ברוכים הבאים לאתר שיעורי תורה MP3 · 770 רמת שלמה ירושלים

חזרה
הלכה  פסוקי דזמרה: סידור שבחו של מקום, וגדרי ההפסק מברוך שאמר עד ישתבח - הרב משה מרדכי גינזבורג

הלכה פסוקי דזמרה: סידור שבחו של מקום, וגדרי ההפסק מברוך שאמר עד ישתבח - הרב משה מרדכי גינזבורג

יום רביעי כ״ד חשון תשפ״ז |44:20

תיאור

*סימן נ"א – פסוקי דזמרה: סידור שבחו של מקום, וגדרי ההפסק מברוך שאמר עד ישתבח* בשיעור זה נעמיק בהלכות פסוקי דזמרה שבשולחן ערוך אדמו"ר הזקן (סימן נ"א), ונבחן כמה פרטים ודקויות בטעם תקנת פסוקי דזמרה ובגדרי ההפסק שבהם – מתי מותר לענות אמן, מתי מותר לשאול בשלום, ומה דין המסיים בבת אחת עם השליח ציבור. *תקציר השיעור* השיעור פותח בטעם תקנת פסוקי דזמרה: חז"ל תיקנו לומר "הלל בכל יום" – שהם פסוקי דזמרה – לפני תפילת שמונה עשרה, כדי לסדר שבחו של מקום תחילה ואחר כך להתפלל ולבקש צרכים, על דרך שעשה משה רבנו שהקדים שבח להקב"ה לפני בקשתו להיכנס לארץ. טעם נוסף: שתהא התפילה מתוך שמחה של מצווה, שהיא עסק בדברי תורה. ועיקר אמירת "תהלה לדוד" (אשרי) נקבע משום מאמר חז"ל (ברכות) שכל האומרה שלוש פעמים ביום מובטח לו שהוא בן עולם הבא; ומשם נמשכה אמירת שאר המזמורים עד סוף תהלים כסדרם. נתבארו פרטי המזמורים: חמשת המזמורים הפותחים ומסיימים ב"הללויה" הם כנגד עשרה לשונות של שבח שבספר תהלים (ניצוח, ניגון, משכיל, מזמור, שיר, תפילה, הודאה, אשרי וכו'), ואף שאומרים רק חלקם הם מרמזים על כלל סוגי השבח. תיקנו ברכה לפניהם (ברוך שאמר) ולאחריהם (ישתבח), שתהא פתיחה וחתימה. ונהגו להוסיף "הודו לה' קראו בשמו" כנוסח שבדברי הימים (ולא כנוסח תהלים), לפי שדוד המלך מסרו לאסף ולאחיו לאומרו לפני הארון. "מזמור לתודה" נאמר בנגינה לפי שכל השירות עתידות להתבטל חוץ ממנו; ואין אומרים אותו בשבת ויום טוב (שאין תודה קריבה בהם), ולא בחול המועד ובערב פסח (מפני חשש חמץ שבלחמי התודה והחשש לגרום לפסול הקרבן); ובתשעה באב כן אומרים אותו, כדברי המהרש"ל, שלכשייבנה המקדש יהיה יום ששון. (יש לאמת פרטי המנהגים בנוסח אשכנז המדויק כנגד הנאמר בעל פה בשיעור.) עיקר השיעור עסק בדיני ההפסק. ברוך שאמר הוא ברכה שלפני פסוקי דזמרה וישתבח ברכה שלאחריהם, ואסור להפסיק בדיבור מתחילת ברוך שאמר עד סוף שמונה עשרה, כדין הפסק בין הברכה לדבר שמברכים עליו. לעניין עניית אמן: הכלל הוא שאין עונין אמן באמצע ברכה אלא אמן של "האל הקדוש" ו"שומע תפילה" בלבד, שיש להן דין דבר שבקדושה. לעומת זאת, באמצע פסוקי דזמרה עצמם (להבדיל מקריאת שמע וברכותיה) מותר לענות אמן על כל הברכות, שכן אף אמן הוא בכלל שבח וזמרה ואינו חשוב הפסק. ואף אם סיים ברוך שאמר ושמע ברכת חברו קודם שהתחיל המזמורים – מותר לענות. (אמן של ברוך שאמר גופא לא הוזכר בתלמוד, ואדמו"ר הזקן מסתייג מלענות עליו, ו"שב ואל תעשה עדיף".) דין המסיים בבת אחת עם השליח ציבור: המסיים ברכה בו זמנית עם החזן יש אומרים שלא יענה אמן, שנראה כעונה אמן אחר ברכת עצמו (שהוא מגונה). אולם בישתבח יש יותר מקום להקל ולענות, לפי שיש נוהגים לענות אמן אחר ישתבח של עצמם אף ביחיד; וכן אם סיים ברכה אחת (ברוך שאמר) בעוד החזן סיים ברכה אחרת (ישתבח) – מותר לענות לדברי הכל, שאינו עונה אחר ברכת עצמו אלא אחר