לקוטי תורה פ׳ שלח " שלח לך אנשים כו׳" #1 - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה פ׳ שלח " שלח לך אנשים כו׳" #1 - הרב יצחק מאיר וייס מאמר א' בפרשת שלח — עבודת המצוות, החושך וגילוי האור האלוקי בשיעור זה נעמיק בתוכנו של המאמר הראשון בפרשת שלח (ליקוטי תורה, דף לו), ונבחן את עניין מעלת עבודת המצוות כאמצעי לגילוי האור האלוקי מתוך חושך העולם הזה. תקציר המאמר פותח בשאלה מדוע המרגלים — שהיו אנשים כשירים, נשיאי עדה — סירבו להיכנס לארץ ישראל, ומה עניינה של ארץ "זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ". בהמשך, מרחיב המאמר בביאור שיטת העולמות — עולמות, ספירות, היכלות — ומגיע לנקודה המרכזית: על ידי קיום המצוות, שהם אֵבָרֵי דְּמַלְכָּא, ממשיכים גילוי אור אין סוף ממקום הכי נעלה — מן החכמה — עד למטה מטה, דהיינו לארץ ולעולם הגשמי. הנקודה המרכזית המאמר מבאר כי ישנה מעלה מיוחדת לאור הבא דווקא מתוך החושך — שהרי שורשו של הדבר הנמוך עשוי להיות נעלה לאין ערוך משורשו של הגבוה. כשם שהאדם המדבר ניזון מן הצומח ומגלה בו שורש עליון, וכשם שגרעין הנרקב באדמה מגלה את כוח הצמח האינסופי שבארץ — כך ירידת הנשמה לעולם הזה, ועשיית המצוות בתוך חושך החומר, מגלה אור אלוקי נעלה שאין גילויו בעולמות עליונים. פעולת "סור מרע" מזככת את הכלים ומונעת את הסתר הנפעל על ידי ההיכלות, ואחר כך "ועשה טוב" — קיום רמ"ח המצוות — ממשיך גילוי חכמה אלוקית עד למטה מטה, שזהו עניין ארץ זבת חלב ודבש. עיקרי השיעור המרגלים ועניין ארץ ישראל (עמ' לו ע"ב–לז): המרגלים לא היו סתם חוטאים — היו נשיאי עדה ואנשי שם. סירובם לכניסה לארץ ישראל נבע מטענה עמוקה הנוגעת למהות עבודת ה' בארץ ישראל לעומת עבודת ה' שבמדבר, ושאלת תואר "זבת חלב ודבש" היא שאלה תורנית ממש. יסרון אורא רבא מן חשוכא — מעלת האור מתוך החושך: הדגש המרכזי של המאמר הוא שיש יתרון לאור הנולד מתוך חושך — לא רק ביטול ההעלם, אלא גילוי שורש נעלה יותר שנמצא דווקא בתוך החושך. זאת בניגוד לדגש שבמאמר הקודם (פרשת שלח, מאמר ב') שם הדגש היה על עצם ביטול הסתר. המשל: מדבר–צומח–גרעין וזריעה: שלושה משלים מגיעים לביאור אחד — (א) האדם המדבר אוכל לחם ומגלה שורש הצומח הנעלה; (ב) גרעין הנרקב באדמה מגלה כוח הצמח האינסופי שבארץ; (ג) ירידת הנשמה למטה על מנת "לסכף סתרא אחרא" ולגלות אור אלוקי נעלה. עולמות, ספירות והיכלות: המאמר מביא מתיקונים (אנטיפס): "גלא עשר תיקונין... להנוגא בהון עלמין" — עשר ספירות נגלו כדי לתת גילוי פרטי לנבראים. ההיכל הוא בחינת ה"מקיף" הכולל, ומתוכו ממשיכים הנשמות והמלאכים השגה פרטית לפי ערכם. האצילות בבחינת כלים, הבריאה בבחינת היכלות — כל זה מבאר את מדרגות ההגבלה וההסתר שיש בדרך מן האין סוף לנברא. רמ"ח מצוות — אֵבָרֵי דְּמַלְכָּא — המשכת חכמה למטה: על ידי "סור מרע" מסירים את הסתר הכלים, ועל ידי "ועשה טוב" — קיום רמ"ח מצוות ד'אורייתא הנקראים "אברים דמלכא" — ממשיכים גילוי אור אין סוף מבחינת החכמה עד לתחתית הבריאה הגשמית. וזהו פירוש "ארץ זבת חלב ודבש" — חלב ודבש הם בחינת "תרין דרועין", חסד וגבורה, שבאמצעותם ממשיכים האור האלוקי עד למטה מטה.