כן אז אומר שביום השביעי צריך יורד השפע לכן רק ביום השביעי מברכים את ה אנחנו מזג בו אנחנו מברכים את ה את הזה את החודש

>> את החודש >> אז אומר פה הבעלטורים אותו רעיון שאם בן אדם והיה שבעת ימים תחת אמו אז אומר הבלטורים שאם אנחנו נגיד כאילו שישחוט אותו ביום הראשון אז הוא הוא מביא את זה בצורה כזו קצת אבל בעצם זאת אומרת לא יהיה מספיק שפע הוא רוצה להקריב קורבן שיהיה לו שיעלה לרצון. אז מכיוון שזה עוד לא ירד את כל המידות אז לכן יגידו שהוא הקריב רק ליום השני בגלל שהוא מתכוון כך. ליום הראשון שלישי הוא התכוון כך. מכיוון שכל השפע לא יורד. זאת אומרת לכאורה מה פתאום שנחשוב בן אדם שולח קורבן. מה אתה יודע? אז אומר לאכ אם אתה אם אתה שולח אותו ורק ביום ראשון או ביום השני או ביום עד שבוע כיוון שעד שבוע השפע לא יורד כך מסביר אדמור הצמח צדיק >> שמכיוון שלא יורד השפע לעולם אז לכן כשבן אדם רוצה להקריב לקדוש ברוך הוא צריך להקריב את זה בצורה כזו שזה באמת יהיה רק

אחרי שבע ימים ואז הוא כותב וישחט לשמי לא לשם דבר אחר במילים אחרות, זאת אומרת ככה, כשאנחנו מדברים, האדמור הצמח צדק מסביר את זה על ראש חודש, שאנחנו מדברים על ראש חודש, אז ראש חודש מקבל את השפע, אמרנו מי ראש חודש מקבל את השפע ישר המלכות מקבלת ישר מהחוכמה. אז זאת אומרת שהשפע לא יורד לעולמות בסדר והדרגה. עכשיו אם בן אדם מקריב קורבן כזה שעוד לא עבר עליו שבע ימים אז יוצא שאנחנו אומרים הוא לא אין אין פה את כל ירידת השפע אז אם אין את כל ירידת השפע אז יגידו שבשב מה הוא עשה למה עשה ביום רביעי מכיוון שיום רביעי הוא עושה את זה לשם לא לשם הקדוש ברוך הוא עושה את זה לשם מה שהקדוש ברוך הוא ברא בגלל שהשפע לא יורד עד למטה זה מה שהוא טוען בו. הוא ממשיך הלאה. אז אומר וכי תזבחו זבח תודה להשם לרצונכם תזבחו. אז מה מה הכוונה?

אז אומר מה מה זה לרצונכם? בן אדם מקריב קורבן זה לא לרצונו. אז אומר פה אז אומר רש"י מתחילת זבכם זכתכם כשאתם הולכים לזבוח הזה יזהרו שתהיה לרצון לכם מה זה הרצון אז אומר מה שהפסוק השני אומר ביום ההוא יאכל לא תותירו ממנו עד בוקר אני השם זה הכוונה הוא בא להזהיר שתהיה השחיטה על מנת כן השחיטה שתהיה על מנת כן >> זה אמרת שלא יהיה כלום אה אני לא יודע הקדוש ברוך הוא מביא >> אפילו לימונים יש >> כן כן בשפע >> מי שרוצה לימונים יכול לקחת יש פה ספיק לימונים בזבי זה מוסר בסדר >> אז יש לו הרבה היה לו המון לימנים כן >> כמעט 70 שנה עד שנתן פירות הפרי אבל הוא הקדים קצת >> הקדים כן >> הוא נותן >> לימון כנראה שלא צריך 70 שנה >> פעמיים בשעה לחמ שנותן >> כן אם לא יותר >> כן נכון >> אז אומר מה זה אז אומר רשי מה הכוונה

לרצונכם אז הוא אומר שתהיה שחיטה על מנת לאוכלו למחר שאתם תדעו תחשבו על זה >> שאי אפשר >> מלח אני >> אז הוא אומר כשיש כשבאים לשחוט תשחט אותו על מנת שיאכלו אותו רק זמן למה שאם תחשבו הוא אומר שהוא יחשוב שזה לא לא שהוא רוצה לאכול את זה קצת יותר אז יוצא מזה שיש פה מחשבת פסול וזה לא לרצון. דבר אחר הוא אומר לרצונכם לדעתכם. הכוונה שאומרים לרצונכם מתכוונים לפי הדעה שלכם. מה הכוונה? מכאן שלמתעסק שפסול בשחיטת קודשים. זאת אומרת שאתה צריך שהדעה שלך תהיה בהחלט דווקא לקודש הזה. אז אף על פי שפירד בנאכלים לשני ימים חזר הוא פירד בנכלים ליום אחד שתהיה זכתם על מנת לאוכלם בזמנו זאת אומרת שהוא במחשבה הוא צריך לחשוב הוא צריך לחשוב על זה שהוא עושה אותו לזמן מסוים ודבר שני שיהיה לו גם כוונה לשם הזבח שהוא לא צריך שהוא לא

יחשוב ש כמתעסק זאת אומרת שהוא לא יחשוב על זה בכלל אומר כן תחשוב בו ותדעו שאתם צריכים לעשות את זה לשם זה ואז הוא מוסיף המוציא אתכם ארץ ולא תחללו שם קודשים ונקדשתי בתור בני ישראל אני השם מקדשכם אז הוא אומר אני השם דם מי גזר על הדבר הזה אומר רש"י ואל יקל יקל בעיניך שלא יהיה לך שלא תחשוב שתדעו שזה אפילו שאתה רואה ששוחטים את זה ואוכלים את זה ונהנים מזה אז הוא אומר תיקח בחשבון תיקח בחשבון שאתם עושים את זה שאתם עושים את זה בגלל שהקדוש ברוך הוא אמר אז אל יקל בעיניך אתה כשבאים לבית המקדש רואים שיושבים ואוכלים בשר ואוכלים על האש אוכלים את כל זה אז אתה חושב שעושים חיים פה אומר לא פה זה לא פה עושים את זה כל דבר שעושים את זה עושים את זה לשם הקדוש ברוך הוא לא אתה לא עושה את זה סתם אז אומר פה ככה, בסוף אומר, ולא תחללו את

שם קודשי ונקדשתי בתוך בני ישראל, אני השם מקדשכם. אז אומר רש"י, ולא תחללו, אל תעברו במזיד על מה שאני אומר. משמם שנאמר ולא תחלל. מה התלמוד לא אומר? אם הוא אומר ולא תחלל, אז שמע אומר ונקדשתי בתוב ישראל. אז הוא אומר מסור עצמך וקדשמי יכול להיות ביחיד שרק תקדש את שמי ביחיד הוא אומר לא תלמוד לומר בתוך בני ישראל וכשמסר אומר עכשיו מוסיף רש"י כשהוא מוסר את עצמו ימסור את עצמו על מנת למות אומר רש"י >> או >> שכל המוסר את עצמו על מנת הנס שהוא חושב שהוא חושב שירא לו נס אז אומר אין עושים לו נס מי שעושה את זה בלי נס הוא אומר אני רוצה לקדש את עצמי, לקדש שם שמיים וזה ואני לא מחכה שיהיה לי נס. אז הוא אומר מי שכן מחכה שיהיה לו נס אז זה לא מקבל נסים. >> אז הוא אומר שכן מצינו בחנניה משאל ועזריה שלא מסרו את עצמם על מנת הנס. שנאמר ואין

לו ידיע להוא לך מלכה. מציל ולא מציל ידיע להך. זאת אומרת שהוא אומר שהם אמרו לעצמם שהם הולכים לקדש שם שמיים. זה שאחר כך הם ניצלו אז זה הקדוש ברוך הוא עשה להם נס אבל הם ברצון שלהם אז כתוב אמת בזה שכשבן אדם קורא קריאת שמע שיחשוב שהוא מוסר את נפשו על >> שידמיין לעצמו >> שידמיין לעצמו שהוא מוסר את עצמו על על מנת כן שהוא מוסר את עצמו על מנת שהוא מוכן לגמות על קידוש השם אז כשבן אדם חושב זאת אומרת הכוונה פה מה שייך פה להגיד שהוא שהוא מוסר את עצמו על קידוש השם פה אז הוא אומר שאין לו פניות אישיות אם יש לבן אדם פנייה כזו שהוא חושב שעל ידי המעשה שלו יראה נס כשהוא הולך כזה הולך כל כך רחוק אז הוא אומר אפילו בקידוש השם אתה צריך לחשוב שלא יהיה לך נס לדעת שאתה הולך להקריב את עצמך לגמרי לקדוש ברוך הוא אם הבן אדם חושב שירא לו נס שמה אומר אין

עושים ניסים אח של אברהם אבינו היה >> כן שרים הלך פעם וראה יהודי תלוי הקידוש של השם אז הוא נהנח כבר הגיע לדרגה הזאת למה הוא בפנייה אחד הוא היד את הכל אז על זה הוא נהנחידוש הרים >> אנחנו בגמרא בדף כג עמוד א' ופה אתמול דיברנו על חוני המעגל ש הוא אמר ש אז זה דבר מעניין איך שהגמרא מביאה את שחוני מהגלת תפילין שלו אומר שחוני מהגל היה קשה לו היה קשה לו אומר כל ימיי שם >> הוא היה היה קשה לחוניע מהגל שכתוב שיר אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה שיר המעלות בשוב השם את שבעת ציון היינו כחולמים אז היה אכפת לו לחוני המעגל מה זה נקרא חולמים של 70 שנה אנחנו יודעים את ההמשך של הסיפור שהוא ישן 70 שנה אבל מה זה הכוונה שאתה אומר שהוא חלם שהוא לא הבין מה זה כתוב בתורה שהיינו כחולמים 70 שנה בעצם הכוונה הייתה שבית המקדש השני נבנה אחרי הבית המקדש

הראשון 70 שנה. אז הוא אמר זה נקרא חלום. חלום זה כמה דקות. אז אומר היינו כחולמים. אז מה הכוונה? אז הוא אמר חוני אז הוא אמר את הלשון אז הוא אמר מי איקדניים שיבשונה בחלמה. האם יש בן אדם שישן 70 שנה ללא הפסק? כך הוא אמר. זאת אומרת היה לו שאלה לחוני יודע שאין >> כן 70 שנה >> זה מה שהוא אמר. הוא אמר איך יכול להיות? אם אתה אומר אם אתה אומר שצריך אם אתה אומר שצריך >> דמיון החלום >> מה >> ש70 שנה זה כמו חלום שזה יהיה כמו חלום ושוב השם את שבעת ציון היינו כחולמים אם אתה מדבר על חלום חלום זה כמה דקות זה כמה שעות יום יומיים >> אבל אבל >> 70 שנה >> 70 שנה הוא אז זה היה אכפת לו הוא לא הבין מה שכתוב אז יש לפעמים בן אדם שהוא לא מבין אפילו אתה לא הבנת אז בסדר אז תשאל מישהו אחר תעשה יש לפעמים בן אדם פה הלשון הוא מצטער

