כולל תפארת לוי יצחק יום ב׳ כ״ג סיון תשפ״ו - הרב אברהם שמואל זאייאנץ

מסלול א׳ — פרשה: פרשת קורח — מלכודת המעלה עיקרי השיעור: סגולת הקטורת לעצירת מגפה: שלוש פעמים בתורה הוקטרה קטורת מחוץ לזמנה הרגיל; קריאת פרשת הקטורת בשחרית ובמנחה היא סגולה לעצירת מגפה, כפי שנהגו בזמן הקורונה מלכודת הבטחון העצמי: קורח, שהיה פיקח וראה ברוח הקודש, היה בטוח שיחיה — וזו עצמה הייתה נפילתו; ציון רש"י על שאלה זו הוא "דבר מופלא" בני קורח שעשו תשובה: בניו גדרו בתשובה בעודם בדרכם לאדמה, ולכן ניצלו; לאחר מכן עלו ומהם נולד שמואל הנביא השפעת השכנות הרוחנית: שבט ראובן חטא בחלקו בגלל שכנותם הפיזית לקורח בחנייה — "אוי לרשע אוי לשכנו"; חובה על כל אדם לשאוף להיות המשפיע ולא המושפע מוסר השכל לדורות: "עד היום הם צועקים: משה אמת ותורתו אמת" — הכרה מאוחרת שאינה מועילה; יש להיזהר מן הרוחניות עצמה כשהיא מוליכה לגאווה מסלול ב׳ — גמרא: מסכת חגיגה, דף ב עמוד ב — חיוב ראייה ושמחה עיקרי השיעור: הברייתא הסותרת: ברייתא אחת פוטרת ואחרת מחייבת את המדבר ואינו שומע; הגמרא מיישבת שהאחת מדברת על ראייה והשנייה על שמחה — ומה שהיה חסר הוא זכרון מצוות השמחה גזרה שווה: "ראייה ראייה": מילת "ראייה" כתובה הן במצוות ראייה ברגל ("שלוש פעמים בשנה יראה") והן בפרשת הקהל ("ובא כל ישראל לראות") — ולכן לומדים ממנה שמי שפטור בהקהל, פטור גם בראייה ברגל מילת "באוזניהם" — שתי אוזניים: רבי תנחום לומד שחירש באוזן אחת פטור מן הראייה, שכן נאמר "באוזניהם" בלשון רבים — ומה שהיה אפשר ללמוד מ"נגד כל ישראל" כבר ידוע; לכן "באוזניהם" בא ללמד שכל אחד צריך לשמוע בשתי אוזניים "פעמים" — מלשון פעמי רגליים: מילת "פעמים" ("שלוש פעמים בשנה") היא גם מלשון פעמי רגליים — ולכן אדם הזקוק לקבים או לפרוטזות פטור, שכן לא הרגלים שלו הם ההולכות הדין לגבי קביים ופרוטזות: מי שאין לו רגלים ומהלך בפרוטזות פטור מן הראייה, ואין "פרוטזה" בגדר "רגל" לצורך מצוה זו — אך מותר לו לעלות ולהתחייב מרצונו מסלול ג׳ — שולחן ערוך הרב: הלכות שבת — דיני חליבה סימן ש"ה, סעיפים ל, לד ובסביבתם עיקרי השיעור: איסור חליבה בשבת ופתרון על ידי גוי (סעיף ל): מותר לומר לגוי לחלוב לצורך צער בעלי חיים, אך רק אם הגוי מקבל את החלב לעצמו, או שישראל משלם לו; אם הגוי חלב מעצמו, מותר ליהודי לטול את החלב בחינם — שכן הגוי עשה לטובתו שיקבל תשלום מן היהודי עבד ושפחה שכורים לשנה (סעיף לד): גוי שנשכר לשנה אינו צריך לקנות ממנו את החלב, שכן מתכוון לטובת עצמו כדי לקבל משכורתו בסוף השנה "כל זה למוצאי שבת": כל הדינים שנאמרו — שמותר ליטול את החלב מהגוי — מתייחסים למוצאי שבת בלבד; בשבת עצמה אסור אפילו לטלטל את החלב, מפני שחכמים גזרו על משקים שזבו מן הפירות בשבת חלב שנחלב לתוך אוכלין: אפילו אם נחלב לתוך כלי עם אוכל (ואין עליו תורת "מפרק" מן התורה) — אסור עד הערב, כי יש עליו תורת "נולד" הבדל בין שבת ליום טוב: ביום טוב מותר לחלוב לתוך אוכלין, שכן הבהמה ראויה לאכילה ביום טוב והחלב בטל אצלה; בשבת, שאסור לשחוט, החלב נחשב "נולד גמור" ואסור מסלול ד׳ — חסידות (דרך מצוותיך): פנימיות הרצון וחיצוניות הרצון (עמוד 156 לאחר אמצע העמוד) עיקרי השיעור: "חפץ" לעומת "רצון": פנימיות הרצון נקראת "חפץ" — כמו "חפץ בבת יעקב" (שכם בן חמור); חיצוניות הרצון נקראת "רצון" — כמו עובד שאומר "רוצה אני ללכת לעבודה" אף שבאמת חפצו הוא בשכר בלבד ראיה ממשנה פרקי דרובין (דרך מצוותיך עמ' 156): "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" — ואף על פי שאינו חפץ לתת גט, אמירת "רוצה אני" מועילה, שכן זוהי חיצוניות הרצון המספיקה לדין ההשפעה האלוקית על ידי תורה ומצוות: התורה היא "רצונו וחכמתו" של הקדוש ברוך הוא — ולכן ההמשכה הנעשית על ידי מצוות עשה היא מבחינת פנימיות רצונו; כל מצווה ממשיכה אור לעולם, ותרי"ג מצוות עשה הם כנגד תרי"ג המשכות אורות לכלים מצוות עשה ומצוות לא תעשה: מצוות עשה ממשיכות אורות (כל מצוה ממשיכה מבחינה מסויימת — סוכה מבחינת חסד, אתרוג מבחינת מלכות); מצוות לא תעשה עניינן הפרדת הרע ומניעת המשכת האור לסטרא אחרא — ולכן נקראים דברים "אסורים" מלשון קשור, שכן העובר עליהם קשור לקליפות אור וכלי — הדוגמה מן הגוף: כשם שכוח הראייה צריך עין כדי להתגלות, כך כל המשכה רוחנית צריכה כלי מתאים; פרטי הלכות המצוות (כגון, מתי הסוכה כשרה ומתי לא) הם "תמונת הכלי" שבו מתגלה ההמשכה — ולכן יש להקפיד על כשרות הכלי בדייקנות