לקוטי תורה פ׳ שלח " שלח לך אנשים כו׳" #2 - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה פ׳ שלח " שלח לך אנשים כו׳" #2 - הרב יצחק מאיר וייס מאמר שלח לך — ירידת הנשמות, טענת המרגלים וסוד ארץ ישראל (ליקוטי תורה פרשת שלח, דף ל"ו, המשך המאמר הראשון) תקציר בשיעור זה נעיין בעומק המאמר הראשון בפרשת שלח שבלקוטי תורה, ונבחן את הקשר שבין טעמה של ירידת הנשמות לתחתונים, טענת המרגלים ומשמעותה הפנימית, ועניין ארץ ישראל כביטוי לגילוי האלוקי בגשמיות. הנקודה המרכזית המאמר מבאר כי תכלית הכוונה העליונה היא "דירה בתחתונים" — המשכת האלוקות ממש בגשמיות. המרגלים טעו בסוברם כי ניתן להמשיך אלוקות רק בדרגת הדיבור, דהיינו בבחינת מלכות דאצילות, ולא בארץ ישראל שלמטה ממש. לעומתם, יהושע וכלב הבינו כי דווקא הבירור שבמעשה הגשמי הוא הממשיך את בחינת אור אין סוף, ומגלה את הדרגות הנעלות ביותר — "ויתר אור מן החשך". עיקרי השיעור עד היכן למדנו (דף ל"ו) — בשיעורים הקודמים נתבאר כי ירידת הנשמות לעולם היא "ירידה צורך עלייה": על ידי סור מרע מסיר היהודי את הקליפות ומכשיר את העולם לקבל את האור האלוקי, ועל ידי ועשה טוב ממשיך את ההמשכה האלוקית — זהו עניין מצוות מעשיות הפועלות בירור ותיקון. ארץ ישראל שלמעלה ושלמטה (דף ל"ו, ג' שורות מלמטה) — "וארץ ישראל מכוונת כנגד ארץ ישראל שלמעלה". ארץ ישראל שלמטה מכוונת כנגד ספירת המלכות, שהיא הדרגה שבה הקדוש ברוך הוא מתגלה כלפי הנבראים. לכן קיום המצוות בארץ ישראל הוא עיקר מקום המצוות, כי שם שורה הגילוי האלוקי ממש. טענת המרגלים — המרגלים לא סירבו להמשכת האלוקות, אלא הסכימו להמשיכה בבחינת דיבור — מלכות דאצילות — אך לא ב"ארץ ישראל שלמטה" ממש. הם הבינו כי שורש הדיבור בחכמה (כמשל התינוק שכוח דיבורו נובע מהתבגרות השכל), ולכן ראו את הדיבור כתחתית הדרגות האפשריות לגילוי אלוקי, מה שמעבר לו — בגשמי ממש — ייראה בעיניהם כ"ארץ אוכלת יושביה", ביטול הגשמי לגמרי. תשובת יהושע וכלב — "דיינו לחכמה ברמיזה": יש דרגה בחכמה שאי אפשר להביאה בדיבור, ודווקא ברמז ובמעשה גשמי היא מתגלה. כמשל חותם האבן הטוב — צורת האותיות אינה נראית על האבן עצמה, אלא דווקא בחותמה בחומר גשמי נגלית הצורה לשלמות; כן ההמשכה הגשמית מגלה את הדרגה הנעלה ביותר — "ויתר אור מן החשך". ארץ ישראל — ארץ שבעת מינים — ארץ ישראל נקראת "ארץ שבעת מינים" בגלל שהיא מבטאת את בירור שבעת המידות (ז' מדות דטהירו), ועל ידם נמשך גילוי אין סוף בכל העולמות. ומכאן גם ההבדל בין המרגלים — שרצו המשכה רק בפנימיות — לבין הכוונה העליונה שהיא המשכה גם בחיצוניות, במעשה ממש.