מאמרים יסודיים - ״וישלח יהושוע״#2 לקוטי תורה פ׳ שלח - הרב יוסף יצחק הבלין

לבושי הנשמה ומעלת המעשה — מחשבה, דיבור ומעשה תקציר השיעור עוסק בביאור הכתוב "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים", שלפי הזוהר פירושו שאברהם נכנס בלבושיו — והם לבושי הנשמה הנארגים מן התורה והמצוות לאורך ימי חיי האדם. כל יום שנקצב לאדם נועד לפעול לבוש, ובכל יום שמתבטל מתורה ומצוות חס ושלום חסר ללבושו (על דרך הכתוב "יָמִים יֻצָּרוּ וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם"). מכאן עובר המאמר לבאר את עניין שלושת הלבושים — מחשבה, דיבור ומעשה — דרך נוסח ה"נקדישך" ושילוש "קדוש". עיקר השיעור מתמקד בטענת הנפש הבהמית, המבקשת להמעיט בערך מעשה המצוות הגשמי לעומת עבודת המחשבה והרגש, וברמז למה שעתיד המאמר לבאר בשלילת טענה זו. הנקודה המרכזית יסוד השיעור הוא שלבושי הנשמה הנצחיים נארגים דווקא על ידי קיום התורה והמצוות בפועל, ולבושים אלו הם בשלושה אופנים — מחשבה, דיבור ומעשה (כנגד שילוש "קדוש קדוש קדוש"). לכאורה היה מקום לטעות, וזוהי "טענת הגויים" שמעוררת הנפש הבהמית, שהאור הנמשך על ידי מעשה גשמי — ובפרט בחפץ גשמי שבמדרגת הדומם — נחות מן האור הנמשך על ידי כוחות הנפש הרוחניים שבמחשבה ובדיבור. אמנם המאמר בא לשלול טעות זו, ולגלות שאדרבה — דווקא בזמן הגלות, שנתמעטו המוחות והלבבות, עיקר עבודת ה' הוא בקיום מצוות מעשיות מתוך קבלת עול מלכות שמים. עיקרי השיעור לבושי הנשמה ו"ימים יֻצָּרוּ" — "בא בימים" היינו שאברהם בא עם לבושיו. כל נשמה ניתנו לה ימים קצובים כדי לפעול את הלבושים הדרושים לה, ובכל יום שאדם מתבטל מתורה ומצוות חס ושלום חסר לבוש לשלמות נשמתו ולתיקונה — "אוי לאותו אדם שגרע ימיו". שלושת הלבושים כנגד שילוש "קדוש" — הלבושים הם מחשבה, דיבור ומעשה, ולכן אומרים ב"נקדישך" שלוש פעמים "קדוש". יש מצוות בדיבור בלבד (קריאת שמע, ברכת המזון), יש במחשבה ובכוונת הלב (אהבת ה' ויראתו), ויש במעשה בלבד (אכילת מצה, נטילת לולב). מדרגות שבעשייה הגשמית — אף בכוח המעשה גופו, שהוא הכוח התחתון שבנפש, יש מדרגות: דומם, צומח, חי ומדבר. מצוות תפילין נעשית בחי (קלף וכו'), ואילו מצות צדקה נעשית בדומם שבדומם — מטבע גשמי של כסף ונחושת, הנמוך שבכולם. טענת הנפש הבהמית — "טענת הגויים" — היצר מטעה את האדם לומר "העיקר הלב", שהעשייה הגשמית כלום היא לעומת ההתבוננות והרגש. זוהי טענת הגויים שבכתוב "רָם עַל כָּל גּוֹיִם ה' עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ" — מודים בהשגחה על השמים הרוחניים, אך חולקים על הקירוב להשי"ת דווקא על ידי מצוות מעשיות גשמיות. עיקר העבודה בזמן הגלות והרמז לאהרן — בזמן הגלות, שנתמעטו המוחות והלבבות ואין יגיעת הנפש כבראשונה, עיקר עבודת ה' היא בקיום מצוות מעשיות מתוך קבלת עול. הובא רמז משיחת הרבי על אהרן הכהן "שלא שינה" — שהדליק את המנורה ביום האחרון באותה התלהבות שביום הראשון, ולא ביטל את מעשהו אף שכל ענייני המנורה היו נס.