מאמר ״השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלנו״ תשי״ח #4 - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר ״השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלנו״ תשי״ח #4 - הרב יעקב גולדשמיד התכללות חסד וגבורה והביטול שבירידה לתחתונים — שורש טעות קורח בשיעור זה נעמיק בשורש טעותו של קורח ובאופן חיבורם של שני הקצוות — הירידה לתחתונים מחד, והשאיפה התמידית לשוב ולעלות אל העליונים מאידך. נעיין כיצד דווקא הביטול הוא המאחד את שתי התנועות ההפוכות שבעבודת ה', וכיצד הדברים נוגעים בפועל לעבודת "בכל דרכיך דעהו" בחיי המעשה. תקציר השיעור (בעקבות המאמר, סעיף ז') מבאר את שורש טעותו של קורח: אף שהשכיל שיש שורש גבוה לתחתונים, טעה לחשוב שהמטרה היא בתחתונים לעצמם ("יעבדו לעצמו"), ולא הבין שכל מעלתם היא בשאיפתם לעלות לעליונים — וזה בא דווקא מן הביטול. מתוך כך מתבאר היחס שבין חסד (המשכת גילויים למטה) לגבורה (גילוי שורש התחתונים עצמם), וכיצד קו האמצעי שבתפארת מאחד את ההפכים על ידי גילוי דרגה גבוהה משניהם. בהמשך מיושמים הדברים על "בכל דרכיך דעהו": מעשה הרשות מגלה אלוקות בדרגה גבוהה מן הגילוי שבתורה ומצוות, ועם זאת אינו אלא אמצעי לקיום התורה והמצוות, מתוך שאיפה תמידית לשוב לבית המדרש. הנקודה המרכזית עיקר עבודת ה' תובעת אחיזה בשתי תנועות הפוכות בעת ובעונה אחת — לרדת אל התחתונים (שיש בהם שורש נעלה), ובד בבד לכסוף בלי הרף לשוב ולעלות אל המקור. קורח טעה בכך שראה את התחתונים כתכלית לעצמם, וחסר לו הביטול המכפיף את שתי התנועות אל רצון העליון. רק על ידי הביטול — שבו חסד וגבורה מתכללים זה בזה על ידי תפארת, קו האמצעי — מתברר שהירידה כולה אינה אלא לצורך העלייה, ואין אף תנועה בבחינת "אני" כי אם שתיהן רצון הקדוש ברוך הוא. עיקרי השיעור שורש טעות קורח — קורח השכיל שיש שורש גבוה לתחתונים, אך טעה שהתכלית בתחתונים לעצמם, ולא הבין שכל מעלתם בשאיפה לשוב ולעלות לעליונים (סעיף ז'). בין חטא המרגלים לטעות קורח — המרגלים סברו שעדיף להישאר ברוחניות העליונה; קורח הרחיק אל הקצה ההפוך וראה את התכלית בתחתונים עצמם — ושני הקצוות חסרים את החיבור שביניהם. חסד וגבורה והתכללותם בתפארת — חסד עניינו המשכת גילויים למטה, וגבורה מגלה את שורש התחתונים עצמם; קו האמצעי (תפארת) מאחד את ההפכים על ידי גילוי דרגה הגבוהה משניהם — היא ה"התכללות" הבאה מן הביטול (משל מיכאל וגבריאל, ומשל שני השרים המבינים שהם פקידי המלך). "בכל דרכיך דעהו" — גילוי אלוקות שבמעשה הרשות, ובכלל זה גילוי ההשגחה הפרטית, הוא בדרגה גבוהה מן הגילוי שבתורה ומצוות, ואף על פי כן המעשה אינו אלא אמצעי לקיום התורה והמצוות, מתוך שאיפה תמידית לשוב לבית המדרש. סכנת "לרבות צמאון נפשו" והכרעת הביטול — המבקש את הגילוי האלוקי לעצמו, אף לטבע נפשו האלוקית, עלול ליפול אל טעות קורח; והתיקון הוא הביטול — לעשות לא את אשר נרצה אנו אלא את הנדרש מאיתנו, שכן שתי התנועות הן רצון ה' ולא "אני" ("השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלנו" — בחינת ראש ורגל).