היה לו הוא לא יכל לישון מביאים בישיבות שאומר שכשיש קושיה על הרשבו על הטיסס לא יכול להירדם כל הלילה אז אומר פה כזה מצב שהוא היה מצטער שהוא שמע שהוא לא לא הבין את הפסוק >> ולמה הוא הצטער אז אמר פה הוא אומר כבר שהוא אמר את את זה אמר חוני המעגל אמר מאייקד עיניים 70 שנה בכל וכן מה אם יש בן אדם שיכול לחלום 70 שנה והוא חושב את כל השנים האלה לחלום זאת אומרת >> שהוא יושן את זה בפוע >> אז אומרת הגמרא עכשיו מספרת הגמרא סיפור יומ אחד א ואוזל באורכה הוא הלך ברגל בדרך וחזי להו גברה ראה בן אדם שנוטע עץ חרוב חרובה חרובים >> השאלה אם זה החרובים של היום או שזה סוג חרובים אחר >> כתוב אצל רבי שמעון >> גדל עץ חוב שגדל >> עשה לו נס >> שעשה לו נס אז יש אז יש כאלה ששואלים את זה >> אם הוא עשה לו על אורלה יש שאלה איך הוא

יכל לאכול אז הם אמרו איך יכול לאכול צריך לחכות אורלה >> שלוש שנים >> הוא התיר לו את זה כאן נראה כ >> אז היה שאלה למה אז הם אומרים מכיוון שזה נברא בדרך נס >> אז בדרך נס לא חייב יש כאלה שטוענים שמכיוון שזה הפקר זה לא הוא כשהוא נוטע אז הוא צריך אבל אם הפקר הפקר זה לא חייב קרמני הם פטור לבור לא מה שגדל ברשות הרבים פטור >> כן ברשות הרבים פטור >> שניה שניה אורלה בהפקר זה אורלה >> כן מי זה שייך למישהו אורלה זה בגלל שזה זה שייך למישהו לא לגברה לחפסח >> אם בן אדם אם בן אדם נטה את זה ואז זה מקבל דין אורלה ואחר כך הוא הפכיר את הדבר אז אז יש לזה אורלה אני חושב אבל אם זה אבל אם זה גודל מעצמו >> אז זה לא צריך אין לזה שום >> כתוב נתת >> בדיוק הלשון אתה שומע נכון זה הפש >> אז עובר אז עובר פה חוני המעגל והוא רואה

בן אדם ההוא גברדה ונות חרובה שהוא נתה חרוב אז הם אומרים את זה גם כן שלכאורה איך רבי שמעון חי רק מחרוב מחרובים אז יש מפרשים שאומרים שחרובים זה דבר מאוד בריא >> שמזין >> שמזין את כל הגוף >> שזה גם חרבות לא >> אני קרתי צדיק שכל החיים שלו הוא צם >> כן >> הרבי של מרדכי מלב כל החיים שלו צם שקל 30 וכמה קילו >> ולפני השקיעה הוא לקח כפית מרק כדי שלא יחשב שהוא צם לפני השקיעה הוא לקח את כפית מרק >> אבל כל החיים שלו >> אז יש כאלה שטוענים לא זוכר איפה שמביאים את זה שלרשבי חוץ מהחרוב גם גדל שם עץ של תמרים זה חידוש בשבת בשבת >> שמה >> בשבת היה שמה עוד תפוח >> היה עוד אעוד תפוח >> היה תפוח >> בכל אופן אז ראיתי שיש יש כאלה שסוברים שחוץ מהחרובים החרוב שמח כנראה מיד ויכול להיות שהיה תמרים ליד זה אני לא יודע אבל

יש כאלה שטוענים שגם היה שם תמרים >> מה עם סטיקים וזה לא היה לו שמה קצת לא לא היום עושים את זה היום מפצק בעומר היו נוסעים למירון ושוחטים כבסים >> אז הם אמרו זה היה פיצוי על מה שהוא אכל חרובים אז מה שהוא לא אכל אז אנחנו מפצים אותו היום >> אז בכל אופן בכל אופן אז השאלה אם זה החרוף של ימינו שהוא הרי גודל מיד או שזה סוג חרוף אחר שלא גודל בו. אז הוא אמר לו, שואל אותו, הוא עובר והוא רואה שבן אדם מבוגר נוטח חרוב. אז הוא שואל אותו, >> אמר לי, היי, עד כמה שנים תן? אמר לו, כמה זמן שהוא יתן פירות? אז הוא אמר לו, עד 70 שנה. זאת אומרת לאחר 70 שנה כאילו הלשון >> אמר לי >> אומר לו >> עד 70 שנה אמר לי פשיט לך דחית 70 שנה אתה הולך לנטוע דבר כזה האם ברור לך שאתה הולך לחיות 70 שנה אמר לי אמר לי היי גבר עלמה בחרובשכחתי

אז אומר לו אני אוכל חרובים איך זה זאת אומרת אני אני נולדתי והיה כבר חרובים איך היה חרובים אז אומר אז אומר השכחת אני מצאתי את זה כי איךדשס ללי אבוסי שסני לבר כמו שאני האבות שלי דאגו לי שיהיה לי עציה לך רובים אני דואג >> ככה אני דואג לדורות אחרים >> נכון >> אז אומרת הגמרא יתיב כקריכריפתה אז הוא התיישב חוני המעגל ואכל לחם >> חוני המעגל >> כן התיישב ואכל לחם >> אוסלי >> אוסלי שנת נפלה עליו תרדמה >> מה הכוונה אז נעים >> כן אז לשינתיים >> מי ישן >> נפל חוני המעגל הרי זה הסיפור הידוע על חוני המעגל שישן 70 שנה שנה >> אז הוא אומר שנה או שמטפור לא לא אומרת עוד מע תראה שזה לא מטפורה אז אומרת הגמרא הוא שאל אותו מה יהיה אתה תחייה ה 70 שנה אז אומר לו אני דואג לדורות האחרים אז מכיוון היה פה הדבר הזה שהוא שאל חוני המעגל לא

הבין מה כתוב שיר המעלות בשוב השמש שבעת ציון ככ היינו כחולמים. אז תראו איך שצירוף איך שזה נקרא צירוף מקרים זה השגחה פרטית. >> זאת אומרת שהוא הבין ש70 שנה זה כמו חלום אז הוא עובר והוא רואה בן אדם שנוטע תמר א שנוטע חרובים שזה גודל ל-70 שנה. אז הקדוש ברוך הוא התמיע אותו שהוא שואל את הבן אדם מה אתה הולך למטוא עץ שיהיה לך תעץ ש שסק משהו שיהיה לך מידכן >> אז לא אז אומר לו אני דואג לדורות הבאים ככה הוא אומר לו מסביר לו מסביר לו אני לא זה שאני נוטע את זה זה בגלל שאני רוצה שכמו שאני קיבלתי שגם הם יקבלו ככה זה ההסבר שלו >> אז מיד הוא נרדם והוא נרדם הוא אכל לחם ונרדם ל60 >> השאלה היא פה מה היה צריך להסביר שהוא התיישב ואכל לחם מה זה מעניין אותנו >> יכול לישון גם בלי הלחם לא אם הוא היה רעב אז הוא כבר לא היה אז לא אז היו ל אז הוא

לא היה נרדם >> כתוב שאחרי שבן אדם אוכל סעודה טובה >> אז הוא נרדם אז הוא נהיה עייף >> נכון >> אבל הוא אכל מה הוא אכל הוא לא כתוב פה אכל לחם אבל מהלחם הזה הרדי דים אותו הוא ישן 70 שנה >> שהוא ראה שוב שות חבובים לך לחם קודם כל לפני שנוח >> שהוא לא הוא לא רצה לחכות שב >> לחם אותיות חלם >> כן >> לכן קורשר עם החלום >> חלום יפה יפה אז הוא אומר לו אנטו דשסלה הוא קם אחרי כי קם כשהוא קם חזיה לההוא גבר דה וקומלקת מני פתאום הוא קם מתעורר ורואה יש עץ חוב הוא היה בטוח שזה כמו אצל רבי שמעון בר יוחאי שזה גדל אז אומר לו אתה >> אז רבי שמעון ברחי עוד לא נולד >> כן א אבל הוא היה בטוח שיש פה איזה נס הוא קם להתעורר מהשינה והוא רואה שיש עץ גדול של חרובים וזה ובן אדם מלקט בזה אז אומר לו אתו דשסלי אומר לו אתה הוא זה שטלת

את זה >> אמר לו האיש אומר לו לא ברנו אני בן של הבן שלונד >> זה אני הנכד שזה ששטל את החרובים אני הנכד שלו ככה הוא אומר לו >> אחרי 70 שנה >> אחרי 70 שנה אז כבר הנכד כטף את זה זאת אומרת בחשבון שאם הוא היה מבוגר והוא שטל את זה אז הבן שלו נגיד היה בן 15 בן 20 אז הוא כבר היה צריך להיות בן 85 אז הוא כבר לא הלך לקטוף יכול להיות שהוא חי אבל לקטוף את זה הנכד כבר כתב אז אמר בארי אנו אמר לו שמע מינו מכאן אני לומד שישנתי 70 שנה >> וואי >> זאת אומרת כשהוא קם מתעורר היה אצלו נראה שרק עכשיו הלך לישון ופתאום הוא מתעורר אז אומר סימן שאני ישנתי 70 שנה אז אם כך >> בגלל החרוב שם כך >> ב70 שנה החרוב נתן לו סימן שהוא יכל שן 70 שנהחובחר ברור רק נותן כן >> אז אומר זה זאת אומרת ככה אנחנו אמרנו קודם שחוני מהגל שאומר לו רב שמן בן שטח

אם לא היית חוניע מהגל >> אז הייתי מנדה אותך שאתה מטריח כל כך שמיים אבל חוני המעגל שהוא היה כזה צדיק גדול והוא התקשה איך בן אדם יכול לישון 70 שנה איך אפשר להיות חלום של 70 שנה אומר ל הקדוש ברוך הוא הנה לקח הוא נתן לו עץ שהעץ הזה גודל ל-70 שנה הוא הלך לישון והוא קם והוא מתעורר הוא רואה פתאום שהעץ כבר שהנכד כבר לוקח אז הוא אומר יש לי הוכחה >> שישנתי 70 שנה >> אז אומר ממשיכה הגמרא חזה לחמרי הוא ראה את החמור שלו הוא הרי בא הוא היה בדרך אז פה משמע אומר >> גם החמור נשאר 70 שנה לחיות >> אז אומר חז לחמר רמחה רמחה >> שהוא הוא ראה את החמור שלו שנולדו לחמרותו צאצאי צאצאים >> הוא שואל מה עם החמור הראשון עם האתון תרנגו >> זה לא משנה לי אני לא מעוניין לקנות אותו בחו שיש החמור הזה הוא גם חי שאלת אם הוא גם חי

>> הדבר המעניין פה >> הרב גלבמן הדבר המעניין פה שהחמור לא ברחן >> זה היה חמור של חוניה מעגל הוא לא רצה ל0 שנה הוא חיכה >> איפה מצא בעל בית כזה תגיד לי איפה מצא בעל בית כזה >> שהולך לישון ל-70 שנה ושלא >> לא מעביד אותו היום הור של נפטול מרופשי >> אז הוא אומר טוב דבך דינפשו האמת היא גם רבו של אומר את זה >> כן טוב שהשם יתן לי חומר טוב יכול לעבוד אותו שיהיה לי שמה גם שמחת השם אמר טוב וחומר טוב על הגוף שיהיה חומר טוב >> חומר טוב שאפשר יהיה לעשות איתו למרדנ >> בכל אופן אז אנחנו רואים שאפילו שקד רואים מה זה מי זה היה חוניה מעגל שאפיל שאף אחד לא גנב את החמור החמור הזו עמדה במקום וילדה נינים ונכדים >> זה שהוא נשאר בחיים 70 שנה בן אדם שנמצא בקומה בבית חולים חייבים להזרים לו זה אחרת 70 אנחנו יודעים ש שהדובים הדובים הולכים

