מאמר ״אז ישיר ישראל״ תשל"ה וחילת המאמר ״שירוי לה' שיר חדש״ תשל"ה #1 - הרב יעקב גולדשמיד

אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר — הבאר כשורש הנשמה והשיר החדש דלעתיד לבוא בשיעור זה נעמיק בביאור המאמר שעל הפסוק "אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר" (במדבר כא, יז), בו מתבאר עניין הבאר כמשל לנשמת ישראל ולסדר ירידתה והעלאתה. נעיין בקשר שבין השירה על הבאר ובין השיר החדש דלעתיד לבוא, ובמעלה היתירה הנפעלת דווקא על ידי ירידת הנשמה למטה. תקציר המאמר פותח בקושיה מדוע אמרו ישראל שירה על הבאר דווקא, ומבאר שהשירה אינה על נתינת הבאר אלא על נס הצלת ישראל שנתגלה על ידיה — נס שהוא חידוש לפי שאירע לאחר מתן תורה (לעומת מלחמת עמלק שלפניו). מכאן עובר לבאר את שורש העניין: הבאר היא משל לכנסת ישראל, ששורש נשמות ישראל נקרא "מעיין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון" (שיר השירים ד, טו). מתואר סדר השתלשלות הנשמה — מבחינת "מעיין גנים" שבגן עדן בביטול ("חי ה' אשר עמדתי לפניו"), דרך ירידתה לבחינת מציאות יש בבי"ע, ועד ירידתה להתלבש בגוף. החידוש המרכזי: דווקא על ידי הירידה למטה מתעלית הנשמה למעלה יותר מכפי שהיתה קודם — כמשל מי הבאר הבוקעים את גידי הארץ ונעשים מים זכים, מתוקים, חיים ומטהרים. כל זה מצד תכלית הכוונה ד"נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים", הנפעלת על ידי עבודת האדם — "לעבדה ולשמרה" — ובפרט בחושך הגלות. המאמר מסיים בעניין השיר החדש דלעתיד, שהוא לשון זכר (שאין אחריו צער ושעבוד), ובקשרו לשבת ולגאולה האמיתית והשלמה. הנקודה המרכזית עיקר חידושו של המאמר הוא במעלת הירידה הצורך עליה: דווקא מתוך ירידת הנשמה אל התחתון שאין למטה ממנו, ועל ידי העבודה שמתוך החושך והכפיה, מגיעה הנשמה לעילוי שלמעלה משורשה הראשון. הבאר, שמימיה בוקעים ועוברים דרך גידי הארץ ויוצאים זכים וחיים ומטהרים, היא המשל לכך שעצם הנשמה מתגלה ומתעלה דווקא על ידי ה"חפירה" שבעבודת האדם בעולם הזה. בכך מתבארת תכלית הבריאה — דירה בתחתונים — שעיקרה נשלם במעשה ובקיום המצוות למטה, ולא בעבודה רוחנית בלבד. מתוך עבודה זו בזמן הזה באים אל "שיר חדש" דלעתיד לבוא, שמעלתו שאין אחריו גלות וצער עוד. עיקרי השיעור השירה נאמרה על נס הצלת ישראל שנתגלה על ידי הבאר, ולא על הבאר עצמה, וחידושה שאירעה לאחר מתן תורה (כמבואר בפירוש רש"י על הפסוק ובמדרש). הבאר משל לנשמת ישראל — "מעיין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון" (שיר השירים ד, טו); ומתבאר סדר ירידת הנשמה מבחינת ביטול שבגן עדן עד התלבשותה למטה בגוף. המעלה היתירה נפעלת דווקא בירידה: כמי הבאר הנעשים זכים וחיים ומטהרים על ידי בקיעת גידי הארץ; ומובא משל מי חטאת הצריכים מים חיים דווקא (פרה אדומה). תכלית הירידה — "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" ו"לעבדה ולשמרה" (בראשית ב, טו); העבודה במעשה ובכפיה למטה, ובפרט בחושך הגלות, היא המשלמת את הכוונה. עניין המוח שליט על הלב ו"ליבו פליג לכל שייפין" (תניא, ובמשל המנגד שבפרק כח), ופירוש הבעש"ט על "כי תהיו אתם ארץ חפץ" (מלאכי ג, יב) — חפירת אוצר הנשמה. השיר דלעתיד הוא לשון זכר ("שיר חדש"), לפי שאין אחריו צער ושעבוד, לעומת כל השירות שהן לשון נקבה (כמובא בתוספות במסכת פסחים ובמכילתא); וקשור לאמירת "שירו לה' שיר חדש" בכל שבת שהיא מעין לעתיד לבוא, ולמבואר בגמרא (סנהדרין) שאמירת שירה היא עיקר הבאת הגאולה.