ברוכים הבאים לאתר שיעורי תורה MP3 · 770 רמת שלמה ירושלים

מאמר ״השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלנו״ תשי״ח #1 - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר ״השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלנו״ תשי״ח #1 - הרב יעקב גולדשמיד

יום ראשון כ״ב סיון תשפ״ו |20:23 | האזנה 1

תיאור

מאמר ״השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלנו״ תשי״ח #1 - הרב יעקב גולדשמיד "הַשָּׂם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים" — בחינת החיים שלמעלה מן הטבע ושורש מחלוקת קורח תקציר בשיעור זה נעמיק בביאור הפסוק "הַשָּׂם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים וְלֹא נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵנוּ" (תהלים סו, ט), כפי שנתבאר במאמר השייך לחג הגאולה דג' תמוז ובקשרו לפרשת קורח. נעיין בשני יסודות המתאחדים לעניין אחד: מהי דרגת ה"חיים" שלמעלה מחיי הנפש הטבעיים, וכיצד "וְאִתְפְּלַג קֹרַח" מכוון כנגד עניין "רקיע המבדיל" שביום השני. הנקודה המרכזית שורש העניין הוא שאף "חי בעצם" שבנפש — דרגת החיות העצמית שקודם להתלבשותה בגוף ולחלוקתה לחיות כללי ופרטי — עדיין בגדר טבע הוא, שכן הקב"ה הטביע בנפש טבע זה, וכל שהוא בבחינת טבע אינו מבטיח את ה"ולא נתן למוט רגלנו". דווקא ה"חיים" שהקב"ה נותן בנו מלמעלה, שאינם מצד טבע הנפש כלל, הם הם הנותנים את הכוח שלא למעוד ולא ליפול. כנגד זה, עניינו של קורח הוא המחלוקת עצמה — בחינת פירוד והיעדר שלמות — שהיא היפך מצב ה"לא נתן למוט רגלנו", ושורשה ב"רקיע המבדיל" שביום השני, מידת הגבורה ובחינת שמאל. עיקרי השיעור חיי הנפש מוגבלים: הנפש מחיה את הגוף בשני אופנים — חיות כללי (עצם החיים) וחיות פרטי (כוח הראייה בעין, השמיעה באוזן). אף ה"חי בעצם" שקודם להתלבשות בגוף הוא בכלל הגבול, שכן הוא טבע שהוטבע בנפש (פרק ב' שבמאמר). החיים שלמעלה מן הטבע: ה"חיים" שבפסוק הם דרגה שאינה מצד הטבע, ודווקא ממנה בא הכוח ד"ולא נתן למוט רגלנו". מובאת ראיה מן הספורנו על אתר, שפירוש "השם נפשנו בחיים" הוא חיות שלמעלה מדרך הטבע (הערה ה' שבמאמר). "ויקח קרח" — לשון מחלוקת: אונקלוס מתרגם "וְאִתְפְּלַג" ולא "וּנְסִיב", ועל פי הנועם אלימלך והצמח צדק (אור התורה) הרי זה "על דרך רקיע המבדיל בין מים למים" שביום השני, שבו לא נאמר "כי טוב". מחלוקת שמאל בימין: הזוהר אומר "כגוונא דא מחלוקת קרח באהרן" — אהרן קו החסד וימין, וקורח (לוי) בחינת גבורה ושמאל, כדוגמת ושורש המחלוקת דרקיע המבדיל ביום השני (מידת הגבורה). אף שם "קרח" עצמו רומז לכך, כלשון "רקיע כעין הקרח". עצם המחלוקת היא קורח: "כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו" — עוד טרם הדיון על מה חולקים, עצם היות האדם במצב של מחלוקת והיעדר שלמות הוא בחינת קורח (ליקוטי שיחות), והיפך השלמות ד"לא נתן למוט רגלנו".