לישון לחצי שנה הצוני >> לא ל70 שנהגם יש >> אבל הקדוש ברוך הוא רצה להראות לו ש70 שנה יכול בן אדם יכול לחלום 70 שנה >> מביקרלין אומר שהצדיק אמת לא יכל להגיד דיבור אם הוא לא חי שם >> אם הוא לא חי שם >> אם הוא לא חי את המציאות של הדיבור של לכן הוא גם בקיצור חזר לבית >> אמת אתה צריך לראות את המציאות לא הבין את זה כי הוא עוד לא חי אז הוא נתנו לו עוד הוכחה. זאת אומרת שלא הייתה לו רק הוכחה אחת, נתנו לו שתי הוכחות. בתוכחה הראשונה >> היה צריך להסתכל במודיע היה שך >> אוי כמה שנים עמד המודיע כל פעם מי היה שאתה מכיר את מי היה שאתה מכיר את עצמך היה >> שגיע מבשר הוא סתר אותו >> הוא לא סתר אתה רואה יש שניים נולדו עוד חמורים אז הוא אומר פה הוא הקדוש ברוך הוא נתן לו עוד סימנים את זה >> אז הוא נתן הקדוש ברוך הוא נתן לו עוד

סימן סימן אחד הוא נתן לו את זה שהוא ראה את החרוב והוא אומר לו הקדוש ברוך הוא הראה לו עוד סימן שהחמור שלו גם כן מחכה לו מחכה לו >> מחכה לו ויש לו ויש לו כבר נינים נכדים שמה של החמורים >> מפה יודע שזה של >> עד כדי כך אני צריך להכיר את השכל של חנה מגל מאיפה שהוא יודע לא רוצה להת >> אם הוא היה כזה צדיק את השכל של יש לא כתוב הגמרא שתלמיד חכם נאמן בתביעת העין >> בתביעת העין אחרי 70 שנה גם כן אז מה אם אצלו זה לא אצלו זה לא היה 70 שנהזה היה חלום >> אצלו זה היה כחלום אצל אחרים זה היה 70 שנה אבל אצלו הוא ישן מיד >> קיבלתי >> כתוב בקיצור >> הרב ד אומר השם האתון >> מה >> כן >> הרב אומר פתח השם העיתון >> הבקור אתם יודעים את הסיפור סיפרתי את זה פעם אחת לא שלוש פעמים הבקר והנושם שהולכו בולוזים לפני 120 שנה שכל המשכילים למדו עוד

בולוג'י המשכילים אז הנציב >> התקינו תקנה לא לקרוא שום בתון מהמזכילים >> אז היו כמה מסכנים שחיזה נודלו גדול משכינים כמו ינצ'קה ובוס >> לא משנה >> הם קראו היה עיתון הביקר אז קרקו אותם מבלוג' בגלל שהם קראו את העיתון של המזכילי אז הם אמרו אז הבקרוך והאנושם שולחו >> ששלחו אותם מהשיבה שהם קראו את הבוקרו אנושם שולחו >> כן אז אומרת פה אומרת פה הגמרא >> אומרת הגמרא אוז לבייסה שהלך חוני המעגל הלך לבית המדרש היום אם מישהו טבע בים אז כל המדינה >> הולכת לחפש אותו פה אף אחד לא חיפש אותו לא בא לא בא חוניה מאגל 70 שנה >> אולי לא הלכו הוא היה מחוס >> בסדר אבל היה חמ אבל היה חמור שעמד בחוץ אז אני אומר היה חמור ש אתה רואה אתה לומד את מכנין המגלח שלו היה בחוץ >> אתה מבין אותו מה מספרת למחנה המגל אני לומד עוד דברים

עליו >> כן >> אם תמדו טוב מה שכנן המגל אומר אני לא השקתי והוא לא הוא לא היה מרגיש טוב עם זה ו זה היה לו כאילו תפייה זאת אומרת האישיות שלו הוא היה כמו רבי עקיבא יוסף של איזה גר רבי לקול מאיה היה מחיח וכל דבר כנראה היה משהו מפריד חו שהוא היה שהוא היה סקרן זה בין ספתו >> שהוא היה שקרן זה ודאי שעובר ורואה בן אדם נוטע אז הוא שואל אותו רגע מה בשביל מי בשביל מה מה אתה עושה פה אבל >> יכול להיות שהוא היה סקרן אבל בד שני אפשר להסתכל שהוא היה מתייחס לשני >> מה אתה עושה פה מה אתה עושה פה יהודי רבי >> לא הוא רצה להבין הוא רצה להבין את הדבר בכל אופן ש בבית כנסת אז הוא דיבר איתו והיה אומר א הוא הסביר דבר שלא מובן לו היה לו קשה >> והוא שאל אז כנראה היה אופי מיוחד >> בכל אופן >> שאנשים שמחו שיהיה צדק נסתר בין השדות ולא

יעב עוד על הראש שלהם >> בכל אופן לא חיפשו אותו מציאות היא שלא מצאו אותו ולא חיפשו אותו אז הוא ממשיך פה ואומר הוא בא הביתה אוזר לבייסה הוא זכר הכל הוא בא הביתה והוא אמרו לו ואוזה לביסה אומר להוא ברי דכוניה מאגל מי קיים האם הוא שואל את הוא בא לבית הוא דופק הוא רואה אנשים אחרים >> אז הוא שואל אותם ברי דחוניה מאגל מים האם הבן של חוניה מאגל הוא חי אז אמרו לו בריילס הבן שלו כבר לא חי >> אך בן בנו ישנו הנכד נמצא בן בנוי בהר בריס אומר לינו חונני המאגל אז הוא בא ואומר להם אני חוני המעגל אומרת הגמרא לא מנו לא האמינו לו >> לא המינו לו >> 70 שנה הוא לא נמצא הבן שלו כבר נפטר ופתאום הופיע הבן אדם כנראה שהוא גם היה נראה צעיר אם הוא היה נראה ב-150 אז זה בעיה אחרת אבל הוא נראה >> היום יש תמונות אז יש תמונות שלשים מלפני

100 שנה אז לא היה תמונות הוא אמר אף אחד לא הוא בא אם הוא ישן 70 שנה זה היה כמו יום אחד אז היה לו עוד זקן שחור הוא מופיע הביתה ואומר אני חויניה מאגל אדוני אתה צעיר אתה נראה צעיר 70 שנה כבר לא רואים את חוני אח של מורי בריק מור בבמציאה >> הוא רצה לרשת את השדות עם אור ביצחק אז הוא בא ואמר אני אח שלך מוריצק עד עמלי הוא לא נתן לו אז אולו לרב חיזדה אז רב חיזדה אמר למור ביצחק תביא עדים שהוא לא צודק אז מור ברחק שאל אותו ככה לאחר הוא רוצה להוציא ממני את הצדות צח אז לרב חיזי לאדם עלים כמוך ולחברים כמוך אני עונה שהם צריכים להביא >> אה אבל פה חויני המאגל בא לבית שלו הוא רואה את הנכד שלו כנראה שהנכד הזה לא הכיר אותו >> בודאי שלא >> זה למה ודאי שלא כי הנכד היה צות בן 80 הנכד >> הנכד היה בן >> או בן 70 בן 85 יכל לזכור אותו

>> המעניין הוא שאני הרגע שחלמתי בלילה מהסבא שלי רב ליקי >> רב ליבקי ואתה לא הכרת אותו >> אני הכרתי אותו >> אה הכרת אותו >> ודאי >> אז חלמתי ממנו דבר מעניק הולך בגדי שבת עכשיו שמדברים מהסבא אז אני נזכרתי הולך בגדי שבת במזור אני אומר לו סבא מה אני יכול לעזור לך >> הוא לא הגיב הוא לא היה אדם שהוא לא רוצה לבקש >> נתתי לו את היד הבנתי שרוצה להיכנס לאיזה בית לבקש כתובת אין לי צדקה אז אמרתי לו ניכנס איתך כדי לעזור לך אתה אדם מבוגר נכנסתי איתו לבית וככה אני התעוררתי >> ישנת טוב כנראה ישנתי השם ברוך השם >> הכסף נשאר לך אור לא לקחתי את הכסף בשבילי בכללזה מה שאתה אומר להם זה אתה יודע שאתה אליטור שכן זה נכון אבל טור חלום שלזה חלום הרב אומרת >> אנחנו לא נגמר פה אנחנו יש לנו פה עוד ללמוד אני אעשה שאני נזכר

>> כן כן אנחנו באמת שמ אומרת הגמ אומרת הגמרא שהוא בא והוא אמר אז לבייסה אומר לו אני אני חונ ניע מהגל אז אמרו לו הגמרא אומרת לא מנו לא מנו היות עבר 70 שנה ואנחנו מוסיפים לזה שהוא עוד בא עם זקן שחור ולא היה נראה אפילו בן 70 אז אתה רוצה להגיד שהוא ישן זה לא יכול להיות אז אומרת הגמרא שמינו לרבונון דקמרה נהירין שמיטין כבשני >> חניגל >> חוניה מעגל שהשמועות שלנו מה שאנחנו למדנו זה כמו שהיה בשנות של חוני המעגל דחיה ואי לבס מדרשה כשחוני המעגל נכנס לבית המקרש כל קושיה דאב ולרבונון כל שאלה שהיה לחכמים אב מפרקלו לא נשאר אף פעם >> הוא לא נשאר אף פעם בקושיה כל שאלה שהיה לחכמים אז הוא אומר להם אומר להוא >> הוא שומע איך שהם אומרים שעכשיו אנחנו הבנו את הגמרא כמו בזמן של חוני המעגל שאז הוא היה פותר אמר לו הם אנייוו

אני אני חוני המעגל לא ימנו הם לא יכלו להמין לו ולא אבדלי יקורה זאת אומרת הם לא נהגו בו כבוד כמו שהוא היה צריך אף אז אומר ככה לכאורה >> זה שנותנים כבוד הרי הם הוא היה עונה להם שאלות הוא יכל לענות להם שאלות אז שואל פה המרשו א למה הם לא נהגו פה בכבוד תלמיד חכם הוא נמצא בבית המדרש תשאלו אותו תראו שהוא למה אם הוא אומר שהניכוני המעגל נכון אז אם כך >> תבחנו אותו >> אז הוא אומר תבחנו אותו בוכנו >> אז אומר מכיוון שהם לא האמינו לו שהוא יכול להיות כזה מצב שפתאום הופיע להם חוני המעגל אחרי זה אז הם אמרו כנראה שישתבשו דתו >> אז הם בכלל לא >> אז הם לא אפילו לא הלכו לשאול אותו שאלות שבן אדם בא ואומר אני אברהם אבינו זה לא זה לא זה ככה היה נראה להם אז אומרת הגמרא חולשדית בוא רחמס חלש דעתו של חוניה מהגל >> ואז הוא מת

