מאמר ב׳ ״אני לדודי ודודי לי״ תשל"ה 2# ואחרון - אור ליום ה', ליל אדר"ח אלול - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר ב׳ ״אני לדודי ודודי לי״ תשל"ה 2# ואחרון - אור ליום ה', ליל אדר"ח אלול - הרב יעקב גולדשמיד המלך נמצא בשדה - סיכום מאמר "אני לדודי ודודי לי" תשל"ה, חלק ב' (אור ליום ה', ליל אדר"ח אלול) בשיעור זה נעמיק בהמשך המאמר "אני לדודי ודודי לי" תשל"ה, ונבחן את עניין גילוי המלך במקום ה"שדה" בחודש אלול. נראה כיצד עבודת הנשמה, בכוח שורשה העליון, הופכת את מקום ה"נבד" למקום לגילוי אלוקות בדרגה הנעלה ביותר. תקציר המאמר פותח במשל אדמו"ר הזקן: "אנשי העיר" יוצאים לקראת המלך אל ה"שדה", ומקבלים את פניו שם - שכן המלך כבר נמצא שם קודם לכן. מכאן שתי נקודות: בני ישראל נקראים "אנשי עיר", והמלך נמצא בשדה מבעוד מועד. עניין זה, המבואר במאמרי "אני לדודי ודודי לי", אינו מוגבל לחודש אלול בלבד אלא נמשך על פני השנה כולה. הרבי מבאר שתכלית העבודה - "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו" - היא לפעול "דירה בתחתונים": שכינה תשרה דווקא בעולם הזה הגשמי, שאין תחתון ממנו. עם זאת, תפקידנו אינו רק להשיב את המצב לקדמותו כפי שהיה קודם החטא, שהרי אז לא היה טעם לכל תהליך הגלות המתמשך; אלא באמצעות העבודה בזמן הגלות מגיעים לדרגת דירה בתחתונים נעלה יותר מזו שהייתה מלכתחילה. הרבי ממשיל זאת לתרנגולת היושבת על הביצה - אין כאן יצירה חדשה אלא גילוי הטמון בפנים. מקום הגילוי הוא ה"שדה" - כפי שנאמר "ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" - מקום שלכאורה אין בו גילוי אלוקות, ואף מכונה "אבד" (מלשון "ותשת ארץ בכלים למלך אבד"). דווקא במקום זה, שאין בו גילוי גלוי, טמון פוטנציאל לגילוי הדרגות הנעלות ביותר, נעלה אף מגילוי ה"עיר". זהו חידושו של הרבי: היהודי, מכוח שורש נשמתו העליון - מ"בחינת עולם שלפני הצמצום" - מסוגל לרדת ולגלות שהמלך נמצא בשדה, ובכך הופך את השדה למקום מלכות בפועל. מכאן ממשיך המאמר ליישום היומי: כשם שביום השישי לבריאה נברא האדם לאחר שהעולם כבר "מסודר", כך בכל בוקר הכל מוכן מראש לעבודת ה"דירה בתחתונים" - החל מברכות השחר ו"אלוקי נשמה", שבהם האדם מכריז תחילה מיהו, ורק לאחר מכן פונה לעבודה. הבוקר הוא זמן של רחמים מיוחדים (מעין "בחינת אב עליון"), ולכן בו נאמרות הסליחות. משם, בהליכה לבית הכנסת ולבית המדרש ולאחר מכן לעבודת השדה, יש כוח לגלות את ה"עיר" שבתוככי "אנשי העיר", ובכך לגלות שהמלך כבר ממתין בשדה. בהמשך מבואר שגילוי זה טעון "כלים": לימוד התורה שבכתב ושבעל פה ("אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי"), וכן עניין הצדקה. שני עניינים אלו - תורה וצדקה - הם הכלים שדרכם יורד ומתגלה אור י"ג מידות הרחמים. הרבי מוסיף (בשם המשפיע ר' אברהם) שאין די בכך שהמלך נמצא בשדה - יש להניח את כלי העבודה, לצאת לקראתו, ולא להמשיך "לעבוד את השדה" מתוך מחשבה שגם המלך טרוד כמותנו. המאמר מסתיים בקישור בין גילוי י"ג מידות הרחמים, "רועה בשושנים" (בין אם כרמז לי"ג מידות ובין אם כרמז לששה סדרי משנה), ובין עבודת התורה והצדקה - המביאות לשלום ולגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו. הנקודה המרכזית עניינו המרכזי של השיעור הוא, שעבודת חודש אלול אינה רק חזרה בתשובה אל מצב קודם, אלא הבאת גילוי אלוקי נעלה במקום ה"שדה" - מקום שלכאורה נסתר בו האלוקות לגמרי. כוחה של הנשמה לפעול זאת נובע משורשה העליון, מבחינה שלמעלה מהצמצום, ובזכות כך היא מסוגלת לרדת ולגלות שהמלך כבר נמצא בשדה מבעוד מועד. עבודה זו נעשית באמצעות כלים גשמיים - תורה שבכתב ושבעל פה וצדקה - המהווים את הצינור להמשכת אור י"ג מידות הרחמים. באופן זה, כל יהודי מוזמן בכל בוקר מחדש להניח את "מחרשתו" ולצאת לקבל את פני המלך, ולהפוך בכך את מקום העבודה הגשמית למקום גילוי מלכותו יתברך. עיקרי השיעור משל אנשי העיר: בני ישראל נקראים "אנשי עיר" היוצאים לקראת המלך אל השדה, שכן המלך כבר נמצא שם קודם לכן - עניין זה נמשך על פני השנה כולה, לא רק באלול. תכלית דירה בתחתונים: מטרת העבודה היא לגלות שכינה דווקא בעולם הזה הגשמי, בדרגה נעלה יותר מכפי שהייתה קודם החטא - ולא רק להשיב את המצב לקדמותו. השדה כמקום ה"אבד": מקום העבודה הגשמית ("שדה") הוא מקום שאין בו גילוי אלוקות גלוי, ודווקא בו טמון פוטנציאל לגילוי הדרגות הנעלות ביותר, מכוח שורש הנשמה שלמעלה מהצמצום. העבודה היומית: כל בוקר מחדש, החל מברכות השחר, ניתן הכוח לגלות את ה"עיר" שבתוך האדם, ולצאת ולקבל את פני המלך הממתין כבר בשדה. הכלים לגילוי: תורה (שבכתב ושבעל פה) וצדקה הם הכלים המביאים לידי גילוי אור י"ג מידות הרחמים, מתוך הנחת כלי העבודה הגשמית ופנייה של ממש אל המלך.