ברכה אחרת. לעניין שאלת שלום: דין פסוקי דזמרה כדין קריאת שמע וברכותיה – בין הפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב מפני הכבוד, ובאמצע הפרק שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד. ו"בין הפרקים" כאן: בין ברוך שאמר לתחילת המזמורים, ובין מזמור למזמור. ופסוקים בודדים שאינם מזמור שלם – אם הם שניים-שלושה פסוקים סמוכים זה לזה כסדרם בתהלים דינם כמזמור אחד (ואין להפסיק בתוכם), אבל פסוקים שאינם סמוכים במקומם בתהלים – בין זה לזה דינו כבין הפרקים. ואם הוצרך להפסיק הפסק גמור מפני צורך גדול, טוב שיעצור ב"ברוך ה' לעולם אמן ואמן" (עד ויברך דוד), וכשיחזור יאמר אותם פסוקים שוב, שישמשו כעין ברכה מחודשת. לבסוף: אסור לומר הפסוק "מי ימלל גבורות ה'" אחר ברוך שאמר (קודם הודו), לפי שנראה כמי שסבור שיכול להשמיע כל תהילתו – והרי זה חירוף, שאין בכוח אדם למלל אפילו מקצת שבחו של מקום. *הנקודה המרכזית* כל עניינם של פסוקי דזמרה הוא לסדר שבחו של מקום קודם הבקשה שבתפילה, ולפיכך הם יחידה אחת המוקפת בברכה לפניה (ברוך שאמר) ולאחריה (ישתבח), שאין להפסיק ביניהן בדיבור עד סוף שמונה עשרה. ומתוך יסוד זה מתבארים דיני ההפסק: עניית אמן אינה חשובה הפסק בתוך פסוקי דזמרה גופא, שכן אף היא שבח וזמרה; אך הפסקת דיבור אסורה אלא לצורך מצווה או מפני הכבוד והיראה כבקריאת שמע וברכותיה. וכל זה נובע מן המגמה האחת: שתהא התפילה סמוכה ככל האפשר לסידור השבח שקדם לה. *עיקרי השיעור* * *טעם התקנה*: פסוקי דזמרה ("הלל בכל יום", ברכות) נתקנו לסדר שבחו של מקום לפני שמונה עשרה, על דרך הקדמת השבח שבתפילת משה; וכדי שתהא התפילה מתוך שמחה של מצווה (עמ' קע"ח – לאמת במקור). * *אשרי וחמשת ההללויה*: עיקר האמירה משום "כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום" (ברכות); וחמשת המזמורים הפותחים ומסיימים ב"הללויה" כנגד עשרה לשונות שבח שבתהלים. * *מזמור לתודה*: נאמר בנגינה שכל השירות עתידות להתבטל חוץ ממנו; ואין אומרים בשבת, יו"ט, חוה"מ וערב פסח (מדין קרבן תודה וחשש חמץ), ובתשעה באב כן אומרים (מהרש"ל). * *גדר ההפסק ועניית אמן*: אסור להפסיק בדיבור מברוך שאמר עד סוף שמונה עשרה; ובאמצע ברכה אין עונין אלא אמן ד"האל הקדוש" ו"שומע תפילה" (דין דבר שבקדושה, ראה סימן ס"ו), אך בתוך פסוקי דזמרה גופם מותר לענות אמן על כל הברכות, שאף אמן שבח הוא (על פי האריז"ל). * *סיום בבת אחת עם הש"ץ*: המסיים עם החזן אותה ברכה – יש להימנע (כנראה כעונה אחר ברכת עצמו), ובישתבח מקילין; ובסיום שתי ברכות שונות כאחת – מותר לענות לכל הדעות. * *שאלת שלום*: כקריאת שמע וברכותיה – בין הפרקים (בין ברוך שאמר למזמורים, ובין מזמור למזמור, ובין פסוקים שאינם סמוכים) שואל מפני הכבוד; פסוקים סמוכים כסדרם – כמזמור אחד. * *"מי ימלל"*: אין לאומרו אחר ברוך שאמר, שנראה כחירוף – כמתיימר להשמיע כל תהילות ה'.

פרטי השיעור

שיעור זה נמסר על ידי הרב משה מרדכי גינזבורג בבית הכנסת 770 רמת שלמה בירושלים, ביום רביעי כ״ד חשון תשפ״ז. משך ההאזנה: 44:20. הנושא הנלמד: הלכה. הקובץ זמין להאזנה ישירה ולהורדה בפורמט MP3, ללא תשלום.

שיעורים נוספים מאת הרב משה מרדכי גינזבורג

כל השיעורים: הרב משה מרדכי גינזבורג