>> וואי >> אז לכאורה מה הוא היה צריך היה בא לבית המדרש אז הוא ראה שלא מבינים שהוא חוני המעגל ולא חוזרים כנראה שחזור כבר אין בן אדם שנכנס לבית המדרש וכל בית המדרש שואלים אותו ומתעניינים בו הוא חוזר וומרים לו אדוני אתה קוקו אתה לא זה אז לרת רב שב אמר אם שלא רציתי לעלות לגדולה שעליתי אם אמרים רת אני אהרוג >> יש יש סיפור שרביזל אומלר אז רביזל עומלר היה הוא היה כן הנה אז מה היה אצל אדמור הזקן האדמור הזקן נתן לו נתן לו קוגל ואמר קח קוגל ולא תרצה להיות רבי >> אוו >> כך הוא אמר לו אחר כך אחרי אחרי ולא תרצה להיות רבי אחרי ש הוא היה אצל אדמור הזקן ואחר כך היה אצל אדמור האמצאי ואחר כך היה אצל הצמח צדק >> אז כשהגיעו לעשות את הצמח צדק אז היו קבוצה גדולה שרצו לעשות לעשות את רבי איזלאום לרבי ועד כדי כך שכנעו אותו

שהוא כבר עלה על העגלה >> לנסוע לנסוע ברגע שהוא עולה על הגה אז הוא נזכר שאדמור הזקן אמר לו קח גוגל ואל תרצה להיות רבי >> אז הוא ירד אז כשהוא יורד הוא אומר גדול הניסיון האחרון מן הראשון לעלות עגלה עד ששכנעו אותי לא עליתי בכזה חשק אומר ברגע שעליתי לעגלה אומר הייתי מצוף העולם ועד סופו >> אז אומר ממילא היה לי ניסיון מאוד קשה פתאום לבטל לחזור >> פה הוא אומר אותו דבר כשהוא הגיע לבית המדרש ובית המדרש הסתכלו עליו כמו שבן אדם לא 100% אז חול אשדית הוא לא הוא הרגיש שהוא לא יכול לתפקד יותר אז הוא מס אומר רובה היינו דמרנשה אוי חברוסה אוי מסוס מה הכוונה או חברות או מוות אם אין חבריו של אדם נוהגים בו כבוד כמו שהוא התרגל אז הוא אומר אז אז הוא אומר פה כשבן אדם >> אז עדיף הצד ההוא הצד ה >> אז אומר אז עדיף לו אז רשי אומר ולא

יגרסינוכך כחברי דיוב אלא בבסרג במיס דיוב אם אין חבריו של אדם נוהגים בו כבוד כבתחילה נוח לו שימות תראו מה זה נקרא הכבוד אתה מדבר על חוניה מעגל על אחד מצדיקי הדור ש שעשה צה עוגה והגיע והקדוש ברוך הוא שמע בקולו אז אם הוא הגיע למצב כזה שחבריו לא נוהגים בו כבוד >> אז נוח לו שימות הנממה משום אנך וריונה >> ב31 הוא נותן הסבר מיוב לאליהו אבל 31 הוא אומר מה הוא אומר המכתב מליו >> אז הוא מביא פה דבר מעניין באמת המג לא הכיר אותו זה אמר אני ככה אני אוי חברוסה אוי מיסוסה אז השאלה היא הוא לא יכול ללמד תורה >> הרי משנה אומרת זה הסיב זה אין לו חיים למד תורה זה יש גמרא אצל משה רבנו שמשה רבנו לפני שהוא נסתלק אז הוא ביקש מהקדוש ברוך הוא שהוא ישאר הוא אומר אני אהיה תחת יהושע >> אז כתוב שאני אהיה תחת יהושע בן >> בסדר

>> אז לכאורה אם הוא אומר שהוא יהיה תחת יהושע בן אז שתשיר אז כל מה שאתה חושב שאני אפריע ליה בן אני אהיה תלמיד שלו >> אז אז הוא שמע שם כמה איך הלשון שמע רב גלוי במן >> מה אמר משה רבנו שהוא יהיה תלמיד של יהושע בן >> אמר כי אמר א000 מיס ולא >> הקינו הקינו בכיפה יותר >> השול ירדה בכיפה את יהושע בן שואל >> אותו מה אמר לך אומר אתה אמרת לי אתה לא יכול להגיד לך >> אני לא יכול להגיד לך גם אתה לא אמרת >> אני לא יכול להגיד לך כי נועח אמר >> אז אז הוא הבין זאת אומרת זאת אומרת שאז לכאורה שאתה מסתכל על זה אם אתה רוצה להיות תלמיד >> אם אתה רוצה להיות תלמיד תתנהג עם או תלמיד מה אכפת לך מה שהוא אומר לו מה אתה חויני המאגל נכנס לבית המקדש >> אז זה מה שאני אומר אבל צריכים להבין את זה אנחנו מדברים אנחנו לא מדברים על בן

אדם פשוט אנחנו מדברים על משה רבנו אנחנו מדברים פה על חוני המעגל הוא נכנס לבית הכנסת והוא רואה שלא נוהגים בו כבוד אז בשביל מה צריך עבוד אני ש >> אז זה מה שאני אומר לא נוגו אז לא נוהגים ב אז לא נוהגו בך כבוד אז מה קרה שלב של הערכה אכפת אומר הסבר אחר >> אז פה הוא אומר הסבר מעניין אז אומר פה בן זכאי שרשלק שהוא עשה >> שמה זה היה משהו אחר >> שמה זה היה אחרץ >> לא שמה זה שמה שמה אצל ריש לקיש עם רבי יוחנן זה סיב הוא מביא פה רעיון שהרעיון מעניין לי פעם אמר לו דה לך ש אני בבורך >> כן כן גם היה לו חלישות יוח >> רבקה לרשבי >> כן כן >> זה אומר לו דע לך נכון אצל רב עקיבא כתוב שם רב שמעון בר יוחאי שהוא ראה שהוא לא מושיב אותו לידו >> הוא לא הסתדר עם החברים שלו >> הוא לא הסתדר אז אומר אז אמר לו רבי עקיבא דייך שאני וברכה מכירים אתה לא צריך

להיפגע מזה כך הוא אמר לו. אז השאלה היא באמת פה, זה שאלה מאוד קשה. אנחנו יכולים להגיד משהו על גדולי הדור שמשה רבינו קינה שמשה רב אפשר להגיד את זה פה על חוניה מעגל שהוא הולך למות שלק בגלל שלא נהגו בו כבוד הסברים >> אז הוא מביא פה הסבר מעניין אני רק אני רוצה עבודה של כן בתי יעקב את זה זה דרך המסור של הוא לא רוצה הוא לא יוד פה הוא אומר הוא אומר הוא אומר הסבר חדש אומר זה להכנס לחדר מחדש >> אתה יכול להיכנס לחדר לכיתה א מחדש אומר אתה לא יכול >> זה אתה אומר >> אחרי שהתינוק יוצא >> עכשיו פה הוא מביא את זהב של >> לא להגיד של פעמים להגיד >> אז אז הוא מביא פה הוא מביא פה הוא מביא פה הסברי הוא מביא פה הסבר ברשי שללא שכשבן אדם בא ואומר דבר אם לא מכבדים אותו כראוי אז אין דבריו נשמעים אז הדברים שלו כבן אדם

כשכתוב בזה שאם רבחודמה למלאך אלוקים צבוקות תקבל תורה ממנו ואם לא אל תקבל תורה למה מה רבחו צריך להיות מלאך איך אומר יכול להיות בן אדם מה אכפת לך שהוא בן אדם אבל זה >> אומר ש אז זה אומר כשיש לך דרך ארץ בפני הרב ואתה שומע את מה שהוא אומר אז הקליטה שלך היא אחרת היחס שלך הוא אחר זה מה שהוא אומר הוא בא לשם כן הוא בא לשם הוא בא לשם והוא נכנס לבית הכנסת אומרים לו סליחה אני חונה מעגל אומרים לו אדוני >> קח לך תיקח את הכדורים הנכונים >> אז הוא אומר ככה אז אז הוא ראה שלא מתייחסים אליו אז הוא אומר אם אין לי כבר השפעה ואני לא יכול להשפיע תורה זה כמו שכמו שאומר אצל רבי יויחנון אצל ר שלוקיש שרבי יויחנון היה מתווכח עם רשלוקיש וכל דבר שהוא אמר היה אש לאבה הוא נתן לו דבר אחד והוא נתן לו 24 קושיות אחר כך כשהוא

נפטר רשלוקיש אז רבי פנחס בן יו זה היה אני לא יודע מי שזה היה >> רבי לאזר בן בן פדוס >> רבי לאזר בן פנדוס אז רבי לוזר בן פדוס הביא לו 24 ראיות לרעיון לרעיון שלו אז הוא אמר לו הוא לא מסוגל הוא צריך מישהו שיהיה אש כמו שכתוב בגמרא שתלמידי חכמים >> מתווכחים >> אז מתווכחים אז צריך להיות שמה אש לא סתם אש >> כן >> הרב מה שאני הבנתי מפה סליחה שאני לא גמר לא גמר כן בכל אופן אז הוא יש פה עוד נקודה וזה זה גם נקודה חדשה מכיוון שהוא הגיע לדור אחר מהדור שלו זה כבר היה דור אחר לא דור אחר רק זה כבר לא הבן שלו זה כבר הנכד אז ההבדל ההבדל בין דור זה לא יכול בן אדם לבוא כל דור צריך דור דור ודור שו דור דור ואיך קוראים לזה וואדור ודור >> הוא לא מתאים לזה הוא לא מתאים לזה ועכשיו אני אומר את זה ככה הוא אומר את זה גם פה להשתתף במעשה הדור החדש הוא בכיוון

>> אתה לא יכול לבוא עם הילדים עם איך אומר אינגלך >> שלאומתו ילדים אז הוא לא יכול להיכנס כל דור יש לו את הדור שלו את הכוח שלו את ההסברים שלו את המנהיגים שלו אבל כשמגיע מנהיג מלפני 70 שנה הוא בא היום להגיד הוא לא מבין מה זה מהאנשים מסת מסתכלים באייפונים הוא לא מבין על מה מדברים פה אז לכן הוא אומר שעד כדי כך הוא אומר אם אני לא יכול להשפיע על הדור אז אין לי מה להיות פה >> אומר כרגע שאין לי את ההשפעה אז זאת אומרת זה לא הכבוד איך הוא אומר לכבודי כבודי הכבוד זה כבוד של הקדוש ברוך הוא אומר אם מזלזלים בי ואני לא יכול להשפיע אז אין לי מה לעשות פה אותו רעיון רבי יוחנון אמר אם אני לומד ואני לא מבין את מה שאני לומד אני לא יכול לחדד אותו אז הסוג לימוד שלי כבר לא לימוד אז זה שאומרים לי תודה ולפוחים לי על השכם ומביאים לי 24 ראיות

הוא אומר זה לא עוזר לי אני צריך לימוד שאני אוכל לתמק ולהבין ולחקור ברגע שזה לא ככה זה לא ככה >> הרבנית של הברדיצ'ברוב הייתה קרובה של רבנחמי מברסלב רבנחמן הופיע עם האורות שלו עם ההתחדשות שלו והסבא משפול היה ביצה נגדו אבל היא הייתה קרובה של רבנח מברז סלף אז היא עשתה סיפה של גדולי הדור שיכו על הגנתו להגנה על נחמסלב פני הסבא משה >> רבי הגיע שמהגן כן והאדמור הזקן למה הסבא משפול כל כך רודף את הרמנחני נברסלב לא פשטותה פתאום הופיע הסבא משפולי בעצמו הוא אמר מה שהוא אמר ואמר למה אני נקרא סבא כי הסבא יש לו שג אדום והוא מכניס את כל הנכדים האלו בצג והולך ככה איתם >> יפה >> איזה נכדים מה הכוונה >> כוונה שלא אני יכול להגנות צדיקים >> אמר למה נקרא סבא >> כי הסבא לוקח את הנכדים בסם לקט באמת >> מי אמר לך את זה

