מאמר ״השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלנו״ תשי״ח #3 - הרב יעקב גולדשמיד
יום שלישי כ״ד סיון תשפ״ו
|22:45
תיאור
מאמר ״השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלנו״ תשי״ח #3 - הרב יעקב גולדשמיד
יום ג׳ כ״ד סיון תשפ״ו
קורח, המחלוקת, והבירור – בין תחתונים לעליונים
פתיחה
בשיעור זה נעיין בעומק פרשת קורח על פי ביאור הרבי, ונבחן את מהות חטאו של קורח כשיטה מוטעית בהבנת מעלת התחתונים. נראה כיצד המחלוקת עצמה, על דרך הרקיע המבדיל של יום השני, נושאת בחובה כוונה עליונה – הבירור וההתחברות שבין תחתונים לעליונים.
תקציר
השיעור עוסק בטעות הרוחנית של קורח: הוא הבין שיש מעלה בתחתונים, אך הסיק מזה מסקנה שגויה – שאין צורך בשאיפה לעלות לעליונים. בעקבות כך, הוא רצה להחזיק במחלוקת בין תחתונים לעליונים כמציאות קבועה, ולא כרצף בתנועה ובבירור. הרבי מוסיף כי מחלוקת קורח על דרך הרקיע המבדיל – כוונתה לא הייתה מצד קורח עצמו, אלא מצד "מעלה", כדי שקורח עצמו יתברר; ומכיוון שלא רצה, פספס את האפשרות.
הנקודה המרכזית
חטאו של קורח אינו שהכיר בערך התחתונים – כי אכן יש מעלה בתחתונים – אלא שהוא עצר שם וסבר שהתחתוניות היא המטרה בפני עצמה. הרקיע המבדיל בין מים עליונים לתחתונים נברא כדי שביום השלישי יתברר שגם המחיצה עצמה חיובית – כי התחתונים בוכים ושואפים לעלות. כך גם מחלוקת קורח: כוונת ה' הייתה שקורח יתברר, ואז המחלוקת עצמה היתה מתגלה כחיובית. קורח לא רצה בבירור זה, ובכך פספס את שליחותו.
עיקרי השיעור
טעות קורח וג׳ האותיות קר״ח – קורח הבין שיש מעלה בתחתונים אך חשב שהתכלית היא בתחתוניות עצמה. על פי הרבי, שלוש אותיות שמו מרמזות לשלוש טעויות: האות ח – המייצגת ניתוק (קו שמאל המנותק); ה – עולם שנברא באות ה', שהקו השמאלי המנותק מסמל שצריך תמיד לשאוף; ק – ירידה לגמרי בלא גבולות. (סעיף ה)
שני סוגי עבודה – קדושה ו"בכל דרכיך" – יש עבודה ישירה בתורה ומצוות, ויש עבודת "בכל דרכיך דעהו" – לגלות את הקב"ה גם בעסקים ובחיי הגשם. הסכנה: לשקוע בגשמיות ולשכוח את השליחות. כדי שלא לטבוע, הראש חייב להיות למעלה, והעיסוק בגשמי הוא מכשיר בלבד.
הרקיע המבדיל – מחלוקת לשם בירור – ביום השני נבראה מחיצה בין מים עליונים לתחתונים. ביום השלישי התברר שהמחיצה עצמה חיובית כי התחתונים שואפים לעלות. כך גם מחלוקת קורח: כוונת הקב"ה הייתה שהמחלוקת עצמה תתברר לטובה – לא רק שיצאו ממנה תוצאות חיוביות (חיזוק הכהונה לאהרון, כמבואר בלקוטי שיחות ח"ח עמ' 118), אלא שהמחלוקת עצמה תתגלה כחיובית.
קורח יכול היה להתברר, אך לא רצה – בניגוד לעשו שלא היה יכול להתברר (כי היה ב"שבירה"), קורח היה ניתן לבירור מצד מדרגתו, אלא שסרב. משה רבינו יכול היה לבררו, והמחלוקת הייתה מתגלה כחיובית. כיוון שלא רצה – פספס את הרגע. (ספר המאמרים תרצ״ז; לקוטי שיחות ח"ח עמ' 118, הערה 47)
"כל המחזיק במחלוקת" – הביטוי "מחזיק" מדויק: המחלוקת בין עליונים לתחתונים היא עצם המציאות הנבראת (כרקיע המבדיל). הבעיה אינה המחיצה עצמה, אלא מי שמחזיק בה – שרוצה שהתחתונים ישארו למטה ולא יהיה בהם הצימאון לעלות למעלה.