>> אני לא יודע אבל שם אמר לאבא שלו הוא נכנס >> אמר לאבא שלו למדים ככה הדור הזה של 50 שנה של >> מה אתה אומר לי לאח לאבא שלו את התורה של >> צריך שים אבל שיו שהאוכל יהיה אז הוא לא הבין הוא לא הבין הוא לא שבור לא קלט מה לא כי זה קשה לו להגיד הרבי חל הדבר הזה אבל הוא לא בשבילו זה צוין יצוין את המשיר שלנו פה מה שדיברנו שיש לד הוא ניס שלנו פה גם כשני מכיר שים די קורים פה אוי ואבוי אם שונים באמצע אוי ואבוי פה פה זה כוילל זה לא רק פה צריכים כל אחד ויש לא נותים מישור צב זה יש פה 16 איש >> נכון >> אם לא היה נותן ולא מקשיב לכל אחד היה פה אולי שש >> כן תודה רבה >> תודה רבה כן כן שואל משהו הוא יכול גם נותן לך לפצוע מהמשפחה רבנים >> זה לא צריך להוכיח ברגע שנכנס לפה יהודי עם זקן שחור ואתה מסתכל עליו הוא אומר לו

אדוני אז אדני השכל הש א' התירוץ האחרון הוא יותר חזק >> שכיוון שהוא לא היה שייך לדור הזה הוא לא יכל להשפיע עליו >> הוא לא יכל להשפיע זה בעיה הספר הזה >> זה על אבא שלי >> אתה יוצאת אותו >> לא אני הילדים שלי איתו צ עכשיו >> לא לא >> כל שנה ככל היוצם הוציאו חוב >> עכשיו זה כבר נהיה כמו ספר צריך לקח זה שצרצו את הכל >> מהזו את הכל ועשו כזה ספר >> עוד לא עשו את זה רוצים לעשות לאחו לרב שמר ורבו לנד אותו דבר >> היום רב הם אומרים אותו דבר >> איך אפשר להשיג את זה היום זה נפל לרוב שיצר >> אז אומרים אותו דבר בחמר טוב דתך דנשו שהשם יתן לנו חומר טוב חמרו חוימר >> אז זה יין אז הם אומרים חסידות חוי טוי שהוא גם יכול להרגיש את השמחה במשר מזכיר פה את זה הפרטיזנט מה זה חומר >> חומר טוב זה אני אתן לך משל רחוקה מאוד

>> היה עם >> החמור של המשיח >> עם החמור >> חמור של המשיח >> זה חומר טוב המרל אומר שהמשך על החמור חמור ירבו על החמור הוא ירכב על החומר המרה החומר >> זה כן זה אני יודע שכב על החומר >> אה אז הנה רב שמואל רבינוביץ זה הסבאס פה >> משפחה חבדית שרבי >> אנחנו עוד באמצע אנחנו פה בהלכות שבת דף שס שס >> שס זה בצד השני כאן אז אנחנו פה עוד באמצע העניינים של הקמאות תראו כמה שהוא מעריך כמה שאדמור הזקן מעריך בכמאות ואתמול דיברנו על זה >> למה הוא מעריך כל כך בכמאות >> איך לעשות קמאות ואיזה דין של קמאות מותר לצאת בשבת >> אי אפשר >> אתמול אמרנו שאנחנו מלמדים פה איך להיות באבא >> באבא >> איזה עמוד >> אנחנו בעמוד ש ס >> איזה סעיף >> זה נוגע לזמננו הלכות שבת יכול לא ב >> זה נוגע >> אנחנו מתעקבים מתעקבים מתעכבים >> זה נוגע זה נוגע להבנת העניין מה זה נקרא

הוצאה ומה זה לא נקרא הוצאה >> כשאתה לוקח דבר ואתה מחדד אותו אז אם אתה אומר אסור להוציא בשבת אז אתה מבין אסור בן אדם אסור לו להוציא בשבת אנחנו יודעים אבל אם אתה בא ומסביר מה זה יש בהוצאה נגדים לזה בהוצאה יש מצב כזה שהגמרא מביאה מביאה את זה בתחילת שבת מביאה הגמרא את תוצאה בשבת >> ככה מתחילה מסכת >> כך מתחילה המסכת אז דיברנו פעם על זה מה פתאום המסכת מתחילה בהוצאה הגמרא עצמה שואלת זאת אומרת הגמרא שיש מכיוון שהוצאה זה מלאכה לא פשוטה הגמרא הייתה צריכה להתחיל בשבת בכלל גדול חרישה זריעה >> למה תתחות מלאכה >> כן אז למה למה הגמרא לוקחת דווקא את הנושא של הוצאה, >> יציאה >> עוד כן אז הוא מסביר את זה בצורה כזו להבין מה זה נקרא מלאכת שבת רק ממלאכת תוצאה אפשר להבין את זה כיוון שאם אתה אומר חרישה אתה מבין בן אדם חורש לוקח את

הזה וחורש עושה חריץ בקרקע אז אתה מבין שהוא עשה פה מלאכה בשבת זה לא הולך באותו סוגי מלאכה בשבת זה הולך מלכס מחשבת אם אתה חשבת השקעת את המוח אז זה מלאכה שמחייבים אותך בשבת אבל אם לא השקעת את המוח בן אדם עבר ונדלק לו החשמל הוא לא עשה כלום הוא לא התכוון דבר שנמזכב אז הוא לא מתכוון לעשות פה שום דבר אז ה הייתה פה מלאכה אז הייתה פה החיוב הוא לא על המלאכה החיוב הוא על המחשבה של הבן אדם איך לעשות המלאכה עכשיו פה הוא לוקח את הקמע כמע זה היה דבר שהיה נפרוץ בזמנו עכשיו הוא מסביר לך כמה יכול להיות באותו קמע כמה כמה יכול להיות סוגים של דברים שאם אתה התכוונת לזה אז זה נקרא פה אנחנו מדברים על זה הרי לא משחק זה מלאכת מחשבת מלאכת הוצאה מדרייסה זה כמו ש >> אם בן אדם יוצא עם קמע >> זה מוקצה >> והקמע זה לא רק זה לא מוקצה לו דוגמה הוא

נותן >> זה לא זה לא תכשיט >> מכיוון שלוקחים את זה למעשה לוקחים את זה לרפואה יש כמע זה אחת הדוגמאות הכי חזקות שהוא יכול להביא את זה כדי שאנחנו נלמד מפה מה זה מלאכת תוצאה. לכן הוא מתעכב פרטי פרטים של הקמעקמיע ולא חפץ אח זה לא הב >> אז זה מה שאני אומר אז זה מה ש מסביר כמע יש לו ככה כמע יש לו הרבה הרבה דרכים שהוא יכול להיות טוב ואתה יכול לצאת עם זה בשבת והוא יכול להיות איסור גמור לו דורס תכשיט זה משהו אחר לא >> תכשיט זה תכשיט מותר רק הוא צריך להיות תפו טוב הוא צריך להיות בצורה כזו שלא תוציא יש לו תנאים מסוימים כמע זה דין אחר לגמרי >> מה הסיפור של הקמ הרב >> קמעה זה לוקחים בן אדם לרפואה >> מה כותבים שם שמע ישראל מה >> לא כל מיני יש כל מיני סוגי לחש כל מיני סוגי לחשים שכותבים בקמ >> היום לא עושים את זה

>> היום יש היום גם כן שעושים את זה אבל היום אין כל כך הרבה בחוץ לארץ יש יותר רשות הרבים אבל פה אין רשות הרבים כמעט אז רוב המקומות בערים בכל זה יש הכל הכל עושים עירוב עירוב העירוב עושה את זה למקום אחד >> אבל פה לכן אתה שואל למה אדמור הזקן מעריך כל כך בכמהות אז הוא מסביר את זה בגלל שפה אתה יכול להבין בדיוק >> את כל הלכות שבת בצורה כזו >> גד של מלאכה גד של מלאכה >> את כן למה ואיך אז בתכשיט אין הרבה בעיות אבל בכמיה אז לפעמים הוא כן חי הוא כן מותר לצאת ולפעמים אסור לצאת אז אנחנו פה אומרים למה לא לקחו סידור >> מה >> סידור שגם אות >> אז זה מה שאני אומר בסידור אתה לא תדע את כל הפרטים בקמ >> אז זה בדיוק מה שאני אומר בגלל לכן הוא מעריך ומביא פה כל כך הרבה סעיפים בגלל זה לא כל מיני סוגי דוגמאות כדי שתבין מה

הגדר האמיתי של מלאכת תוצאה >> אם אני הייתי אומר לך סידור סידור אסור להוציא בשבת אין שום שאלה גמרנו אז גמרת את הכל כשאני בא ואומר לך כמע אז הוא מביא ככה שכמיה צריך יש לו דין שמי שכותב אותו צריך להיות מומחה זאת אומרת שאם בן אדם הוא לא מומחה והוציא לך קמע אז אתה לא אז זה לא קמע אז אסור לך לצאת עם זה בשבת אם בן אדם מומחה הוציא לך קמעה אבל הקמה הזו היא לא עוד לא עוד לא בדיוק זאת אומרת זה לחש חדש שהוא עכשיו מצא אפילו שהוא מומחה גדול אבל את הלחש הזה זה עוד לא בדק אסור להוציא אותו אז יש לו דין עכשיו אנחנו אומרים אנחנו מדברים בסעיף כ"ח אנחנו כבר למדנו את זה אבל נחזור עוד פעם אבל אם היגרת אחת ריפתה ג' פעמים אפילו לאדם אחד זאת אומרת בן אדם כתב כמ אחת ושלוש פעמים >> ריפטה אותו >> הבן אדם הזה היה חולה אמרנו אתמול שהוא

היה חולה בדלגת ראות כמה שנים היה לו כמע ברגע שהוא לבש את עבר אז אז אם זה ריפה את הבן אדם אחד אפילו אז אנחנו אומרים נעשה את כמע זו מומחה לכל דבר זאת אומרת הקמ הזו לכל אדם זאת אומרת שהכמע הזו יש לה כוח לרפות כל אדם >> מותר לעשות את זה מהתורה לא תעשה לך כל >> זה עוד מעט זה זה עוד דיון זה אתה שואל שאלה טובה ויש על זה עוד דיון אבל פה מדובר על כמה שבן אדם לקח את זה שלוש פעמים בן אדם אחד וזה ריפה אותו אז אשר עכשיו הכמ דבר שמרפא >> זה רפואה >> אז כל אדם אחר מותר לו לצאת בו בשבת למה שמן הסתם יש לטלות הרפואה בכמי המומחה ולא במזל החולה אנחנו טוענים שזה הקמ היא דבר גדול אתה רואה שמזל לא היה לו למה בגלל שהוא נהיה שלוש פעמים חולה אבל על ידי הקמ הוא התרפא אז זה קמיה המיוחדת של ממ מומחה אז שהקמ היא מומחית מה שאין כן כשגרות

ריפוע אדם אחד בן אדם אחד קיבל שלוש סוגי כמאות כל פעם הוא קיבל קמאה אחרת אפילו שהוא כתב באותו קמע את אותו לשון את אותו לחש >> אבל כל לא לא משנה הוא לקח קמע הוא נתן לבן אדם פעם אחת הבן אדם עברי הוא שם הוא לא הוא לא הוא לא החזיק אותו אחרי שנה הוא עוד פעם נהיה חולה נתנו לו אותו לחש של כמע כמעה חדשה שלוש פעמים אז אומר אז אנחנו אומרים שאז לא נעשת שום אחת ממקמי המומחה אפילו שזה ריפה בן אדם מכיוון שכל אחת ריפתה בן אדם פעם אחת אז זה לא ועל כן צריך לטלוט הרפואה במזל האדם או במזל הרופא הכותב האגרות האלה קורא לו רופא לזה שכותב לא רצה לכתוב לו בבא אז הוא כותב לו רופא שהכותב אגרות או במזל החולה שמקבל הרפואה מהאגרות אז הזי לא נעשה הרופא מומחה על ידי כך אולי שם המזל החולה שאולי זה המזל של החולה אלא אם כן ריפה לג' בני אדם שאז מן הסתם

הרפואיה הרפואה תלויה במזלו של הכותב שכיוון שהוחזג בג' אנשים אז פה הוא מביא שאם בן אדם אחד כתב כתב לבן אדם אחד שלוש פעמים אז זה אומר אני אומר שזה המזל של הבן אדם זה דבר שאנחנו לא יכולים בשום מקום לתפוס כזה דבר הוא כתב לו כמע שלוש פעמים אותו סוג כמע אז אנחנו אומרים שהבן אדם הזה זה מזל שלו בכלל זה לא המזל של הקמ >> זה שכותב או זה ש >> לא זה של הבן אדם זה שקיבל ואם אתה בא ואומר שאם הוא ריפה שלוש בני אדם אז הקמי עצמו עצמו הוא תקמע טוב אבל אני לא טולה את זה בקמע אלא אני טולה את זה בקמע של הבבא שכתב את זה מי שכתב את זה אז אומר אז מסתם הרפואה תלויה במזלו שזה שכתב את זה כיוון שהוחזק זה דבר שבשום מקום אחר אתה לא יכול למצוא את את האחתמצס האלה עכשיו הוא ממשיך ואם הרופא איבד את המחאתו מלחש זה כגון שאחר שריפק ג' בני אדם בלחש אחד

כתב עוד ג' אגרות מלחש זה לג בני אדם ולא אילו וזה לא עזר כלום מכם וילך >> אז אומר מכם וילך אסור לצאת באגרותיו שיכתוב עוד או אפילו באגרות שכתב כבר בהודו ממחה זאת אומרת שאם הוא כתב שלוש וזה עבד טוב אחר כך הוא כתב עוד שלוש וזה לא עזר אז השאלה ככה שלוש פעמים זה כן עזר אז הוא נהיה מומחה עכשיו שלוש פעמים הוא כותב וזה לא עוזר >> מומחה קטן עכשיו >> אז הוא כבר לא מומחה >> אוי הוא ירד לי גם >> הוא ירד ה הוא ירד >> קטן >> השאלה היא פה קצת אחרת אם הבן אדם אנחנו אומרים ככה יש לנו פה את הרופא את הכותב שהוא המומחה יש לנו את הקמעה שהיא שהקמע זה הדבר שאנחנו לומדים אותו ויש לך אחר כך את המזל של הבן אדם עכשיו לך תדע מה השפיע על מה האם המזל של הכותב השפיע על הכמ שהקמעה עצמה היא כל כך טובה שהיא משפיעה לבד או הדבר השלישי האם המזל של הבן אדם

>> שזה הוא המעורר אז פה הוא אומר ככה שאם הרופא כתב זאת אומרת המומחה כתב שלוש כמאות וזה עזר עכשיו הוא כתב עוד שלוש כמאות וזה לא עזר אז אם זה ואם הרביעית כבר לא עזרה אז מה תגיד זה התבטל אומר לא כל יש לו חזקה, אבל להוציא אותו מהחזקה צריך שיכתוב שלוש פעמים כ וזה לא יעזור הולך. >> אז אתה יכול אבל להגיד, הוא נתן את זה לחולה כזה שפה זה כבר הרפואה כבר לא תעזור לו. >> הקמאות לא יעזור לו. >> אה >> שום קמז. >> כן כן כן אבל אנחנו צריכים לדון בזה להבין את הדבר. זאת אומרת למה מכיוון שיש לנו פה כמה וכמה תנאים למה זה לא עוזר? אז בוא נראה מה שהוא אומר. במ דברים אמורים באגרות שלא ריפו אלא פעם אחת או שניים אבל גרת שהיא ריפתאה כבר ג' פעמים כיוון שנעשה את כמי המומחם מצד עצמה מותר לכל אדם לצאת בו לעולם אף לאחר שעבד הרופא שכתבה את את

המחלתו זאת אומרת הרופא כתב לו המומחה כתב לו והמומחה הזה אחר כך כתב לעוד כמה אנשים וזה לא עזר אבל מכיוון שהקמע הזה זה יש לו כבר דין של מומחה אז אפילו אם לקחו את זה אז מה יהיה אם שלושה אנשים לקחו את זה וזה לא עזר להם >> לכאורה >> אז פה צריך אז זה לא אז זה צריך להתבטל אז מה זה לא מתבטל פה אני כבר טולה את זה >> במזל של הבן אדם >> לא בא >> אתה רואה שקודם שלוש בני אדם נתרפו >> הוא לא כותב את זה אבל אני מסביר את זה >> סתם כן >> למה >> כמיה כבר לא עובדת גם ודאי ש >> זה אז הוא אומר לא אז הוא אומר פה מותר לכל אדם לצאת בה לעולם אפילו אם זה לא עוז לאחר למה זה לא עובד קמיות אחרות חדשות לא עובדות היא עבדה עכשיו אצלו זה לא עובד יש שלוש אנשים מה אז השאלה מה אנחנו אומרים הקמ קיבל חזקה ואת החזקה הזו היא לא מתבטל כבר אז אומר

לעולם אף להבחר שהרופא הזה שכתב את המ הוא הפסיק >> הרופאה היא בד אבל הקמיה לא ניסע אותה היא לא הצליחה לא >> ועכשיו אם היא לא הצליחה בשלושה אנשים >> ודאי שתבטל >> לא >> עכשיו שלא לא תראה את הלשון תראה את הלשון שלו אומר כיוון שנעשה את ממ כמחה מצד עצמה מותר לכל אדם לצאת בהעולם הטובה עכשיו >> לעולם מה זה נקרא לעולם שרק בן אדם לא כל מה שותכלה >> מאיפה אתה יודע אם זה עכשיו הוא לבש את זה >> פעם תן לי עוד בן אדם אדם רביעי אם לא יבוא לא יבוא >> אז אז בפשטות כמעיה לא מתבטל חזקה עד ששלוש פעמים לפחות ופה הוא אומר שהקמיה לא מבטלת בכלל >> ככה אני מבין את זה אני לא אתה יכול לחלוק עלי אתה הרב פה >> לא לא אני לא אני אומר את זה ואנחנו בכוילל אז אם אתה אומר אחרת זה יכול להיות אחרת זה לא במים אמורים >> שלא פעמים בצ שלוש פעמים צריך

>> לא לא שאנחנו שלא יצליח >> לא לא אני לא אומר אני לא אומר אני אומר פה הרייה שרה אני מנסה אני מנסה אני מנסה להבין את מה שהוא אומר לעולם מה זה לעולם זה מה שאני הפריע לי פה אז הוא ממשיך במ דברים אמורים כשנעשה את היגרת זו כמחה קודם שנעשה הרופא מומחה או אפילו באו בית המחאות כאחד כגון שכתב בית אגרות לבני לבית בני אדם כל אחת מהם ריבתה לאדם אחריה וה כל אדם בכל אופן וכל אחת ריבתה לשני בני אדם ואחר כך כתב היגרת שלישית לאחד מהם וריפה אותו אדם בית פעמים ואז עדיין לא נעשה רופא מומחה זאת אומרת רופא מומחה הוא צריך להיות מתי הוא נהיה מומחה בסדר מתי הוא נהיה מומחה אם הוא נתן אם הוא עשה כמע לבן אדם אחד אז הוא עוד לא מוכר הוא עשה לשני בני אדם וזה יזר אז הוא גם כן עוד לא מוכר הוא עשה לבן אדם בית פעמים ולא אחד שלישי אז עוד גם כן לא אבל אם בן

אדם של >> אז אומר אז אומר כיוון שלא הוחזק עדיין בג' אנשים הוא צריך להיות מוחזג בג אנשים וכן ניגרת זו השלישית אינה כמה מומחה עדיין כיוון שלא ריפאה אלא בית פעמים ואחר כך ריפה היא גרת זו השלישית פעם ג לאדם אחר שנעשה רופא שכתב אז הוא נהיה מומחה ללחש >> זה צריך תשע נשואים לא >> לא שלוש >> שלוש אנשים וכל אחד שלוש פעמים >> לא לא >> שלוש אפילו שלוש קמאות >> כן >> משלוש לשלוש אנשים שלוש אנשים אז אחד פעם אחת כל פעם אז הכמית כמיה של מומחה >> אבל הוא >> אבל הוא נהיה מומחה >> הבנתי >> אז אומר פה שכיוון הוא כתב נעשה רופא שכ כתבה מומחה ללחש זה כיוון שהוחזג בג אנשים וגם מגרת זו השלישית נעשה את כמי המומחה לעולם אף לאחר שיאבד הרופא אם אם הקמ הזו ריפאה שלושה אנשים אז זה גם כן נהיה ככה אבל אם נעשה רופא הרופא מומחה קודם שנעשה איגרת זוקה

מהמומחה היינו שריפה כבר ג' אנשים בג' אגרות קודם שריפה הגרת זו פעם שלישית אף היגרת זו עם משני אגרות שנתחזק בהם הרופא למומחה אסור לצאת בה אחר שעבד הרופא המחאתו כי שמה אין ניגרת זו כמה היה מומחה תראה כמה סוגים של כמה סוגים שאפשר להביא את זה הוא הרופא הזה היה מומחה הוא כתב שלוש אגרות, שלוש כמאות וזה היה טוב לשלושה בני אדם אז הוא כבר מומחה. עכשיו הקמ הזו ריפאה שני בני אדם לא שלוש כמע אחת. והרופא הזה עכשיו איבד מחזקתו בגלל שהוא כתב עוד כמאות וזה לא עזר. אז יוצא אומר שהרופא הזה איבד את חזקתו והקמיה עדיין היא לא עובדת. עכשיו את הקמ הזו שיצאה פעמיים אי אפשר לצאת איתה פעם שלישית כיוון שאם הרופא היה לו חזקה אז הוא יכול להוציא כל יש לו כבר חזקה על הקמאות >> כן >> הקמ עצמה הרופא איבד חזקה אז הקמ עצמה אין

לה חזקה >> עוד לא קיבלה >> היא עוד לא קיבלה את הכוח שלו >> ואם אחרי שהיא קיבלה >> אם אחרי שהיא קיבלה הוא יכול לצאת איתה תמיד אפילו שהרופא לא רופא לא >> משפילו נפטר >> אז אומר כי שמה אין ניגרת זו כמה מומחה מצד עצמו ומה שריפתע פעם שלישית ומחמת שכתבה רופא שנתברר לנו כבר אמחתו על ידי שריפה ג' פעמים בג' לגרות ואם כן לאחר שאיבד הרופא המחאתו שם עבדה גם כן המחאה הזו של הרופא של הזה זאת אומרת שאפילו שהיא ריפה את הבן אדם פעמיים ואחר כך היא ריפתה עוד בן אדם זה לא מספיק לי הוא צריך לרב הקמ יכולה לקבל חזקה רק אחרי ששלוש בני אדם נפרדים קיבלו את הכוח שלהם טוב שהיה פה כוח עם כדור אנטיביוטיקה אפשר לצאת בשבת או לא >> זה נקרא כמעה שהוא מומחה >> זה הרי יש פה ממחיות הבית חרושת שעשה את זה עשה נישואים והכל עלפי בני אדם

>> בוא נגיד לך ככה עשו את החיסונים >> נו >> ויש המון עכשיו המון אנשים שטוענים שטוענים שהחיסוניים זה סתם בלוף >> תופעות שאומרים שיש להם >> כבר לא מדבר על תופעות ויש כאלה שהיה להם את הקורונה ויש להם תופעות בליסוף מהקורונה הם לא יוצאים מזה >> אבל גם היום הרופא נותן לך נותן אנטיבטיקה אז הוא אומר לקח אנטיביוטיקה אחרת >> שזה הרופא ממח >> לא היום כבר היום זה לכתחילה זה לא שהאנטיביוטיקה עצמה היא אנטיביוטיקה של מומחה >> אנטיביוטיקה יש לו השרה אבל יש הרבה אנשים שזה לא עוזר להם האנטיביוטיקה הזאת אבל הרוב עוזר חר מה >> לכן מכיוון שיש אחרים זה זה תלוי גם בגוף של הבן אדם >> נכון >> זה תלוי גם בגוף של הבן אדם >> אז פה זה תלוי באמונה של הבן אדם >> מה >> פה זה תלוי באמונה של הבן אדם כלסטר פנירפואה >> אסתר פניך זה כמו קלסטר פניו של האבא זה

קנותו זה שיהיה יותר צריך >> ממש יותר דומה לך >> אה זה לא אותו אחד >> זה אותו אחד >> רק זה שהוא היה מבוגר יותר זה ש >> אבל רואים את הקשר >> אי אפשר להכחיש >> אי אפשר להכחיש מה >> באיזה ג >> הוא נפטר? בן 82 >> מי זה? >> אבא שלי? זה אבא שלי. >> מי לא קיבל ספר? >> אבא שלי. >> יש פה למונים שהציבור. >> כן כן הציבור יקח שמואל. >> לימונה אתה גם הבאת רק >> זה חברות שכתבו על אבא שלי בזמנו. >> ראית הוא החליב את השני. >> קיבלת עכשיו הוא מולדה. עכשיו הוא רוצה >> לא מלימון עושים לימונדה. זה כל המטרה של הלימוד ניילונים הכל >> כן הוא הביא הכל הוא הביא גם ניילונים הביא הכל הכל מסודר הוא >> הוא עצמו בישראל בועז בזק הוא ברא אה אתה טוב לימונים בקדמו את הברית את הכמות >> לימנים >> כן בגוז >> הייתי פעם בארצות הברית

נכנסתי לאיזה יהודי אז הוא אמר לי אני מוכרח לכבל אותך במשהו מיוחד הוציא לי עגבניה שזה שהוא עצמו שתה אותה וילי עגבניה אומר יש לזה חשיבות מיוחדת לא קניתי בחד אצלו כן >> הוא גדל אצלי >> רוצה דבר כן כן זה מה כן >> אבל הוא לא שלא >> מה שמה לא י >> שמה לא צריך לעסר >> היה לנו פעם הייתי באר יעקב בישיבה היה שם טבח >> הוא אומר אצלנו היו רבנים כאלה גדולים >> הוא אומר וכל אחד פה כל אחד נהיה לו רב להסיר ולעשות אף אחד לא יישר אצלנו בהונגריה מי יסר א היה לוקח קצת אומר על הראש של החזון איש ככה הוא היה לוקח אמרו לו צריך לעשר אז הוא אומר על הראש של החזון איש אנחנו במצוות נר חנוכה ליו של חנוכה זה מה >> עבר חנוכה משהו אחר >> אבל אנחנו צריכים >> כן כן אבל אנחנו צריכים להתכונן הבא בסיבוב הבא >> ה האור של חנוכה אצל חסידים אומרים שזה כל

הזמן מאיר >> שאין כזה מושג שזה לא מאיר זה מאיר כל השנהכל >> מה להביא >> לא לא לא >> כל השנה כרגע לא >> אז אנחנו במצוות נר חנוכה >> כן >> אז אומר פה הוא מתחיל אדמור שמח צדק הוא אומר כאן ככה עמוד עד אמוד עיין א מצוות נר חנוכה היא מדברי סופרים ואינה ממניין תרייג מצוות יש כמה מצוות שהם דברי סופרים זה חנוכה זה מגילה אה >> מצוות >> כן ומברכים עליה ג' ברכות שלוש ברכות מברכים על מצוות נר חנוכה זה להדליק להדליק נר חנוכה שעשה ניסים לאבותינו בשכי עכשיו הוא להבין מה שתיקנו להדליק נרות על שם הנס שהיה בשמן שהיה ביום כה בכיסלב ולא על נס דניצוח המלחמה עם היוונים שהיה בכד בכסלב שזה העיקר לכאורה ולמה עשו מהעיקר תפל >> זאת אומרת ככה היה מלחמה גדולה של של היוונים עם היוונים >> עם המכבים >> נכון >> אז אתה אז עכשיו בסוף בסוף אז הגיעו לבית

המקדש ולא מצאו אלא פחתום בחותמו של כהן גדול >> אז הלכו ועשו את הנס חנוכה >> על הפח >> על הפח שמן הזה שזה היה כבר אחרי המלחמה ואחרי כל זה אז אז עשו את ה את את המצווה החכמים שהם קבעו את המצווה אז אתה מדליק את הנר חנוכה ואומר על הנר חנוכה שלוש ברכות בשעה שעיקר המצווה מה זה עיקר המצווה לכאורה זה להודות על הנסונים >> אז זה לא על הנס של פח השמן להודות אלא להודות על המלחמה >> אז הוא שואל פה אבל היין גם נס על פח השמן >> בסדר אבל >> שיום אחד הספיק לשמונה ימים >> בסדר אבל אנחנו מס א' יש בזה הבית יוסף שהוא שאל כן אבל כשאנחנו שואלים שאלה על מה בן אדם עבר את כל המלחמה והיה לו פגזים והיה לו זה אז זה אתה אומר אנחנו לא לא שמים לב כשעבר את כל המלחמה עם כל מעטים מעטים >> כן רבים ביד מעטיםכ >> ואתה אומר שם >> טורים ביד

>> טאורים אתה מסתכל על זה מי היה בזמנו הם הלכו ועשו הצגה ב בפולין או בזה עשו הצגה שכתוב בתורה שמי האיש אשר ירא מחטא אפילו אומר שהוא מדבר בתפילין בן בזה א שישוב לביתו מי האיש אשר יראס אישה אז הם עשו הצגה כזו שהביאו על מאות אנשים וברגע שהכהן גדול עלה ו אז הלכו חלק הלכו חלק כל פעם שהוא אלה עוד פעם מי האיש אז הלכו חלק בסוף אז הם השאירו שני שני אנשים והם עשו את זה בדמות של החפץ חיים ורב חיים מבריסק הם אמרו ששני אלה הם הולכים להילחם במלחמה אז באו להגיד את זה לחפץ חיים אומר זה נכון ובאמת ככה היה ששני אלה שיצאו אלה ניצחו את המלחמה אומר זה נכון מה שהם עושים צחוק זה צחוק אבל המציאות היא ככה הייתה אז פה הוא אומר שאנחנו אנחנו מדברים להדליק נרות על שם הנס שהיה בשמן שהיה ביום כה בכסלב ולא על נס דניצוח המלחמה עם

היוונים שהיה בכד כסלב שזהו העיקר לכאורה העיקר זה היה שניצחו במלחמה ולמה הוא אומר עשו מהעיקר תפל הרי אומרים באמת אז אומר העיקר זה היה ניצוח במלחמה ולוקחים את זה שמצאו פח בכ של כהן גדול ועל זה מדליקים את השמן את כל הימים וכיוצא בזה אומר מצינו בפורים שקבעו ביום המחראת שאחר המלחמה כמו שכתוב והרוג ושונייהם ביג >> ו >> וח ביד ועשה אותו יום משתה ושמחה אז הוא אומר איך בפורים עשו את השמחה יום אחרי כן כן. למה עשו את זה יום אחרי כן? והוא ממשיך ובפסח נקבע יום טוב בזמן בו בזמן שהיה הנס ליציאת מצרים ומכת בכורות שזה היה השיא באותו לילה אז עשו את זה בטו וגם הטעם שבפסח אין מברכים בלשון שעשה ניסים אז הוא שואל פה כמה שאלות שאלה אחת למה לקחו ועשו את המצווה לא באותו יום. למה עשו את זה על פח שמן ולא על עצם הדבר? והוא שואל למה אנחנו ובפורים אותו

רעיון שגם עשו את זה לא באותו יום את משתה ושמחה ובפסח הוא אומר שזה מן התורה אז עשו את היום טוב באותו יום >> ועכשיו הוא שואל ובפסח לא אומרים על הנסים ופה כן אומרים על הנסים אז אומר הנה אז הוא מתחיל הנה מבואר בפרי יצחיים בעניין ההפרש בין שבת ומועדי השם לחנוכה ופורים שבשבת ובג רגלים הוא אייחוד זון זון פונים בפונים היינו שעולת עד בחינת כתר שלו הוא מתייחדת עם הזה אז הוא אומר שבשבת ובג רגלים אז אנחנו אומרים שזה מגיע הקדושה עד בחינת קטע שלו וזה מתייחד עם הזה עם זה רמפי אבל בחנוכה ובפורים קומתה רק עד בבחינת נצח עוד יסוד כבול בחנוכה לא צריך מותר לעבוד מותר לעשות אז בחנוכה אז זה מבחינת נצח עוד יסוד שזה לא עולה עד לכתר אלא שמקבל את מנאות דזה בעצמה שהוא מקבל את הכוח מהאוד דזה בעצמה שלא על ידי יעקב ואחר כך מתייחדת עם יעקב

ואמנם על ידי הדלקת נר חנוכה אנו ממשיכים להרע מן האורות דייחודים עליונים דפנים בפנים ולפי שהמשכה זו באותיותה מקבלת בעוד לכן קבו לומר על הניסים בהוד היה זאת אומרת שאומרים את זה במודים מכיוון ששם למה אנחנו מקבלים את השפע, מקבלים את זה בחנוכה וזה בא מהעוד מאוד אנחנו אומרים שזה אנחנו אומרים שחנוכה ופורים אז זה מגיע רק עד עוד אז בעוד מקבלים אומרים על הניסים אומרים את זה מתי בהודעה ככה הוא מסביר אז אומר כאן אולי להבין ולהשכיל. כך אומר האריזל. האריזל הסביר שבחנוכה אומרים על הניסים בהודיה מכיוון שזה מקבל עד עוד ולכן אומרים את זה בהודעה אז אומרים על הניסים. אז אומר ולהבין ולהשכיל בדברי קודשו של האריזל הני עיקר ההפרש על פי פשוט בין נס פסח דפסח לנס דחנוכה ופורים שנס דפסח הוא היציאה מעבדות לחירות דהיינו

מאיסורי הגוף ששיבדו בהם מצרים בפרך בעבודה קשה פסח היה שהקדוש ברוך הוא הוציא אותם מאיסורי הגוף שאייסורי הגוף גוף היה שמה פשוט הביא לי אותם בפרך אז לכן הוציאו אותם מה שאם כן חנוכה ופורים הוא שניצולו משקחת הדת שעל זה לבד הייתה הגזירה כמו שכתוב ביקש להשכיחם תורצך >> למרות שבפורים זה היה להרוג כן אז הוא ממשיךכן הוא ממשיך את זה ואומר וכן בפורים כתוב ודתיהם שונות מה הכוונה שדתיהם הם שונות שאם ישראל היו ישראל מכניעים לדתם חס ושלום לא היו מבקשים יותר אלא שישראל עם קדושו לא היו מבקשים יותר היה להם מספיק שיקנו הם היו מוותרים להם >> לא היו רוצים להשמיד אותם >> הם לא היו משמידים אותם אם הם היו כופרים הם היו חס ושלום עובדים מעבודה זרה אז אז כן >> אלא שישראל עם קודשו נתנו נפשם על הדעת להילחם עבור זה להילחם

עבור זה ונתן השם יתברך וגברה יד ישראל בניצחום ונמצא הנס הוא במה שנתקיים הדת זאת אומרת בעצם הנס זה לא הנס על על זה לא הנס על זה שהוא הציל את הגוף אלא הנס הוא שהם נעבדו על על הדת והם החזיקו בדת זה היה הנס והסיבה לזה מה הסיבה והסיבה הוא למעלה אז הוא מסביר שבזמן גלות מצרים היה זה רמפין מבחינת קטנות תלת קלילן בתלת ומבחינת איבור במאי >> אמו >> מה >> אמו >> לא שומע >> במ >> כן בבחינת יבו במאי אמו אז אומר בזמן גלות מצרים אז עוד היה לפני קבלת התורה לפני קבלת התורה ושמה למה היה עניין שהזה היה מבחינת קטנות? זה עוד לא היה מבחינה אחרי מתן תורה. כמו שכתוב טעמי המצוות לרב רב חיים ויטל בניין קורבן פסח ראשו על קראה ועל קרבו. והיינו הכוונה למה קורבן פסח הוא בצורה כזו של קורבן ראשו על קראה ועל קבו. והיינו שמידת החסד שעל ידה בהשפעת החיות

לכל העולמות הייתה מבחינת קטנות מאוד דהיינו שהייתה השפעה רק מבחינת אחוריים אז אומר שבפסח לכאורה דא מדברים היום על חנוכה על פורים שזה לכאורה נראה יותר פשוט >> לרבונון >> וזה לרבונון אז אומר שזה היה שבפסח היה בחינת ת קטנות זה עוד היה לפני מתן תורה כמן ואומר והם קיבלו את ההשפעה של פסח מבחינת אחוריים כמן דשוד בוסקטפין למה לפי שכבר מת יוסף וכל הדור ההוא שהיו גורמים שפע פנימיות בעבודתם ומבחינת אחוריים מקבלים מצרים ופרעה ולכן היינו עבדים לפרעה במלאכה ועבודת פרק מהדר השפע הפנימיות ממידת חסד עליון אלינו והיינו תפילים להם אז פה הוא מסביר למה במצרים זה היה מבחינת אחוריים איך קיבלו את השפע שזה רק מבחינת אחוריים אז אומר מכיוון שבמצרים אז קודם היה יוסף ואח וכל הדור ההוא אז היה שפע גדול שהם הביאו את השפע אחר כך

שהם התחילו לעבוד את מצרים אז הם את החיות שלהם קיבלו דרך דרך מצרים ומצרים עצמם קיבלו בדרך אחוריים זה קצת >> אז זאת אומרת שגם מצרים וגם פרעה ולכן היינו עבדים לפרעה במלאכה ועבודת פרך מהדר שפע פנימיות במידת חסד העליון אלינו והיינו תפילים להם עכשיו והנס יציאת מצרים הוא עניין תוספת ההרה בחסד האצילות נס של יציאת מצרים זאת אומרת שקיבלו החסד ש באצילות זה המקום הכי גבוה אז אומר שהם קיבלו תוספת ההרה כדי שיוכלו לצאת ממצרים כידוע שהוא בבחינת לידה והמשכת מוכין דגדלות לזה זאת אומרת אצילות זה התחלה והחסד שבאצילות זה ממש ההתחלה חוכמה בנהג וחסד אצילות אז זה כמו לידה שאז לידה שאז פורץ החסד פורץ הבן אדם בלידה אבל לפני כן זה מבחינת טיבור אחרי שזה יוצא החוצה אז זה כבר אז הוא אומר זה מבחינת לידה ואז הוא מקבל מוכים דגדלות לזה ועיקרו מבחינת חסד יומם

דאזי למקו ליוימין שחסד יומם הולך עם כל הימים ואז העירה מידת חסד אלינו מבחינת פנימיות השפע והייתה הגאולה מעבדות לחירות. ולכן הפסח, אנחנו אומרים שפסח כנגד אברהם, שאברהם היה מרכבה לחסד עליון. חסד הראשון זה אברהם. ואברהם היה מרכבה לחסד עליון. כמו שכתוב אברהם אוהבי. >> כן. והנה כל תוספת ההרה במידות הוא על ידי שמה במידות שמגיע עניין של חסד זה על ידי שם כי הנה נודע שבחינת קטנות הוא מבחינת הוא משמות אלוקים ומבחינת גדלות ובחינת גדלות מאיפה זה בא משם הויה זאת אומרת שיש כשבן אדם מקבל מה מה זה קטנות? קטנות זה נקרא שזה נכנס לתוך הבן אדם. זה משפיע בתוך העולמות בצורה של צמצום. >> בחינת גדלות שזה שלמעלה מהעולמות שזה יותר גבוה. זה סובב בדיוק בדיוק. >> אז אומר כי הנה נודע שבחינת קטנות ומשמות אלוקים בחינת קדלות ומשם הויה. אך יש

מילוי ידין ומילוי איין ומילוי א'ין שזה השמות מב שמותב זה הכל תלוי שמה ושם ושם הו מתלבש בכלים דזה שהוא המידות העליונות שהוא מילוי א'ין ונקרא שמה שמה זה בנוי יקוק בצורה של שמות א' אז אם אתה שמה ונתבאר אצלנו בדרוש עניינו בדרוש המילויים שהעניין כאב יודין אחד למעלה ואחד למטה הא' בנוי י למעלה וי למטה ואחד באמצע והפס האחד זה באמצע ואחד למטה ובאמצע כמין ו וגם הו שבאמצע יש כמין עיקום בהתחלתו דהיינו לצד שמאל ובסופו הוא לצד ימין זה מתחיל מצד שמאלפ הפס הזה האמצעי של הא' מתחיל מצד שמאל לצד ימין. אז הוא אומר ככה, אך לצ אך צד שמאל גבוה מצד ימין. >> אה בסדר בס >> הוא עניין של הלכסון הנמשך מגבורה >> הנמשך מגבורה שבקו השמאל אל נצח שבקו הימין למטה ממנה לחברם יחד. ושני היהודים שעלבוב אחד מלמעלה בחינת חוכמה לה ואחד

למטה מבחינה חוכמתה שכולם מתחברים יחד אך שהם מבחינת צמצום שעל זה הוא רמז מידת הגבורה הכלולה עם הנצח אז פה הוא מסביר מה זה הלשון מה זה הא' הצורה של הא' אנחנו יודעים שכל אות ואות יש לה צורה מיוחדת והצורה המיוחדת מביא לידי השפעה מיוחדת וההשפעה של האות א' אז הוא אומר שא' יש לו שני בנוי משני יודים ייום וי תחתון כך יש מין ו כזה שהו הוא המחבר תמיד ו' זה המשפיע שהוא מביא ממידה מסוימת עד למידה אחרת זה מה ש זה מה שהוא אומר >> מה >> המשוך >> כן המשוך אז אומר וגם הו שבאמצע יש עיקום מתחילתו אלכסון הנמשך מג סגורה שבקו השמאל לנצח שני היהודים שעליוב אחד למעלה מבחינת חוכמה לה ואחד למטה מבחינת חוכמת ואז כולם מתחברים יחד אך מה השם בבחינת צמצום שעל זה הוא רמז מידת הגבורה הכלולה עם הנצח לכן ידוע הכלל שבהתלבשות אור אינסוף ובחוכמה

אור אינסוף הדבר הראשון שהוא מתלבש כשהוא יורד למטה דבר הראשון זה חוכמה חוכמה דאצילות ומהחוכמה נמשך אחר כך לכל המידות >> כמו שכתב בעץ חיים לכן גם תוספת אור במידה במידות הוא על ידי שם הויה שמתחיל בי שהוא בבחינת חוכמה ואחר כך גם המילוי של השם שהוא כבר כוח הנמשך מאינסוף ברוך הוא אל המידות מה שיהיה שמו וצפון בהם לצורך השפעה אל שלמטה מהם שזהו שזהו סוד המילואים כמו שכתוב שם הני הוא גם כן על ידי החוכמה ולכן הוא במילוי א'ים שא' יש בו יודים כנל ואמנם לפי שחוכמה זו באה בצמצום על כן נרמז הי' באות אחר שהוא אות א' וזהו ש כתוב ורא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בקל שדימי לא ידעתי להם. אז פה הוא מסביר שלמעשה מעשה הרי הוא מסביר פה הכל בעניינים של קבלה אבל הוא מסביר מה הכוונה באות א'. אז כדי שאנחנו קצת נבין אנחנו את העניינים

קשה להבין את זה. אז הוא אומר ככה הכניסה הראשונה של אור אינסוף שהוא מתחיל להשפיע בספירות אז זה חוכמה. מי חוכמה? חוכמה זה עניינו י. אז שם הראשון של שם ה זה יק אז דבר ראשון נכנס ל' היפעה הראשונה עכשיו שאתה מסתכל על השפעה ההמשכית אז זה בא מה ופה זה a לא אפשר לכתוב ה א אם אני כותב את ה a לבד אני יכול לכתוב אותו ה >> או אני אבל פה כותבים אותו בהא אומר אז עניין של למה כותבים אותו בשם א' >> מה זה פה למה פה מה זה פה א' יודע פה אומר בעולמות כשאנחנו מדברים על על א' הא' הוא מורכב משני יהודים שזה שני יהודים ש של שם ה ואחר כך הוא מסביר שמכיוון שזה בא בחוכמה אז השפע יורד בהתחלה בחוכמה אז לכן הוא אומר במילוי האל'ים שהא'ים יש בו שני יודים כנל אמנם לפי שהחוכמה הזו באה בצמצום על כן אז י הוא לא י בפני עצמו אלא הוא נחל בתוך האות א' הוא נכלל.

זאת אומרת וזהו שכתוב ורא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בקל שי אז אומר לא בשמי לא נודעתי כי אבות היו מרכבה לחגס שחגס זה נקרא חסד גבורה תפארת אבל איזה חגס דאצילות הם היו המרכבה לחגס והיו מקבלים משם גילוי האלוקות ולכן כשהקדוש ברוך הוא אומר לו למשה רבנו ושמי ההי לא נודעתי להם ולכן לא נתגלה להם המיטות שם הויה כמו שהוא אלא זה בא על ידי מילויים על כל מיני סוגי מילוי וגם זאת המילוי דא'ן הוא צמצום לגבי הי' בגלל שהא' הוא קשור לתוך הא' עצמו לגבי הי' עצמו דשם הו כנל כמו שנתבאר שהמילוי הוא מה שצפון בתוך המידות לצורך השפעה למטה כמו האבות שהמקבלים הם היו מקבלים ממילו דמה נמשיך בעזרת השם אחר >> צריך להגיד שרקסידס מסבירה את זה בכבוד